נעמי לשם נולדה בירושלים בנובמבר 1963. היא בוגרת המחלקה לצילום במכללת הדסה בירושלים. עבודותיה עוסקות במנעד של התמודדויות קונספטואליות ברבדים השונים של החיים לצד המוות, נושא שהטיפול בו הושפע בין היתר ממהלך חייה כדור שני לשואה וכאלמנת צה״ל מגיל צעיר, וכן מהחוויה הישראלית הקולקטיבית.
לשם הציגה תערוכות רבות בישראל, אירופה וארצות הברית, הוציאה קטלוגים וספרי אמן בישראל ומחוצה לה. עבודותיה נמצאות, בין היתר, באוסף מוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון תל אביב לאומנות, מוזיאון נורטון לאמנות (אנ') בפלורידה שבארצות הברית, אוסף Meeschaert בפריז ואוספים פרטיים רבים.
לשם לימדה ומלמדת במכללות ובמוסדות שונים וכן באופן פרטי בסטודיו שלה.
אחד המאפיינים את השפה הצילומית שלה הוא שימושה בפורמט ריבועי ובטכנולוגיה אנאלוגית של צילום בסרט במצלמת הסלבלד.[1] לעבודותיה שפה מובהקת ונקיה, בה היא חוקרת נושאים כמו שלבי ביניים, חיים ומוות.
לבד מסדרת ה"ישנים", לשם נוהגת להשתמש באור הצהריים הישראלי הנוקשה, בדרך כלל בקיץ. לשם עובדת בעיקר בסדרות מושגיות בהן קווים נרטיביים וויזואלים מקשרים בין היצירות.
לשם זכתה בפרס קונסטנטינר לאמן ישראלי מטעם מוזיאון תל אביב לאומנות לשנת 2009. מדברי השופטים בנימוקיהם למתן הפרס: "…נעמי לשם (נ. 1963) שעבודתה נוגעת באתרים של אובדן והיעלמות, מציגה סדרת תצלומים של מסלולי המראה במקומות שונים בישראל, אשר בחורות צעירות עומדות, צועדות או רצות בהם ברגליים יחפות.. גבן של הבחורות מופנה אל המצלמה ופניהן אל האופק, אל נקודת המגוז במרכז התצלום, המחלקת את הנוף לשמים וארץ ומייצרת נקודת המראה חדשה, שאינה כפופה לעצם המסלול אלא לקומפוזיציה של התצלום...".[2]
במקביל לקבלת הפרס הוצגה תערוכת סדרת המסלולים במוזיאון תל אביב לאומנות בשנים 2009–2010. תערוכה חשובה נוספת שהוצגה בגלריה נגא לאומנות עכשוית בתל אביב בשנת 2019 נקראה "רוחות של אחרים", ובה חרגה נעמי לשם ממנהגה לצאת מתוך הביוגרפיה האישית שלה וחקרה נקודות מוצא שנובעות מתוך היסטוריות של אחרים- אינדיבידואליות או קולקטיביות. מדימויים שצולמו בשוחותמלחמת העולם הראשונה באלזס עד תקריב של תליון בלגי שנות ה-40 של המאה הקודמת, מונח על חזה של אישה ישראלית צעירה.[3][4]
סדרת עבודות חשובה של לשם נקראת "ישנים" בה היא צילמה במשך שלוש שנים בני נוער תוך כדי שלב שינה מסוים שלהם בחדרם בבתיהם, בני נוער בישראל, שווייץ, גרמניה, צרפת וארצות הברית. הסדרה עוסקת הן בנושא הדיוקנאות והן בדיון במצב הביניים של השינה כמייצג שלב בין חיים ומוות בתרבויות ובדתות השונות.[5] סדרה זו הוצגה במוזיאון ישראל לאומנות בירושלים, גלריה אנדראה מייזלין בניו יורק, מוזיאון ראפרסוויל (אנ') בשווייץ ועוד. כמו כן יצא ספר בהוצאת הספרים השווייצרית בנטלי (גר') בשיתוף פעולה עם אבן חושן הישראלית ובה מופיעים 32 דימויי הישנים לצד טקסטים שנכתבו במיוחד עבור העבודות על ידי אשכול נבו, ערן צור וראובן קופרמן הישראלים, אורס פס (גר') השווייצרי, אולה האן (גר') הגרמנייה, ודוד אלבחרי הסרבי/קנדי.
אוספים
תצלומיה של לשם נמצאים באוספים רבים ברחבי הארץ והעולם.
