משטח קרח (או משטח החלקה על הקרח) הוא גוף מים קפוא ו/או יריעת קרח מלאכותית שבה אנשים יכולים להחליק על הקרח, או לשחק בספורט חורף. משטחי החלקה על הקרח משמשים גם לתערוכות, תחרויות ומופעי קרח. הצמיחה והפופולריות הגוברת של ההחלקה על הקרח במהלך שנות המאה ה-19 סימנו עלייה בבנייה מכוונת של משטחי החלקה על הקרח באזורים רבים בעולם.

ישנם שני סוגים של משטחי החלקה על הקרח בשימוש נפוץ כיום: משטחי החלקה על קרח טבעיים, שבהם מתרחשת הקפאה מטמפרטורות סביבה קרות, ומשטחי החלקה על קרח מלאכותיים (או קפואים מכנית), שבהם נוזל קירור מייצר טמפרטורות קרות על פני השטח מתחת למים, מה שגורם למים לקפוא. ישנם גם משטחי החלקה על קרח סינתטיים שבהם משטחי ההחלקה עשויים מפלסטיק.

מלבד החלקה על הקרח לפנאי, חלק מהשימושים בו כוללים: הוקי קרח, פארא הוקי קרח, ספונג'י (המכונה הוקי ספוג), בנדי, רינק בנדי, רינקבול, רינגט, ברומבול (שניהם גרסאות פנימיות וחיצוניות), ברומבול מוסקבי (ה), החלקה מהירה, החלקה אמנותית, ספורט קרח, קרלינג וקרוקיקרל. עם זאת, ברומבול מוסקבי משוחק בדרך כלל על מגרש טניס על אספלט שהוצף במים והורשה לקפוא. ענפי הספורט של ברומבול, קרלינג, ספורט קרח, ספונג'י, ברומבול מוסקבי ומשחק הקרוקיקרל, אין להשתמש במחליקיים מכל סוג שהוא.

רינק (Rink), מילה סקוטית שמשמעותה 'קורס', שימשה כשם של מקום בו שיחק קרלינג. מכיוון שמשחקים קרלינג על קרח, השם נשמר לבניית שטחי קרח לענפי ספורט ושימושים אחרים.^[1]

ניסיונות מוקדמים בבניית משטחי קרח מלאכותיים נעשו לראשונה ב'מאניה של ההחלקה' של 1841-44. הטכנולוגיה לתחזוקת הקרח הטבעי לא הייתה קיימת, לכן הזירות המוקדמות הללו השתמשו בתחליף המורכב מתערובת של שומן חזיר ומלחים שונים. פריט בגיליון ה-8 במאי 1844 של אליקים ליטל Living Age ובראשם "הגלציאריום" דיווח כי "מוסד זה, שהוסר לרחוב Grafton East דרך טוטנהאם קורט, נפתח ביום שני אחר הצהריים. אזור הקרח המלאכותי הוא נוח ביותר למי שחושק לעסוק בבילוי החינני והגברי של החלקה".^[2]

עד 1844, המקומות האלה יצאו מהאופנה כשהלקוחות התעייפו מתחליף הקרח ה"מסריח". רק שלושים שנה מאוחר יותר התפתחה טכנולוגיית הקירור עד לנקודה שבה אפשר היה סוף סוף להשתמש בקרח טבעי במשטח ההחלקה. משטח ההחלקה על הקרח הקפוא המכני הראשון בעולם היה הגלאציאריום שנפתח על ידי ג'ון גמג'י, וטרינר וממציא בריטי, באוהל בבניין קטן ממש ליד כביש הקינגס בצ'לסי ב-7 בינואר 1876.^[3][4] גמג'י הוקסם מטכנולוגיית הקירור שבה נתקל במהלך מסע לימודי לאמריקה כדי להסתכל על קדחת טקסס בבקר. במרץ של אותה שנה הוא עבר למקום קבוע ב-379 Kings Road, שם הוקם משטח החלקה בגודל 12.2 על 7.3 מטרים.^[4]

משטח ההחלקה התבסס על משטח בטון, עם שכבות של אדמה, שיער פרה וקרשי עץ. על גבי אלה הונחו צינורות נחושת אליפסיים הנושאים תמיסה של גליצרול עם אתר, חנקן-חמצן ומים. הצינורות כוסו במים והתמיסה נשאבה, תוך הקפאת המים לקרח. גמג'י גילה את התהליך תוך כדי ניסיון לפתח שיטה להקפאת בשר לייבוא מאוסטרליה וניו זילנד, ורשם עליו פטנט כבר ב-1870.^[4]

גמג'י הפעיל את המשטח על בסיס חברות בלבד וניסה למשוך קהל לקוחות עשיר, מנוסה בהחלקה על הקרח באוויר הפתוח במהלך חורפים בהרי האלפים. הוא התקין גלריית תזמורת, שיכולה לשמש גם את הצופים, וקישט את הקירות בנופים של האלפים השווייצרים.^[4]

משטח ההחלקה הוכיח בתחילה הצלחה, וגמג'י פתח שני משטחים נוספים בהמשך השנה: ברישולמה במנצ'סטר וב"גלאציאריום המוצף" בצ'רינג קרוס בלונדון, האחרון גדול יותר באופן משמעותי ב-35.1 על 7.6 מטרים. ה-Southport Glaciarium נפתח ב-1879, בשיטת גמג'י.^[4]

באזורי הביצות של "הפנס",ה החלקה פותחה מוקדם כבילוי במהלך החורף שבו היו שפע של משטחי קרח טבעיים. זהו המקור של החלקה על הפן ונאמר שהוא מקום הולדתו של הבנדי. לאיגוד הבנדי של בריטניה יש מטה באזור.^[5]

בגרמניה, משטח החלקה על הקרח הראשון נפתח בשנת 1882 בפרנקפורט במהלך תערוכת פטנטים. הוא השתרע על 520 מ"ר ופעל במשך חודשיים; מערכת הקירור תוכננה על ידי יארה לינדה^[6] והייתה כנראה משטח ההחלקה הראשון שבו שימשה אמוניה כחומר קירור. עשר שנים לאחר מכן, הותקן דרך קבע משטח החלקה גדול יותר באותו אתר.

החלקה על הקרח הפכה במהירות לבילוי ושיגעון מועדף בכמה ערים אמריקאיות בסביבות אמצע המאה ה-19 והולידה תקופת בנייה של כמה משטחי החלקה על הקרח.^[7]

שני משטחי החלקה מוקדמים על הקרח העשויים מקרח קפוא מכני בארצות הברית נפתחו בשנת 1894, ארמון הקרח של שדרת הצפון בבולטימור וארמון הקרח בניו יורק.

משטח החלקה סנט ניקולס, (מכונה גם "סנט ניקולס ארנה"), היה משטח החלקה על קרח מקורה במנהטן שהתקיים מ-1896 ועד להריסתו בשנות השמונים. זה היה אחד ממשטחי ההחלקה הפנימיים האמריקאים המוקדמים ביותר העשויים מקרח קפוא מכני בצפון אמריקה ונתן למחליקים על הקרח את ההזדמנות ליהנות מעונת החלקה ממושכת.^[8] משטח ההחלקה שימש להחלקת תענוגות, הוקי קרח והחלקה על הקרח, והיה משטח חשוב המעורב בפיתוח ענפי ספורט ההוקי קרח והאגרוף בארצות הברית.

משטח ההחלקה על הקרח המקורה המלאכותי העתיק ביותר שעדיין נמצא בשימוש בארצות הברית הוא בוסטון, מת'יוס ארנה (לשעבר בוסטון ארנה) שנבנה בין השנים 1909 ו-1910. המשטח ממוקם בקמפוס של אוניברסיטת נורת'איסטרן.^[9][10]

משטח החלקה האמריקאי הזה הוא הבית המקורי של הקבוצה בוסטון ברואינס מליגת ההוקי הלאומית. הברואינס הם קבוצת ה־NHL-היחידה שנותרה חברה בשש המקוריות של ה-NHL כשהזירה הביתית המקורית שלהם עדיין קיימת.

ה-Guidant John Rose Minnesota Oval הוא משטח החלקה על קרח חיצוני ברוזוויל, מינסוטה, שגדול מספיק כדי לאפשר למחליקים על הקרח לשחק את בנדי. ההיקף שלו משמש כמסלול החלקה מהירה אובלית. המתקן נבנה בין יוני לדצמבר 1993. זהו שדה הבנדי היחיד בגודל תקני בצפון אמריקה ומשמש כביתם של נבחרת ארצות הברית בבנדי וקבוצות הבנדי הלאומיות שלה. פרויקט השיפוץ בסך 3.9 מיליון דולר שתוכנן ל-Guidant John Rose Minnesota Oval היה אמור להסתיים לפני פתיחת העונה ה-29 של המשטח ב-18 בנובמבר 2022.^[11]

אורך האליפסה הוא 400 מטר ורוחבה 200 מטר, מה שהופך אותו ליריעת הקרח המלאכותית המקוררת החיצונית הגדולה ביותר בצפון אמריקה. זהו מתקן ברמה עולמית המשמש בעיקר לספורט קרח כגון החלקה על הקרח, הוקי קרח, החלקה מהירה ובנדי. האליפסה מארחת מספר תחרויות לאומיות ובינלאומיות במהלך השנה, כולל גביע ארצות הברית בבנדי.

הבניין הראשון בקנדה שחושמל היה משטח החלקה ויקטוריה^[12] שנפתח בשנת 1862 במונטריאול. משטח ההחלקה נוצר באמצעות קרח טבעי. בתחילת המאה העשרים הוא תואר כ"אחד ממשטחי ההחלקה המכוסים המשובחים בעולם"^[13] והיה בשימוש במהלך החורף להחלקת הנאה, הוקי קרח וספורט החלקה. בחודשי הקיץ שימש המבנה לאירועים שונים נוספים.

משטחי החלקה על קרח רבים מורכבים או נמצאים על גופי מים פתוחים כגון אגמים, בריכות, תעלות ולעיתים נהרות; ניתן להשתמש בהם רק בחורף באקלים שבהם פני השטח קופאים בעובי מספיק כדי לתמוך במשקל האדם. ניתן לעשות החלקה גם באקלים קר על ידי סגירת שטח ישר של הקרקע, מילויו במים ולתת לו לקפוא. שלג עשוי להיות ארוז לשימוש כחומר בלימה.

דוגמה לסוג זה של "משטח החלקה", שהוא גוף מים שהוסב למסלול החלקה במהלך החורף, היא מסלול ההחלקה בתעלת רידו באוטווה.

בכל אקלים, ניתן להתקין משטח קרח בזירה בחלל הבנוי כהלכה. הדבר מורכב ממצע של חול או מדי פעם לוח בטון, שדרכו (או מעליו) עוברים צינורות. הצינורות נושאים נוזל צונן שיכול להוריד את טמפרטורת הלוח כך שהמים המונחים למעלה יקפאו. שיטה זו ידועה בשם 'קרח מלאכותי' כדי להבדיל ממשטחי החלקה על הקרח שנעשו פשוט על ידי הקפאת מים באקלים קר, בתוך הבית או בחוץ, אם כי שני הסוגים הם של מים קפואים. מונח טכני נכון יותר הוא קרח "קפוא מכני".

דוגמה לסוג זה של משטח החלקה הוא משטח ההחלקה החיצוני במרכז רוקפלר בניו יורק.

למשטחים מודרניים יש הליך ספציפי להכנת פני השטח. כשהצינורות קרים, מתיזים שכבה דקה של מים על החול או הבטון לאיטום ויישור. שכבה דקה זו צבועה בלבן או כחול חיוור לניגודיות טובה יותר; סימונים הדרושים להוקי או סלסול ממוקמים גם יחד עם סמלילים או עיטורים אחרים. מעל אלו מרססים שכבה דקה נוספת של מים. הקרח בנוי עד לעובי של 19 עד 38 מ"מ.^[14]

משטחי החלקה סינתטיים בנויים מחומר פולימרי מוצק המיועד להחלקה באמצעות מחליקי קרח רגילים עם להבי מתכת. פוליאתילן בצפיפות גבוהה (HDPE) ופוליאתילן במשקל מולקולרי גבוה במיוחד (UHMW) הם החומרים היחידים שמציעים מאפייני החלקה סבירים, כאשר משטחי החלקה סינתטיים של UHMW מציעים את ההחלקה הדומה ביותר לקרח אך גם היקרים ביותר. משטח סינתטי טיפוסי יהיה מורכב מלוחות רבים של חומר משטח דק המורכב על גבי תת-רצפת יציבה, ישרה וחלקה (כל דבר מבטון ועד עץ או אפילו לכלוך או דשא) כדי ליצור אזור החלקה גדול.

מעת לעת לאחר השימוש בקרח, הוא מוקף מחדש באמצעות מכונה הנקראת מיישרת קרח (לפעמים מכונה בשם זמבוני - הכוונה ליצרן גדול של מכונות כאלה). עבור סלסול, פני השטח "מחולקים" על ידי מתן אפשרות לטיפות רופפות של מים קרים ליפול על הקרח ולקפוא לפסגות מעוגלות.

בין אירוע לאירוע, במיוחד אם הזירה נמצאת בשימוש ללא צורך במשטח הקרח, היא מכוסה ברצפה מבודדת מאוד או מומסת על ידי מתן אפשרות לחימום הנוזל בצינורות שמתחת לקרח.

צורה מיוחדת מאוד של משטח החלקה משמשת להחלקה מהירה; זוהי אליפסה גדולה (או טבעת) בדומה למסלול אתלטי. בגלל השימוש המוגבל שלהם, אליפסות החלקה מהירה נפוצות הרבה פחות מאשר זירות הוקי או קרלינג.

המיומנים בהכנת זירת קרח מבוקשים לעיתים קרובות לאירועים גדולים שבהם איכות הקרח היא קריטית. הפופולריות של ההוקי בקנדה הובילה את יצרני הקרח שלו להיות מבוקשים במיוחד. צוות אחד כזה של אנשי מקצוע היה אחראי על הצבת מטבע לוני מתחת למרכז הקרח באולימפיאדת החורף 2002 בסולט לייק סיטי; מכיוון ששתי הקבוצות הקנדיות (גברים ונשים) זכו במדליות הזהב שלהן בהוקי בהתאמה, המטבע הוטבל "בר מזל" והוא נמצא כעת ברשותו של היכל התהילה של ההוקי^[15] לאחר שהוחזר מתחת לקרח.

בבנדי, גודל המגרש הוא 90-110 מ' על 45-65 מ'. במשחק בינלאומי, הגודל חייב להיות לפחות מ-100 מ' על 60 מ'. בנדי משטחי הזירה משוחקים על זירות הוקי קרח.

גודלם של משטחי החלקה אמנותית יכול יחסית להשתנות, אך איגוד ההחלקה הבינלאומי מעדיף משטחים בגודל אולימפי לתחרויות החלקה אמנותית, במיוחד עבור אירועים גדולים. אלה הם 60 על 30 מטר. ה-ISU מציין שמשטחי תחרות לא יהיו גדולים מזה ולא קטנים מ-56 על 26 מטר.^[16]

ערך מורחב – זירת הוקי קרח

למרות שיש שוני רב במידות של משטחי החלקה על הקרח בפועל, ישנם בעצם שני גודלי משטח בשימוש ברמות הגבוהות ביותר של ההוקי קרח. היסטורית, משטחי ההחלקה היו קטנים יותר מאשר היום.

משטחי הזירות הרשמיים של ליגת ההוקי הלאומית הם 26 מטר על 61 מטר. המידות מקורן בגודל של משטח ההחלקה ויקטוריה במונטריאול.

למשטחי ההוקי קרח האולימפיים והבינלאומיים הרשמיים יש מידות של 30 מטר על 60 מטר.

ערך מורחב – פארא הוקי קרח

הוקי מזחלות, משתמש באותם מידות שטח המשטח המשמשות את משטחי ההוקי קרח.

רינגט מנצלת את רוב סימוני ההוקי קרח התקניים המשמשים את קנדה בהוקי, אך משטח הרינגט משתמש בנקודות נוספות של מעבר חופשי בכל אחד מאזורי ההתקפה ואזור המרכז, כמו גם שטח שערים גדול יותר. נדרשים גם שני קווי משחק חופשי נוספים (1 בכל אזור התקפה).

משטח רינגט הוא משטח החלקה על הקרח המיועד להוקי קרח אשר שונה כדי לאפשר לשחק רינגט. למרות שחלק ממשטחי הקרח מיועדים אך ורק לרינגט, משטחי החלקה על הקרח הללו עם קווים וסימונים בלעדיים לרינגט נוצרים בדרך כלל רק במקומות המארחים תחרויות ואירועי רינגט גדולים. רוב משטחי הרינגט נמצאים בקנדה ופינלנד.

אזור המשחק, הגודל, הקווים והסימונים עבור משטח הרינגט התקני הקנדי דומים למשטח ההוקי קרח הממוצע בקנדה עם שינויים מסוימים.^{[17][18][19][20]}

בתחילת ההיסטוריה שלו, הרינגט שוחק בעיקר על משטחי החלקה שנבנו עבור הוקי קרח, ברומבול, החלקה אמנותית והחלקת פנאי, והוא שוחק בעיקר על משטחי החלקה חיצוניים, שכן מעט משטחי קרח מקורים היו זמינים באותה תקופה.^[1]

הפורמט המאורגן של הברומבול משתמש במידות ההחלקה המוגדרות על ידי זירת הוקי קרח קנדית סטנדרטית.

• זירת הוקי קרח

מדיה וקבצים בנושא משטח קרח בוויקישיתוף