בספטמבר 1935 רכש יצחק יהודה כהן, סוחר וגואל קרקעות ירושלמי ועולה מיוון, חלקת אדמה מגודרת בשטח של כ-128 דונם מיד נוצרי ערבי מבית לחם, צמוד לאדמות הכפר אל-ח'דר. החלקה הייתה מגודרת בגדר אבן וכללה גידולים חקלאיים שונים, בית דו קומתי ובור מים. כהן הקים שם חווה, סלל דרך מהכביש הראשי לחלקה, בנה רפת ונטע עצי פרי. החווה נועדה לצעיר בניו של כהן, אוריאל, שנשלח ב־1934 ללמוד חקלאות בטולוז, ובמשך כשנה, מ־1936 עד 1937, הוחכרה בחווה לאריס ערבי, עד לשובו של אוריאל מצרפת בסוף 1937. הבן, שהתמקצע במכונות, לא רצה להפעיל את החווה, שתנאי השטח שלה לא התאימו למיכון אלא לחקלאות בשיטות מסורתיות יותר. ביוני 1943 מכר כהן את האדמות לתושב נחאלין הסמוכה, אך בהתערבות יוסף ויץ בוטלה העסקה קודם להשלמתה והאדמה נמכרה לקק"ל ונרשמה בספטמבר על שם הימנותא. ויץ רצה להקים במקום יישוב כחלק מגוש עציון ששב וקם באותה העת ובשל שליטתו על כביש ירושלים–חברון.[3]
בתחילת מלחמת העצמאות נערך באזור קרב שיירת נבי דניאל - שיירת ציוד יהודית נתקלה במארב ערבי בדרכה חזרה לירושלים מגוש עציון הנצור. הקרב נמשך יומיים והסתיים בהסכם בין הצדדים, במסגרתו ננטשו כלי הרכב של השיירה והכוח הנצור פונה על ידי הבריטים. בקרב נהרגו 15 לוחמים עבריים ונפצעו 40. בסוף מלחמת העצמאות נותר השטח בידי ממלכת ירדן.
במלחמת ששת הימים נכבש האזור בידי ישראל, וגוש עציון החל להיבנות מחדש. ב-18 ביולי 1982 עלו עשרים משפחות מתוך שבעים המשפחות של הגרעין מטעם תנועת הפועל המזרחי אל הגבעה והתיישבו באוהלים על אדמת כהן.[4] העלייה ליישוב נעשתה בין היתר עקב פיגוע בשוק בבית לחם בו נרצח יעקב צור, מנהל מחקה לעבודות ציבוריות במע"ץ.[5][6] היישוב החדש נקרא "דניאל".[4] בהדרגה הגיעו המשפחות הנוספות, ולאחר כמה חודשים נקבע שם היישוב "נווה דניאל"[7] והונחה אבן הפינה לבתים. בדצמבר 1982 אישרה ועדת השרים להתיישבות את גמר התכנון של 200 יחידות הדיור הראשונות ביישוב.[8] עם השנים גדל היישוב והתפתח ונבנו בו שכונות נוספות מחוץ לחלקה המקורית של כהן.
גאוגרפיה ואקלים
היישוב שוכן בראש רכס א-צלח, בגבהים 935–997 מטרים מעל פני הים והוא ההתנחלות השנייה בגובהה בהרי יהודה ובכלל ביהודה ושומרון אחרי קריית ארבע, ונמצא על תוואי דרך ההר העתיקה, המלווה את קו פרשת המים הארצי. קטע זה של הדרך מכונה "דרך האבות" ומשמש לצורכי תיירות. הפרש הגבהים בין פסגת היישוב לתחתית הוואדי שמתחתיו מגיע בשיאו ל-300 מטרים. בצפון היישוב, בנקודה הגבוהה ביותר ברכס, הוקם "מצפור האלף" המאפשר תצפית רחבה על הרי יהודה, ירושלים, השפלה ומישור החוף. סמוך ליישוב נמצא עין אל קסיס ולא רחוק ממנו עוד מעיין קטן המכונה "עין רדיאטור". כקילומטר מצפון ליישוב נמצאת חורבה בשם נבי דניאל, ולידה המאחז שדה בועז.
עקב הגובה הרב מזג האוויר בנווה דניאל קר מהרגיל בארץ, וכמעט בכל חורף יורד שלג[דרוש מקור]. הרכס חשוף לגמרי לרוחות הבאות ממערב ונושאות עימן עננים מהים התיכון, מה שגורם לריבוי משקעים, לערפל רב בחורף ולרוחות חזקות. בקיץ מזג האוויר נוח יחסית.
אוכלוסייה
בנווה דניאל מתגוררים בו כ-2,400 תושבים (נכון לשנת 2022). רוב תושבי היישוב הם בעלי מקצועות חופשיים, כולל מספר רב של רופאים, מהנדסים, עו"ד ועוד. ביישוב מתגוררים אנשי רוח ואישי ציבור, בהם מזכיר הממשלה יוסי פוקס, מנכ״ל חברת נגה - ניהול מערכות חשמל שאול גולדשטיין, חברת הכנסת לשעבר שולי מועלם-רפאלי, חבר הכנסת לשעבר וראש עיריית טבריה לשעבר יגאל ביבי, הסופרת והעורכת חיותה דויטש, המלחין והיוצר צבי זלבסקי, הדוקטור רונן שובל והפרופסור יוג'ין קונטורוביץ'. בעבר התגורר ביישוב יולי אדלשטיין.
קהילה, תרבות וחינוך
ביישוב קיימים מעון וגני ילדים. תלמידי היסודי מתפזרים לבתי ספר בגבעה הצהובה ובסמוך לכניסה ליישוב, ותלמידי התיכון לומדים במקומות שונים בגוש ובפנימיות ברחבי הארץ.
ביישוב פועל סניף של תנועת בני עקיבא המונה כשלוש מאות חמישים חניכים. בנוסף קיים גם מועדון נוער ורכזי נוער, ומתקיימות פעילויות שונות.
מלבד המסגרות הללו פועלת ביישוב מערכת חוגים ענפה לילדים, נוער ומבוגרים, בבית הכנסת מתקיימים שיעורי תורה קבועים, ומדי פעם מתקיימות פעילויות יישוביות.