האתר הוקם ב-1999 על ידי קבוצת מעריצות קומיקס פמיניסטיות, בראשות גייל סימון, זאת לאחר שהן מצאו כי דמויותנשיות רבות בעולמות גיבורי-העל נפגעות, נאנסות, נהרגות או מגורשות על מנת לשמש ככלי עלילתי (אנ') הנועד להניע את סיפור הדמות הגברית. אירוע זה כונה על ידן "fridging", והן הציגו ניתוח מעמיק שלו לצד רשימת דוגמאות הממחישות את טענתן.
היסטוריה
הפאנל מתוך החוברת Green Lantern #54, המקור למונח "נשים במקררים".
סימון ועמיתותיה פיתחו רשימה של דמויותנשיות אשר "נהרגו, הוטל בהן מום או אבדו להן הכוחות" ("killed, maimed or depowered"), ובמיוחד בדרכים שהתייחסו לדמות הנשית כאל מכשיר בלבד הנועד לקדם את קשת הסיפור של הגיבור הגברי, במקום לפתח את אישיותו וסיפורו בדרך העומדת בפני עצמה. הרשימה כוללת בה את כל הדמויות הנשיות שנהרגו, נאנסו, אבדו להן הכוחות, הפכו לנכות, עברו לצד הרשע, הוטל בהן מום, עונו וחלו, או עברו איזושהי טרגדיה אחרת במהלך חייהן, ויש בה 110 דמויות.[3] הרשימה הופצה ברחבי רשת האינטרנט, דרך קבוצות דיון, מערכות לוח מודעות, דואר אלקטרוני ודיוור אלקטרוני, והיא הועברה גם לכותבים ומאיירים במדיית הקומיקס על מנת לקבל את תגובתם.
בעוד העיתונאי ביו יארברו יצר את העיצוב והקידוד הראשוניים של אתר האינטרנט ויועץ הטכנולוגיה ג'ון ברטול ערך את התוכן, המעריצים רוברט האריס וג'ון נוריס תרמו לתחזוקת האתר והעלאת עדכונים. הרעיון להציב את הרשימה ברשת האינטרנט היה של המתכנת ג'ייסון יו, ששימש גם כמארח האתר המקורי.[4]
תגובות
הרשימה, והניתוח המעמיק בנושא של סימון, ידועים לשמצה בקרב חוגי קומיקס מסוימים, ובחלוף השנים דנו רבות בנוגע למשמעות המונח. סימון קיבלה תגובות וביקורות רבות בדואר אלקטרוני ממעריצים ומאנשי מקצוע, חלק נייטרליות ואחרות חיוביות. את אלו, היא פרסמה באופן חופשי וגלוי באתר.[5][6] במהלך 2000, שלל עיתונים בארצות הברית פרסמו מאמרים בנושא והפנו אל האתר, וזה יצר דיון רחב על סקסיזם בתרבות הפופולרית ובתעשיית הקומיקס.[7] חלק מהאוניברסיטאות, שעוסקות בנושא כחלק מלימודי מדעי הרוח, מציגות גם את המונח ואת האתר כקשורים לביקורת על התרבות הפופולרית.[8]
רון מארז, אשר פאנל בכתיבתו היווה את הבסיס לטרמינולוגיית המונח ויצירת האתר, התייחס אל הנושא באופן אישי, וכתב בתשובתו (באופן חלקי) כי ”בעיני ההבדל האמיתי הוא פחות גברי–נשי מאשר דמות ראשית–משנית. ברוב המקרים, הדמויות הראשיות הן גבריות... דמויות המשנה הן אלו שסובלות מהטרגדיות הקבועות והמנפצות יותר. והרבה דמויות משנה הן נשיות”.[9] מצידה, סימון עצמה התייחסה אל הדבר בפשטות וקבעה ש”אם אתה הורס את רוב הדמויות שבנות אוהבות, אז בנות לא ייקראו קומיקס. זהו זה!”.[10]
בדיון על המונח ועל האתר בספרו "Dangerous Curves: Action Heroes, Gender, Fetishism and Popular Culture", הפרופסור ג'פרי א. בראון מאוניברסיטת באולינג גרין ציין כי בעוד דמויות גבריות נטו למות בגבורה ולשוב לחיים באמצעים על-טבעיים לאחר מכן, דמויות נשיות היו נפצעות או נהרגות כלאחר יד, אך באופן בלתי הפיך, ולעיתים קרובות בצורה מינית. על מנת לבסס את טענתו, בראון מביא שתי דוגמאות – המקרה בו הג'וקר ניפץ את עמוד השדרה של ברברה גורדון רק בשביל להתגרות בבאטמן, והמקרה בו המסיכה השחורה עינה ורצח את סטפני בראון רק כדי לסחוט מידע על באטמן.[11]
^Jeffrey A. Brown, "Dangerous curves: action heroines, gender, fetishism, and popular culture", Jackson: University Press of Mississippi, 2011; עמ' 6–175; ISBN 160473714X
