נמל התעופה דורג במקום השמיני ברשימת שדות התעופה הטובים ביותר לשנת 2013[1], ובמקום הראשון ברשימת שדות התעופה הטובים ביותר בצפון אמריקה[2].
הנמל בבעלות משרד התחבורה הקנדי (Transport Canada), ומנוהל על ידי חברת "Vancouver International Airport Authority".
בשנת 2010 עברו בנמל 16,779,709 נוסעים, ו-228,387 טוןמטען, ב-293,877 תנועות מטוסים.
היסטוריה
בשנת 1929 רכשה עיריית ונקובר קרקעות בשווי 600,000 דולר, עליהם החלה ב-1930 לבנות את נמל התעופה. הבניה הסתיימה ב-1931 ובשנה הראשונה לפעילותו עברו בנמל כ-550 נוסעים.
בין השנים 1931-1940 הורחב הנמל, ונבנו האנגרים ומסלולים חדשים. בתחילת שנות החמישים נבנה מסלול חדש באורך שלושה קילומטרים, והוא הוגדר כבינלאומי. בשנות השישים המוקדמות, עת החל השימוש במטוסי נוסעיםסילוניים, שופץ הנמל בעלות של 32,000,000 דולרים, והותאם לקליטתם. בשנת 1970 החלה אייר קנדה להפעיל טיסות מנמל התעופה, באמצעות מטוסי הבואינג 747.
בתחילת שנות השמונים הורחב הנמל לקראת תערוכת האקספו 86 שהתקיימה בעיר. בסוף שנות התשעים הורחב הנמל משמעותית, כדי שיוכל לקלוט כ-21 מיליון נוסעים בשנה[3].
טרמינל Domestic - נבנה בשנת 1968, ושופץ בשנים האחרונות, משמש בעיקר לטיסות פנימיות בקנדה. בטרמינל 26 גשרי עלייה למטוס. (C25-52)
הטרמינל הדרומי - חלק מטרמינל Domestic, משמש את הטיסות האזוריות. בטרמינל 15 גשרים. (A1-10 ו-B11-24)
טרמינל International - מחולק לשניים: חלקו משמש טיסות לארצות הברית (E67-99), וחלקו את מרבית הטיסות הבינלאומיות (D50-78). בטרמינל 31 גשרים, מהם שניים המסוגלים לקלוט את מטוס האיירבוס A380[4].
