סהלאנתרופוס צ'אדנסיס (שם מדעי: Sahelanthropus tchadensis; "סהל" אזור תת-מדברי בסהרה. "אנתרופוס" מיוונית אדם. "צ'אד" מדינה באפריקה) הוא מיןנכחד של הומינין או קוף אדם קדום, המוכר בעיקר מגולגולת שהתגלתה בצ'אד שבמדבר סהרה, וקיבלה את הכינוי הפופולרי "טומיי". זהו המין הידוע היחיד בסוג סהלאנתרופוס.
בשל מאפיינים הדומים לשל קופי-אדם עתיקים ותיארוך רדיומטרי של שישה עד שבעה מיליון שנה לפני זמננו, סהלאנתרופוס תופס עמדה חשובה בחקר האבולוציה של האדם, והוא מועמד להיות האב הקדמון המשותף של האדם והשימפנזה, או לחלופין האב הקדמון המשותף של האדם, השימפנזה והגורילה. ואולם בשל מיעוט מאובנים מאותה תקופה עדיין לא ניתן לקבוע זאת בוודאות.
גילוי ומורפולוגיה
המאובן המסומן בסימון הקטלוגי 01-TM 266 התגלה בצפון צ'אד בשנת 2001 על ידי הסטודנט הצ'אדי אהונטה דג'ימדומלביי והצרפתי אלן בובילן, חברי צוות בראשות הפלאואנתרופולוג הצרפתי מישל ברונה. בשנת 2002 קיבל המאובן מנשיא צ'אד אידריס דבי את הכינוי טומיי, (שפירושו "תקווה לחיים" בניב מקומי) והוגדר כסוג ומין חדש, סהלאנתרופוס צ'אדנסיס, על ידי ברונה ועמיתים[1]. הגילוי של טומיי פרסם את ברונה, ובין השאר זיכה אותו בפרס דן דוד לשנת 2003 בסך מיליון דולר מטעם אוניברסיטת תל אביב.
טומיי כולל גולגולת שלמה למדי אך מעוותת במקצת ומספר חלקי לסת תחתונה ושיניים. נפח המוח מוערך ב-340 עד 360 סמ"ק, כלומר דומה לזה של השימפנזה וקטן בהרבה מזה של האדם המודרני. רכסי הגבות מודגשים כשל קופי אדם, אבל הניבים קטנים מאלו של שימפנזים זכרים, ושאר השיניים והפנים תוארו על ידי מספר פליאואנתרופולוגים כדמויי הסוג אדם.
מתוך הגולגולת לבדה לא היה ברור באיזו מידה סהלאנתרופוס הלך זקוף. ברונה ועמיתים טענו שהחיבור של עמוד השדרה לגולגולת הוא יותר תחתי מאשר בשימפנזה, דבר שיעיד על עמידה זקופה יותר, ומספר פלאואנתרופולוגים בעלי שם אכן התייחסו אל סהלאנתרופוס כהולך על שתיים[2], אבל אחרים טענו שבגלל העיוותים בגולגולת לא ניתן לקבוע זאת בוודאות, וכי סביר יותר שהוא הלך על פרקי האצבעות כמו קוף-אדם[3].
בשנת 2022 פורסמו חלקי שלד נוספים מאותו אתר: עצם ירך חלקית ושתי עצמות גומד משתי הזרועות. ממצאים אלו אינם שייכים לשלדו של טומיי, ולמעשה אף אין ודאות מוחלטת בהשתייכותם למין סהלאנתרופוס צ'אדנסיס, אך המגלים משייכים אותם למין זה כהנחה הסבירה והחסכונית ביותר. המבנה של עצם הירך תומך בהשערה שבעליה הלך זקוף, בעוד שעצמות הגומד מראות התאמות לטיפוס על עצים. אורח חיים הכולל גם הליכה זקופה על הקרקע וגם טיפוס מיוחס היום גם לארדיפיתקוס רמידוס ולמיני אוסטרלופיתקוס[4][5].
מיקומו הגאוגרפי של הממצא בצ'אד, כ-2500 קילומטרים מערבה מריכוז ממצאי ההומינינים באזור הבקע הסורי-אפריקני שבמזרח אפריקה, הוא יוצא דופן אבל לא ייחודי, שכן מאובן אוסטרלופיתקוס בן 3.5 מיליון שנה, המסווג כמין אפרנסיס או כמין מיוחד בהרלגזלי, התגלה אף הוא באתר סמוך בשנת 1995, גם הוא על ידי הצוות בראשות ברונה. האתר שבו התגלה טומיי, המכונה TM 266, הוא מחצבה בשטח של כ-5000 מ"ר באזור טורוס-מנלה שבמדבר דג'ורב, והוא עשיר במאובנים של מיני בעלי-חיים קדומים האופייניים לתקופת המיוקן. אף שלא ניתן לתארך אותו ישירות באמצעות תיארוך רדיומטרי, מגוון המינים שהתגלה בו דומה לזה שנחשף באתרים בקניה, אבל מעט עתיק יותר. מכיוון שהאתרים הקנייתים מתוארכים בשיטה הרדיומטרית ארגון-ארגון לגיל של כשישה מיליוני שנה, מקובל להעריך את גיל השכבות של אתר TM 266 בכשישה עד שבעה מיליוני שנים. באותה תקופה היה האקלים לח יותר, והאתר לא היה מדברי כפי שהוא היום.
שישה הבטים של העתק גבס של גולגולת טומיי. עיוות אסימטרי הנראה בבירור בהבט החזיתי (למעלה משמאל) נגרם לגולגולת כתוצאה מלחץ שכבות לאחר מותו של בעליה.
תיארוך ואבולוציה
התיארוך של סהלאנתרופוס הוא שישה עד שבעה מיליון שנה לפני זמננו, מוקדם יותר משל כל הומינין אחר בן תקופתו. על פי האומדנים המעודכנים ביותר מהשוואות מולקולריות של גנום האדם, השימפנזה והגורילה, ההתפצלות בין האדם לשימפנזה התרחשה כחמישה עד שישה מיליון שנה לפני זמננו, וההתפצלות בין שניהם לגורילה לפני כשישה עד שבעה מיליוני שנה לפני זמננו. אם התארוך של סהלאנתרופוס נכון, הוא מתאים איפוא להיות אחד משני האבות הקדמונים האלו. התארוך של שכבת המיוקן באתר TM 266 נחשב אמין למדי, ואולם במקרה זה הוא בעייתי, משום שגולגולת טומיי התגלתה כשהיא מכוסה רק בחלקה, ולכן לא ברור לחלוטין לאיזו שכבה יש לשייך אותה.
בנוסף, בשנים האחרונות התגלע עימות בין ברונה לבין בובילן, אחד מחברי הצוות המקורי שגילה את טומיי. בתחילה טען בובילן כי השיניים מן הלסת התחתונה של הממצא נתגלו בנפרד והודבקו על ידי הצוות ללסת של טומיי. בתגובה פרסם ברונה הודעה חתומה על ידי 28 פלאואנתרופולוגים בעלי-שם המאשרים שהם בדקו את תצלומי הלסת והשיניים, ולמיטב שיפוטם אלו אכן השיניים המקוריות. לאחר מכן טען בובילן שהגולגולת ושאר השרידים התגלו באופן הרומז על כך שהם נקברו מחדש בזמנים היסטוריים, ואף פרסם תצלום שלטענתו מראה את הממצאים באופן שבו התגלו. אם השרידים אכן נקברו מחדש פירושו שלא ניתן לדעת מאלו שכבות הן נלקחו במקור ומה התארוך המדויק שלהן. בנוסף טען בובילן שהממצא המקורי כלל גם חלק מעצם ירך שמעולם לא פורסמה, ונמצאת כיום בידי צוותו של ברונה ביחד עם שאר הממצאים. ברונה אינו מכחיש ואינו מאשר טענה זו, אך שומר על זכותו לחקור את הממצאים לפני שיפרסם את התוצאות. ב-2005 פרסמו ברונה וצוותו ממצא של שיני הומינידים מאתר סמוך, שסווגו על ידם כשיני סהלאנתרופוס ומחזקים את התיארוך שלו[6].
לוח זמנים של שושלת האדם על פי מיני הומינידים מאובנים (פסים כהים). המינים מסודרים אנכית על פי דמיון כללי ביניהם, אך קשה לקבוע במדויק איזה מין התפצל מאיזה מין אחר. מינים שמהם נמצאו מאובנים רבים יותר מסומנים בפסים יותר רחבים אנכית. העץ הפילוגנטי (ירוק) משחזר את יחסי הקרבה ותאריכי הפיצול על פי רצפי הגנום של אדם מודרני, שימפנזה מצוי, שימפנזה ננסי, גורילה ואדם נאנדרטלי (מיצוי דנ"א מעצמות מאובנות). סהלאנתרופוס הוא המין הקדום מכולם, בפינה השמאלית התחתונה.
בין אם התיארוך מדויק ובין אם לא, ייתכן גם שסהלאנתרופוס הוא ענף מקביל או קדום מעט יותר הנמצא מחוץ לשושלת ההומינינית, ולפי השערה זו יסווג כקוף אדם קדום, כפי שאכן הציעו כמה פלאואנתרופולוגים. הומינינים אחרים בני אותה תקופה או מעט צעירים יותר הם אורורין טוגננסיס וארדיפיתקוס קדבה. עדיין לא ברור מה יחסי הקרבה בינם לבין סהלאנתרופוס, ומי מהם הוא הטוען הסביר ביותר לכתר האב הקדמון המשותף לאדם ולשימפנזה.
^Brunet, Guy, Pilbeam, Mackaye, Likius, Djimdoumalbaye, Beauvilain, Blondel, Bocherens, Boisserie, De Bonis, Coppens, Dejax, Denys, Duringer, Eisenmann, Gongdibé, Fronty, Geraads, Lehmann, Lihoreau, Louchart, Adoum, Merceron, Mouchelin, Otero, Pelaez Campomanes, Ponce De Leon, Rage, Sapanet, Schuster, Sudre, Tassy, Valentin, Vignaud, Viriot, Zazzo & Zollikofer, 2002. A new hominid from the Upper Miocene of Chad, Central Africa, Nature, 418 (6894): 145-151.
^Guy F., Lieberman D. E., Pilbeam D., Ponce de Leon M. S., Likius A., Mackaye H. T., Vignaud P., Zollikofer C. P. E. et Brunet M., 2006. Morphological affinities of the Sahelanthropus tchadensis (Late Miocene hominid from Chad) cranium [1]PDF fulltextSupporting Tables, PNAS, 102 (52) : 18836-18841.
