השם בנבנשתי הוא שם משפחה בעידן המודרני. במשך תקופה ארוכה לפני כן הוא היה שם נוסף שהוצמד לשם של פרטים במשפחה החל בימי הביניים או שם פרטי בשימוש בקבוצות משפחתיות מסוימות (ראה להלן). תופעה דומה רואים במשפחות רבות בספרד של ימי הביניים באזורים המוסלמיים והנוצרים (ראה: אברבנאל, אבולעפיה, אבן שושן, חסדאי ועוד). במקור השם הוא מדרום צרפת - פרובאנס, מהערים נרבון ומונפלייה. מוצא המשפחה עם השם הנוסף 'בנבנשתי' קשור כנראה בהקמת מרכז יהודי חשוב בעיר נרבון במאה ה-10 וה-11 על ידי רבנים מבבל צאצאי ראשי הגולה - הגאונים: מכיר, רב ששת, רב חסדא, שאלתיאל בן חזקיה, הלוי ואחרים. צאצאי הרבנים עברו גם לברצלונה ונזכרים כ'נשיאים' בספרי הנוסעים בנימין מטודלה (1165) ויהודה אלחריזי (1208 בערך) המתארים את העיר, ובמסמכים אחרים מהתקופה. התואר 'נשיא' ניתן למשפחות בעלי מעמד כלכלי וחברתי בולט בקהילה היהודית ולמשפחות בעלי ייחוס לגאונים ולבית דוד. הרמב"ם - בן אותה תקופה - מגדיר את מנהיגי הסנהדרין כנשיאים: "הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן, והוא ראש הישיבה והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל מקום"[1]. המשפחות התחתנו זו עם זו. בני המשפחה השתתפו בבניית נסיכות ברצלונה במאות ה-11-12 ומלכות ארגון (משנת 1035) בתור יועצים (אלפקים Alfakim=al Hakim), גובי מס/גזברים/שרי אוצר ביילה (בייליפ (צר') ורופאי החצר. השם בנבנשתי מופיע במשפחה גם כשם פרטי.
היסטוריה
השם של המשפחה נזכר לראשונה במאה ה-11. לפי אגדה משפחתית שסופרה לדוד בנבנשתי על ידי סבו הרב בנבנשתי שמואל יוסף מסלוניקי, מקורו של השם מחצר אחד המלכים של ספרד. המלך טייל בגנו עם שר האוצר שלו ורופאו היהודי וראה צמח. הוא שאל את השר מה שם הצמח. ענה לו השר "ביין-ווה" (bienva). למחרת בסיור בגן עם השרים האחרים רצה המלך להרשים את שריו ובראותו את הצמח קרא בשמו "ביין-ווה". השרים לעגו למלך ואמרו לו שהשם של הצמח "מלווה" (malva). המלך הנעלב קרא לשר היהודי והודיע לו שהוא נשלח לגלות. השר ביקש רשות לנמק את הקריאה השגויה של הצמח ואמר למלך שלא היה יכול לקרוא למלך את השם "מל-ווה" היות שמשמעותו היא "הולך להרע" (mal va בספרדית) ולכן קרא לו "ביין-ווה" (bien va בספרדית) - "הולך להטיב". המלך נהנה מתשובתו וציווה שמאותו יום ייקרא השר היהודי "בואך היה לטובה (לשלום) - "ביין-ויניסטה" (bien-viniste בספרדית) - בנבנשתי.
יצחק בן יוסף איבן (בן) בנבנשתי נשיא נקרא גם איבן בארון, היה משורר ודקדקן שחי במאה ה-11 בסרגוסה תחת שלטון המוסלמים. הוא היה חברם של משה אבן עזרא ויהודה הלוי.
זרחיה הלוי (הרז"ה) היה למדן, פרשן, פוסק ומשורר מחשובי חכמי פרובנס בדרום צרפת במאה ה-12 (כנראה 1115-1186). הוא למד בנרבון, חי בלוניל ונפטר בגירונה. חיבורו העיקרי הוא 'ספר המאור'. היה אביהם של יצחק ויוסף בנבנשתי הלוי (כנראה 1145-1205) מלוניל ומונפלייה. כמו כן, רבי שמואל בן יוסף הלוי שהוא דור חמישי לרז"ה ואחיו של הרא"ה נקרא לעיתים "רבי בנבנשתי".[2]משפחת אפשטיין ומשפחת הורוביץ הן בעלות שושלות יוחסין עד צאצאיו של הרז"ה - יוסף ומשה הלוי - שגלו מגירונה לגרמניה וצ'כיה בעקבות הפרעות של 1391.
יצחק בנבנשתי בן יוסף נשיא רופא מלך אראגון ומנהיג ידוע של יהדות אראגון בסוף המאה ה-11 ותחילת המאה ה-12. מוצאו מנרבון בדרום צרפת שהייתה בה ישיבה גדולה שנוסדה לפי המסורת בסוף האלף הראשון לספירה. הישיבה נוסדה על ידי רבנים ידועים מבבל שהגיעו לפי הזמנת המלכים מהשושלת הקרולינגית. הרבנים היו מהמשפחות של רב מכיר, רב חסדאי ורב ששת שהם כנראה מצאצאי הגאונים מבית דוד. לבני משפחת הרבנים הוצמד התואר 'נשיא'.
ששת בנבנשתי נשיא (1131-1209) היה בנו של יצחק בנבנשתי נשיא. היה גם הוא רופא המלך ויועץ פוליטי בכיר באראגון. מוצאו מנרבון אולם התגורר בכמה ערים ביניהם ברצלונה וסרגוסה. חיבר חיבורים רבים ברפואה. כתביו נמצאים בספריות של מינכן ואוקספורד. נזכר בספרי בנימין מטודלה ואלחריזי כמנהיג בולט בברצלונה במשך עשרות בשנים.
יצחק בנבנשתי נשיא היה רופא בחצר מלך ארגון והיה פעיל בנושאי הקהילה היהודית בצרפת וארגון. השתתף בכינוסים היהודיים במונפלייה וסט גילה בשנים 1214-1215. כינוסים אלה נועדו לדון כיצד להתמודד בגזרות של הכינוסים הנוצרים בלטרן מאותם שנים. הוא קיבל אישור מהאפיפיור לא לשאת את הטלאי היהודי שנקבע בכינוסים הנוצרים.
וידאל (חיים) בנבנשתי דה פורטה. נולד כנראה בגירונה. היה גובה המס והגזבר של ברצלונה, גירונה ועוד ערים נוספות בצפון מזרח ספרד באמצע המאה ה-13. שילם את הקנס שהושת על אחיו - בונאסטרוק (הרמב"ן) - על ידי נסיך ברצלונה בעקבות ויכוח תאולוגי.
רבי משה בן נחמן (רמב"ן) (1194-1270). נולד בגירונה. נקרא בלועזית נחמנידס (Nachmanides), בקטלונית נקרא בונאסטרוק (סימן טוב) סה (דה) פורטה. היה אחיו של וידאל בנבנשתי דה פורטה לעיל. נמנה בין גדולי רבני ישראל בתור הזהב של גדולי הראשונים.
יוסף בנבנשת הלוי (לביא), 'דה לה קבלרייה' היה אישיות בולטת בסרגוסה שבקסטיליה בסוף המאה ה-14. תמך במדעים ובספרות וידוע בחילופי המכתבים שלו עם הסופרים ואנשי המדע של התקופה. בנו דון וידאל בנבנשת, 'דה לה קבלריה'. היה משורר עברי חשוב במאה ה-15. כנראה נבחר להציג את המשלחת היהודית לוויכוח הדתי של טורטוזה בפני האפיפיור בשנת 1413. חלק ניכר של משפחת בנבנשתי|הלוי 'דה לה קבלריה' מסרגוסה התנצר בלחץ השלטונות בחצי הראשון של המאה ה-15.
דון אברהם בנבנשתי מסורה היה שר האוצר של קסטיליה בחצי הראשון של המאה ה-15 וגובה המיסים בממלכה ביחד עם דון יוסף נשיא (שהיה בן דודו). הוא שימש בתפקיד "רב החצר" - הרב הראשי של יהדות קסטיליה. הוא יזם וארגן את כתיבת תקנות ואיאדוליד שהסדירו את חיי הקהילה היהודית בספרד בשנת 1432.
סמל המשפחה של עמנואל בנבנשתי מאמצע המאה ה-17. גור האריה והמגדל מופיעים גם בסמל המשפחה של משפחת מנדש.
בעת גירוש ספרד ניהלו דון וידאל (חיים) בנבנשתי ודון אברהם בנבנשתי (כנראה נכדיו של "רב החצר") משא ומתן עם מלך פורטוגל על האפשרות של שהייה של יהודי ספרד שישה חודשים בפורטוגל. המשא ומתן הסתיים באישור של המלך למעבר 120,000 יהודי ספרד לפורטוגל תמורת תשלום מס גולגולת והחרמת חלק מהרכוש.[3]
בפורטוגל הנכדים של דון אברהם בנבנשתי מסורה והנינים שגלו המירו את דתם בלחץ השלטונות בשנת 1497 ונקראו מנדש. הם הקימו חברה גדולה שעסקה בסחר בתבלינים (עם מונופול על יבוא הפלפל השחור מהודו). לחברה היו סניפים בכל אירופה והם עסקו גם במתן הלוואות למלכים ולאפיפיורים. אחד האחים צמח בנבנשתי שנקרא פרנשיסקו מנדש נישא לבת אחותו גרציה אלווירה-בנבנשתי. עם מותו בשנת 1536 ירשה אותו דונה גרציה נשיא. האח השני מאיר בנבנשתי, שנקרא דיאגו מנדש, עבר לאנטוורפן בשנת 1512, הצטרף לבן משפחה נוסף אברהם בנבנשתי והפעיל את מערכת הבנקאות הגדולה. הוא התחתן עם אחותה של דונה גרציה בריאנדה. בלחץ מלך פורטוגל (שרצה לחתן את בתה הקטנה של דונה גרציה עם בני משפחתו ולרשת מחצית מהון המשפחה) והאינקויזיציה עברה דונה גרציה לאנטוורפן ב-1536. באותה תקופה היה מאיר פעיל עם חברי קהילה אחרים בהצלת המומרים היהודים מפורטוגל והעברתם לערים שונות באירופה. בין הערים הייתה העיר האיטלקית פרארה. מאיר הגיע להסכם עם מלך העיר על קליטת המומרים ומתן אפשרות להם לחזור ליהדות. הוקם ארגון מיוחד להצלת היהודים שעסק בהובלתם ברחבי אירופה עד לפרארה. עם מותו של דיאגו ב-1542 ירשה דונה גרציה נשיא את עסקי המשפחה מנדס|בנבנשתי וניהלה אותם ביחד עם אחיינה דון יוסף נשיא. הלחץ על המומרים מפורטוגל בעיר אנטוורפן הלך וגבר עד שבשנת 1549 נסגרה תחנת המסחר הפורטוגלית (מסיבות מסחריות) והמומרים עזבו את העיר. משפחת מנדש|נשיא|בנבנשתי עזבה את העיר בתחילה לוונציה ואחר כך לפרארה. בפרארה חזרה דונה גרציה, משפחתה ומשפחת הנריקה|נוניו|בנבנשתי ליהדות בתחילת שנות החמישים של המאה ה-16. היא בחרה בשם המשפחה נשיא על שם משפחתה של ביתה הנשואה לדון יוסף נשיא. המשפחה הגיעה לקושטא בשנת 1552 לפי הזמנת הסולטאןסולימאן הראשון. דון יוסף נשיא עסק במסחר, היה ידידו של הסולטאן וזכה לתואר הדוכס מנקסוס. בקושטא עסקה המשפחה רבות בענייני העם היהודי ועשתה מאמצים לבנות מחדש את טבריה בהסכמת הסולטאן וליישב אותה עם יהודים מהתפוצות.[4]
שני נכדים נוספים של דון אברהם בנבנשתי מסורה - דון יהודה בנבנשתי ודון שמואל בנבנשתי, הבנים של בנו דון מאיר בנבנשתי מטולדו, עברו עם גירוש ספרד לסלוניקי. הם הביאו איתם רכוש גדול ובנו ספריות קודש גדולות בעיר. בסלוניקי סיגלו לעצמם בני המשפחה את הכתיבה החצי עברית של השם בן ('ן') ויניסטי אולם הם שמרו על כתיבת השם בלועזית Benveniste. משפחת בנבנשתי מסלוניקי התחתנה עם משפחה שמוצאה מדרום איטליה. על פי המסורת, מוצאם מצאצאי הגולים מארץ ישראל לאחר חורבן בית שני שהתיישבו בדרום איטליה. המשפחה מדרום איטליה הייתה ללא שם משפחה והשמות עברו מאב לבן לפי המסורת מארץ ישראל. בני המשפחה היו מגדולי רבני סלוניקי ומחברי שו"ת לקהילות רבות בעולם: במאה ה-16 - חיים שבתאי (המוהרש"ח), במאה ה-17 - יוסף דוד מחבר צמח דוד, במאה ה-19 - בנבנשתי שמואל יוסף, שהיה אב בית דין. נכדו הוא חתן פרס ישראל דוד בנבנשתי.
עמנואל בנבנשתי היה מו"ל ומדפיס ידוע של ספרים בעברית באמסטרדם במאה ה-17. מוצאו כנראה ממשפחה אנוסה מוונציה.
בני המשפחה שהגיעו לצפון אפריקה השמיטו את ה'בן' הראשון בשם ונקראו בנישתי (בניסטי).
בני משפחת בנבנשתי היו ידועים גם בטורקיה. דון וידאל (חיים) בנבנשתי הגיעה לקושטא עם הגירוש מספרד וחיבר ספר שנדפס ב-1512. בני המשפחה הגיעו מפרארה באיטליה ביחד עם דונה גרציה נשיא. משה בנבנשתי היה רופאו של הווזיר הגדול סיאווש פחה והיה פעיל בתחום המדיני בחצי השני של המאה ה-16. נכדו היה הרב יהושע בנבנשתי מחשובי רבני קושטא ומגדולי המשיבים בדורו. 1595- 1668. אחיו היה חיים בנבנישתי. הרב הראשי של קושטא ואיזמיר שחיבר חיבורי קודש רבים במאה ה-17.
פרטים ממשפחת בנבנשתי מסלוניקי הגיעו לירושלים במאה ה-18 והמאה ה-19.
לפי רשימות יד ושם נשמדו כ־750 מבני המשפחה בשואה. מהם כשלושה רבעים מסלוניקי נשמדו באושוויץ בשנת 1943. בני משפחה נוספים מבלגרד וסקופיה מיוגוסלביה לשעבר, קוולה ורודוס ביוון, צרפת ומקומות נוספים נשמדו גם הם על ידי הגרמנים.
מבין בני המשפחה הידועים במאה ה-20: אמיל בנבנשתי (1902-1976), בלשן, וז'ק בנבנשתי (1935-2004), חוקר חיסונים מצרפת; אסא בנבנשתי (1925-1990), משורר וריצרד בן-וניסטי (נ. 1943), עורך דין מארצות הברית; ומישראל: דוד בנבנשתי (1897-1992), גאוגרף ומחנך, חתן פרס ישראל, מירון בנבנשתי (נ. 1934), היסטוריון וחוקר מדע המדינה, סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר; רפאל (רפי) בנבנשתי (נ. 1937), כלכלן ויועץ לבנק העולמי ואיל בנבנשתי (נ. 1959) פרופסור למשפט בינלאומי וקונסטיטוציוני בישראל, גרמניה וארצות הברית; הזמרות האחיות זהבה בן ואתי לוי (נ. 1968).
אברהם גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1995
אריה גרבויס, נשיאי נרבונה : לדמותה ולמהותה של הנהגה יהודית בדרום צרפת בימי הביניים, מיכאל יב (תשנא) מג-סו
Solomon H. P. and Leone Leoni A. : Mendes, Benveniste, De Luna, Micas, Nasci: The State of the Art (1522-1558). The Jewish Quarterly Review 88, 3-4, 1998, pp. 135-211 (באנגלית)
^Solomon H. P. and Leone Leoni A. Mendes, Benveniste, De Luna, Micas, Nasci: The State of the Art (1522-1558. The Jewish Quarterly Review 88, 3-4, 1998, pp. 135-211
_-_Wall_painting_in_Acre,_Israel.jpg)
