PROFILPELAJAR.COM

נורמן לברכט
Norman Lebrecht
לידה	11 ביולי 1948 (בן 76); לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	אוניברסיטת בר-אילן; ישיבת קול תורה ;
קישורים חיצוניים
פייסבוק	norman.lebrecht.5
טוויטר	NLebrecht
	www.normanlebrecht.com

נורמן נפתלי לברכט (באנגלית: Norman Lebrecht; נולד ב-11 ביולי 1948 בלונדון) הוא פרשן בנושאי מוזיקה וענייני תרבות וסופר יהודי-בריטי. עסק בנושאים אלה ברשות השידור, בעיתונים בבריטניה ובתחנת הרדיו BBC. הוא בעל בלוג למוזיקה קלאסית בשם Slipped Disc. פרסם תריסר ספרים בנושאי מוזיקה וכן ספרי סיפורת.

קורות חיים

נורמן לברכט נולד בשנת 1948 בלונדון, בן לסולומון ומרגריט לברכט. בשנים 1964–1965 למד בישיבת קול תורה בירושלים, ובשנים 1966–1968 למד באוניברסיטת בר-אילן.^[1]

בשנים 1970–1972 היה כתב ומפיק ברשות השידור. בשנים 1973–1978 היה מנהל החדשות בלונדון ובניו יורק של סוכנות הידיעות Visnews. משנת 1981 הוא כותב בשבועון החדשות "סאנדיי טיימס". בשנים 1994–2002 היה בעל טור ב"דיילי טלגרף". בשנים 2002–2015 היה בעל טור ועורך משנה בעיתון "איבנינג סטנדרד" (Evening Standard). ברדיו BBC 3 הוא מגיש את "לברכט.חי" (lebrecht.live) משנת 2000 ואת "לברכט מראיין" (The Lebrecht Interview) משנת 2006. כמו כן הוא כותב טור חודשי לכתב העת "סטנדפוינט" (Standpoint (magazine)).

בשנת 2007 החל לפרסם את הבלוג למוזיקה קלאסית "Slipped Disc", הזוכה לפופולריות רבה.

בשנת 1977 נישא לאלבי ספיבק ולהם שלוש בנות.^[1]

כתבים

"מיתוס המאסטרו" (The Maestro Myth;‏ 1991) ממפה את תולדות הניצוח מאז הופעתו כמקצוע עצמאי בשנות ה-70' של המאה ה-19 עד למעורבותו בשנים הבאות עם שליטה, עושר וידוענות.
"כשהמוזיקה נעצרת" (When the Music Stops;‏ 1997), תולדות עסקי המוזיקה הקלאסית, חושף את המתרחש מאחורי הקלעים ומנבא את התמוטטות תעשיית ההקלטות.
"רבי-אמן, יצירות מופת ושיגעון: החיים הסודיים והמוות המחפיר של תעשיית ההקלטות הקלאסיות" (Maestros, Masterpieces and Madness: The Secret Life and Shameful Death of the Classical Record Industry;‏ 2007) מוצג בפרסומת כדין וחשבון פנימי של עלייתה ונפילתה של ההקלטה, בשילוב עם מבחר ביקורתי וניתוח של 100 תקליטורים ו-20 אסונות הקלטה.

לברכט כתב על המלחין גוסטב מאהלר, בספרים "לזכור את מאהלר" (Mahler Remembered) ‏ (1987) ו"למה מאהלר?" (Why Mahler?) ‏ (2010). עדות לעניינו במוזיקה בת-זמננו היא "אנציקלופדיה שלמה למוזיקה של המאה העשרים" (The Complete Companion to 20th Century Music) ‏ (2000) (שהמהדורה הראשונה שלה, "אנציקלופדיה למוזיקה של המאה ה-20" (The Companion to 20th Century Music) ‏ (1996) יצאה בעברית בהוצאת לדורי, בתרגומה של שלומית קדם) ובסדרת הביוגרפיות של מלחינים מן המאה ה-20 בהוצאת פיידון, שהוא מייסדה והעורך שלה.

עוד ספרים שכתב בנושאי מוזיקה הם "ספר האנקדוטות המוזיקליות" (The Book of Musical Anecdotes) ‏ {1985), "מוזיקה בלונדון" (Music in London) ‏ (1992) ו"קובנט גארדן: הסיפור שלא סופר" (Covent Garden: The Untold Story;‏ 2000)

הקריירה שלו כסופר החלה ב"שיר השמות" (The Song of Names), סיפורם של שני נערים הגדלים בלונדון של תקופת המלחמה, שיצא לאור בשנת 2001 וזכה בפרס וִיטְבְּרֶד לרומן ראשון לשנת 2002. הרומן השני שלו, "משחק הניגודים" (The Game of Opposites) יצא לאור בשנת 2009 בארצות הברית. הרומן עובד לסרט בשם זה בכיכובם של טים רות' וקלייב אוון.

בדצמבר 2019 ראה אור בהוצאת סיימון אנד שוסטר ספרו "Genius and Anxiety: How Jews Changed the World, 1847-1947",^[2] שראה אור בעברית ב-2020 בהוצאת דביר בשם: גאונות וחרדה: כיצד שינו היהודים את העולם 1847–1947.^[3]

לברכט מרצה במוסדות תרבות חשובים ובאוניברסיטאות. הוא הגיש הרצאות וקורסים באוניברסיטאות שונות, בהן אוניברסיטת לונדון, אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת סירקיוז, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת גראנאדה בספרד. כמו כן עבד עם תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג, הפילהרמונית של לוס אנג'לס, סאות'בנק סנטר בלונדון, התזמורת הסימפונית של ברמינגהאם, התזמורת הפילהרמונית המלכותית של ליברפול ועוד; כמו כן עבד עם פסטיבל ורבייה, פסטיבל צ'לטנהם, פסטיבל אדינבורו ופסטיבל מרלבורו, בין השאר.

ביקורת

כתביו הפולמוסיים של לברכט מעוררים לא פעם תגובות נוקבות. בעוד שרוברט קראפט שיבח את "מיתוס המאסטרו" כ"חשיפה של הנהלים העסקיים של ניצוח תזמורת, [ש]יש סיכוי שיהיה ספר המוזיקה הקלאסית הנקרא ביותר של השנה",^[4] הרי מבקר האופרה מייקל טאנר כתב בשבועון The Times Literary Supplement, ש"זה אולי הספר הדוחה ביותר שקראתי מעודי".^[^{דרוש מקור]} המוזיקולוג ריצ'רד טארוסקין תיאר את לברכט כ"מבקר בריטי תוקפני, מרושל אך מבדר".^[5] מנצחים רבים ידועי-שם, מולדימיר אשכנזי ודניאל בארנבוים עד ויליאם כריסטי ופרנץ ולזר-מסט, מקיימים יחסים לבביים עם לברכט ומופיעים בתוכניות הרדיו שלו, אך יש גם המביעים דעות מנוגדות.

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של נורמן לברכט (באנגלית)

נורמן לברכט, ברשת החברתית פייסבוק
נורמן לברכט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נורמן לברכט, הבלוג הרשמי
נפתלי נורמן לברכט, דף שער בספרייה הלאומית
אמיר מנדל, מיליון וחצי קוראים לא טועים: מה הופך את נורמן לברכט לבלוגר המוזיקה הקלאסית הפופולרי בעולם, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2016
[1](הקישור אינו פעיל) 18 בפברואר 2016
אמיר מנדל, "תמיד הנחתי ששונאים אותי ככותב. כיום ברור ששונאים אותי כיהודי", באתר הארץ, 14 בספטמבר 2020
רונן דורפן, תקופת הגאונים: כיצד החרדה הביאה לפריצתם של איינשטיין והיינריך היינה?, באתר ישראל היום, 8 באוקטובר 2020
אמיר מנדל, נורמן לברכט: "בטהובן הציל את חיי", באתר הארץ, 17 במרץ 2024

Slipped Disc, הבלוג של נורמן לברכט
BBC Radio 3 – Lebrecht Interview series
BBC Radio 3 – lebrecht live
"The Lebrecht Weekly", La Scena Musicale

הערות שוליים

^ ¹ ² Lebrecht, Norman 1948–, Encyclopedia.com
^ Norman Lebrecht, Genius & Anxiety, Simon & Schuster, 2019
^ נורמן לברכט, גאונות וחרדה: כיצד שינו היהודים את העולם 1847–1947, כנרת-זמורה-דביר, 2021
^ Robert Craft (1992-04-26). "Masters of the Pit and the Podium". The Washington Post. נבדק ב-2017-07-11.
^ Taruskin, Richard (22 באוקטובר 2007). "Books: The Musical Mystique". The New Republic. {{cite news}}: (עזרה)