מרקוס מילר נולד בברוקלין וגדל בג'מייקה, שם למד לנגן על מספר כלי-נגינה בקלות עד בגרותו. מילר הצעיר הופיע רבות במועדוני ג'אז ניו יורקים עוד לפני שהגיע לגיל 18. לאביו, שניהל מקהלה וניגן באורגן (בעיקר בכנסייה), הייתה השפעה מכריעה על השכלתו המוזיקלית. לאחר שניגן עם מוזיקאי ג'אז גדולים כמו דייב גרוסין, ארל קלו, גרובר וושינגטון ובוב ג'יימס, התחיל לעבוד בצורה סדירה עם מיילס דייוויס האגדי, עמו עבד על מספר אלבומים, ביניהם Tutu ו- Music from Siesta.
קריירה מוזיקלית
משנות ה-80 ועד היום מילר הקליט מספר אלבומי סולו. עבודותיו האישיות זהות לעבודותיו החיצוניות; בעיקר הכלאות של פאנק, רית'ם-אנ'-בלוז, וג'אז, אך שני האלבומים - The Sun Don't Lie ו-Tales שיצאו ב-1993 ו-1994 שילבו טכנולוגיות סאמפלינג שאז היו דיי חדשניות. ב-2001 אלבומו M2 זיכה אותו בפרס גראמי בקטגוריית אלבום הג'אז המהפכני ביותר.
בשנת 1998 החלה חברת הגיטרות הגדולה, פנדר, לשווק את הבס ג'אז "Marcus Miller Sigantaure".
מילר חבר לבסיסטים סטנלי קלארק וויקטור ווטן להקמת ההרכב המשותף SMV
כיום, מרקוס גם מנהל חברת גיטרות בס בשם Sire, המייצרת אלטרנטיבות זולות לגיטרות הבס של פנדר שבהן הוא משתמש ועוד סוגים שונים של גיטרות בס.
מרקוס מילר משתמש בדרך כלל בצורת הפריטה "סלאפינג" (Slapping) ו"פופינג" (Popping) שבה מכים ומושכים את המיתרים בעזרת אצבעות יד ימין (ולא על ידי פריטה בעזרת ה"אצבע" וה"אמה") ונחשב לאחד מאמני הבס השולטים ביותר בצורת נגינה זאת. לעיתים הוא מוסיף אפקטים מיוחדים לנגינתו.
.svg){kind=logo}
