PROFILPELAJAR.COM

מרי קלדרון
Mary Calderone
	מרי קלדרון
לידה	1 ביולי 1904; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	24 באוקטובר 1998 (בגיל 94); כיכר קנט, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
פעילות בולטת	רופאה, פעילה למען חינוך מיני ונגישות אמצעי מניעה בארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת קולומביה; אוניברסיטת רוצ'סטר; מכללת ואסר; בית הספר לבריאות הציבור ע"ש מילמן של אוניברסיטת קולומביה ;
פרסים והוקרה	הומניסט השנה (1974); היכל התהילה הלאומי לנשים (1998); פרס אליזבת בלקוול (1977) ;

מרי קלדרון (באנגלית: Mary Calderone‏; 1 ביולי 1904 – 24 באוקטובר 1998) הייתה רופאה אמריקאית, אשר פעלה לקידום חינוך מיני. היא לקחה חלק בייסוד, והייתה הנשיאה, של הפדרציה להורות מתוכננת באמריקה. היא פעלה למען דיאלוג פתוח בנושאי מין ומיניות וגישה חופשית למידע לכל הגילאים. קלדרון נודעת במיוחד בהצלחתה להפוך את מדיניות איגוד הרפואה האמריקאי, כך שרופאים יהיו מחויבים להנגיש אמצעי מניעה למטופלים שלהם ולתת להם מידע על אמצעי מניעה^[1].

ביוגרפיה

קלדרון נולדה בניו יורק^[2]^[3] ב-1904 אביה היה צלם אדוארד סטייכן ודודה המשורר האמריקאי קרל סנדברג. שם למדה בתיכון לבנות בניו יורק. בשנת 1925 היא סיימה תואר ראשון בכימיה בניו-יורק במכללת ואסר. לאחר מכן היא למדה תיאטרון במשך שלוש שנים. היא התחתנה עם וו. לון מרטין, שחקן, ולזוג נולדו שתי בנות, נל ולינדה^[4].

בשנת 1933 היא הפסיקה לקדם את קריירת המשחק שלה ובני הזוג התגרשו. מות בתה נל, אשר הייתה בת שמונה^[5], בצירוף דעיכת חלומות המשחק והגירושין, הובילו לדיכאון. קלדרון החליטה ללמוד רפואה. כשהייתה בת 31^[5].

בשנת 1939 סיימה את לימודי הרפואה באוניברסיטת רוצ'סטר. בשנת 1942 קיבלה תואר שני בלימודי בריאות הציבור מאוניברסיטת קולומביה. שם פגשה את ד"ר פרנק קלדרון, לו נישאה ב-1941^[4].

קריירה

קלדרון עבדה מספר שנים כרופאת בית-ספר. משנת 1953 שימשה למנהלת הרפואית של הפדרציה להורות מתוכננת באמריקה^[4]. בשנת 1958, כנציגה של הפדרציה, היא השתתפה בוועידה האמריקאית הראשונה לכנסיות ומשפחות בניהול המועצה הלאומית לכנסיות. סוציולוגים, מנהיגים דתיים, אנשי חינוך ואנשי מקצוע בתחום בריאות הציבור, לקחו חלק בכנס ודנו בסבלם של אלפי אנשים בגלל בורות בנוגע קרירות מינית, אימפוטנציה, הומוסקסואליות ואמצעי מניעה. ביחד עם חמישה קולגות שפגשה הכנס, הקימה קלדרון קבוצת מחקר לא רשמית למיניות האדם. הקבוצה הפכה למועצה למידע וחינוך למין (Sex Information and Education Council). היא פרשה מהפדרציה להורות והפנתה את מרצה לחינוך למיניוות^[6]. ב-1964 קלדרון פרסמה מאמר בכתב העת האמריקאי לבריאות הציבור שהיה חלק מהקמפיין שלה להכניס לשיח הציבורי את הצורך לתכנון משפחה ובמקביל למקם אותו בהקשר הרחב יותר, של חינוך למיניות^[7].

היא ארגנה כנס ארצי, השתתפות 39 הרופאים ודגמוגרפים מובלים בתקופתם. הכנס הוביל לשינוי התפיסה כלפי הפלות והפיכתן לחוקיות. באותה השנה יצא לאור הספר הפלות בארצות הברית (ABORTION IN THE UNITED STATES) בעריכתה. הספר יצא בעקבות הכנס^[8].

בשנת 1964, קלדרון השיגה הצלחה אשר הייתה הישג משמעותי ביותר: היא שכנעה את נאמני האגודה הרפואית האמריקאית, איגוד הרופאים המוביל בארצות הברית, לשנות את מדיניותו לגבי אמצעי מניעה ומידע לגביהם. לאחר השינוי, רופאים יחלקו אמצעי מניעה, או מרשם להם, ומידע לגביהם באופן חופשי למטופלים אשר זקוקים להם. הצעת הנאמנים התקבלה ובכך אמצעי המניעה הפכו לחלק מהזרם המרכזי של הרפואה האמריקנית^[4].

מכתבים רבים הגיעו לפדרציה להורות מתוכננת, ובהם שאלות, לא רק על יחסי מין, אלא גם על מיניות. קלדרון הגיעה למסקנה כי מיניות אינה שווה ל"שימוש באיברי המין" אלא היא מושג רחב הרבה יותר, וכי ישנו חסך גדול בחינוך מיני בחברה האמריקאית. הכרה זו, כי "חלוקת אמצעי מניעה אינה מספקת", גרמה לה להתפטר מתפקידה בפדרציה בשנת 1964, ולייסד את המועצה למידע ולחינוך מיני של ארצות הברית (בקיצור, SIECUS). במסגרת הפעילות, קלדרון המשיכה לשאת נאומים בפני קהל ברחבי ארצות הברית. מטרתה המוצהרת של המועצה הייתה "לייסד את מיניות האדם כיישות בריאותית". המועצה הפכה לארגון המאגד תחתו מורים לחינוך מיני, רופאים, פעילים חברתיים, וכן הורים אשר חיפשו מידע על חינוך לגבי מין ומיניות. קלדרון והמועצה הפכו לארגון מוערך, ללא ספק גם בהשפעת המהפכה המינית של שנות ה-60, והמסר היה כי מין הוא כוח חיובי. מתנגדיה של קלדרון לא ראו בעין יפה את העובדה שהיא מעוניינת שחינוך מיני יתחיל כבר בגיל הגן, וקבוצות דתיות שמרניות הפיצו עלונים בגנותה ובגנות הארגון, וטענו כי ברצונה להשחית את הילדים ולפגוע במוסריות הנוצרית. עד שנת 1969 השפעתה של קלדרון דעכה עקב התקפות אלו, והיא התפטרה מתפקידה כנשיאה, אך נותרה בתפקיד מנהלת. בהמשך השנים היא המשיכה להילחם עבור חינוך למיניות עם "גישה חיובית ונייטרליות מוסרית", וכן העלתה נושאים נוספים לדיון, כמו אפליה מינית או הומוסקסואליות. היא המשיכה להחזיק בתפקיד במועצה עד שנת 1982.

כתבים נבחרים

Steichen, Mary (1930). The First Picture Book: Everyday Things for Babies. New York, NY: Harcourt, Brace and Company. ISBN 978-1881270522.
Steichen, Mary (1931). The Second Picture Book. New York, NY: Harcourt, Brace and Company.
Calderone, Mary S., ed. (1958). Abortion in the United States; a conference sponsored by the Planned Parenthood Federation of America, inc. at Arden House and the New York Academy of Medicine. New York, NY: Hoeber-Harper.
Calderone, Mary S. (1960). Release from sexual tensions: Toward an understanding of their causes and effects in marriage. New York, NY: Random House.
Calderone, Mary S. (1964). Manual of Contraceptive Practice. The Williams & Wilkins Co.
Calderone, Mary S. (1970). Manual of Family Planning and Contraceptive Practice. New York, NY: Lippincott Williams & Wilkins. ISBN 978-0683013108.
Calderone, Mary S. (1974). Sexuality and human values: The personal dimension of sexual experience. Association Press. ISBN 978-0809618910.
Calderone, Mary S. (1979). Questions and Answers about Love & Sex. St. Martin's Press. ISBN 9780312660413.
Calderone, Mary S.; Johnson, Eric W. (1981). The Family Book About Sexuality. Harper & Row. ISBN 978-0060160685.
Calderone, Mary S.; Ramey, James W. (1982). Talking With Your Child About Sex: Questions and Answers for Children from Birth to Puberty. New York, NY: Random House. ISBN 978-0394521244.

פרסים והוקרה

פרס בראונינג למניעת מחלות, האגודה האמריקאית לבריאות הציבור
פרס אליזבת בלקוול עבור שירות ייחודי לאנושות, מכללות הובארט וויליאם סמית'
פרס מפעל חיים מספריית שלזינגר במכללת רדקליף
הפרס לשירות אנושי מאת האגודה לבריאות הנפש בניו יורק
הומניסט השנה מהאגודה ההומניסטית האמריקאית (1974)
פרס מרגרט סנגר מטעם הפדרציה להורות מתוכננת באמריקה (1980)
נבחרה להיכל התהילה הלאומי לנשים (1998)

חיים אישיים

אף על פי שדגלה בחופש מיני, היא עצמה האמינה כי מין חייב להתרחש במסגרת נישואים. בנוסף, היא הואשמה על ידי הפסיכיאטר השנוי במחלוקת תומאס סאס בנטיות הומופוביות.

בשנת 1974 קיבלה קלדרון את פרס הומניסט השנה של האגודה ההומניסטית האמריקאית.

קלדרון נפטרה ב-24 באוקטובר 1998 בבית אבות בפנסילבניה, בגיל 94.