PROFILPELAJAR.COM

מרי בירד
Mary Beard
	מרי בירד ברומא
לידה	1 בינואר 1955 (בת 70); מאץ' ונלוק, הממלכה המאוחדת
ענף מדעי	פילולוגיה קלאסית
מקום לימודים	קולג' ניונהאם, אוניברסיטת קיימברידג'; Shrewsbury High School ;
מוסדות	קינגס קולג' לונדון; קולג' ניונהאם, אוניברסיטת קיימברידג' ;
פרסים והוקרה	קצינה במסדר האימפריה הבריטית; עמית אגודת חוקרי העתיקות של לונדון; עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית; עמית האקדמיה הבריטית; מדליית מדליקוט (2017); מדליית בודלי (2016); פרסי נסיך אסטוריאס (2016); פרס וולפסון להיסטוריה (2009) ;
בן או בת זוג	רובין קורמק (1985–?)

ויניפרד מרי בירד, OBE ‏(נולדה 1 בינואר 1955, שרופשייר, הממלכה המאוחדת) היא פרופסורית בריטית ללימודים קלאסיים, המלמדת באוניברסיטת קיימברידג', וכן מחזיקה בקתדרה לספרות עתיקה של האקדמיה המלכותית לאמנויות. בנוסף, היא העורכת לעניינים קלאסיים במוסף הספרותי של הטיימס הלונדוני, ובעלת טור בשם "חיי דון" (פרופסור) באתר הטיימס.^[1]

עקב הופעות מרובות בכלי התקשורת הבריטיים, וכן מספר הצהרות פומביות שעוררו מחלוקת, כינה אותה העיתונאי פול לייטי "המלומדת הקלאסית הידועה בבריטניה".^[2]

ראשית דרכה

בירד היא בת יחידה, לג'ויס אמילי בירד, מנהלת בית ספר וקוראת מושבעת,^[2] ולרוי וויטברד בירד, אדריכל. בירד תיארה אותו כ"טיפוס פרחחי של פנימיות אנגליות, בטלן גמור, אבל בעל קסם אישי רב".^[2]

בירד למדה בבית ספר פרטי לבנות בשרוסברי, ובמהלך הקיץ הייתה משתתפת בחפירות ארכאולוגיות, כדי להרוויח כסף לבילויים.^[3] בגיל שמונה-עשרה ניגשה לבחינות הקבלה לאוניברסיטת קיימברידג', לקולג' הנשים ניונהאם (אנ'), לאחר שגילתה שהקולג' שהעדיפה, קינגס קולג', לא הציע מלגות לנשים.^[3]

על אף שלמדה בקולג' שהכיל רק נשים, נחשפה עד מהרה לעובדה שגברים מסוימים באוניברסיטה התייחסו בביטול לפוטנציאל האקדמי של נשים, וזה חיזק את נחישותה להצליח. היא גם פיתחה דעות פמיניסטיות שנותרו משמעותיות בחייה, אף שלימים הביעה הסתייגות מ"האורתודוקסיה של הפמיניזם המודרני".^[2]

בירד השלימה את התואר הראשון, בהצטיינות, אשר לימים שודרג לתואר שני, בהתאם למסורת אוקסברידג'.^[4]^[5] היא המשיכה ללימודי הדוקטורט בקיימברידג', ובשנת 1982 הגישה את עבודת הדוקטור, "The state religion in the late Roman Republic: a study based on the works of Cicero".^[6]

הקמת משפחה

בשנת 1985, נישאה בירד לרובין קורמק. נולדו להם בת בשם זואי (1985), ובן בשם רפאל (1987).

קריירה

בשנים 1979 עד 1983 הרצתה בירד בלימודים קלאסיים באוניברסיטת קינגס קולג' לונדון. בשנת 1984 חזרה לקיימברידג' כחברת סגל בניונהאם קולג' והאשה היחידה בסגל ההוראה בפקולטה (הכלל-אוניברסיטאית) ללימודים קלאסיים.^[2]^[6] באותה שנה פרסמה ספר על בסיס עבודת הדוקטור שלה, Rome in the Late Republic, בשיתוף עמיתה מקיימברידג', ההיסטוריון של העת העתיקה מייקל קרופורד.

בשנת 1992, הפכה בירד לעורכת לעניינים קלאסיים של המוסף הספרותי של הטיימס.^[6]

זמן קצר לאחר פיגועי 11 בספטמבר, הוזמנה בירד לצד אחרים לתרום מאמר בנושא לכתב העת London Review of Books. במאמר שתרמה כתבה בירד שאנשים רבים סברו, "אחרי שההלם חלף, שזה הגיע לארצות הברית", וש"בריוני העולם, אפילו אם כוונתם טובה, ישלמו את המחיר בסופו של דבר".^[7] בראיון משנת 2007, אמרה שהעוינות שהדברים הללו עוררו עדיין לא שככה, על אף שלדעתה הדעה שפיגועי הטרור היו קשורים למדיניות החוץ האמריקאית הפכה שגורה למדי.^[2]

בשנת 2004 הועלתה בירד לדרגת "פרופסור ללימודים קלאסיים" בקיימברידג'.^[6] כמו כן, נבחרה בשנת 2008-2009 לכהן כמרצה האורחת על שם סיית'ר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי^[8] נושא סדרת ההרצאות שלה היה "צחוק רומי"^[9]

בדצמבר 2010, הציגה בירד באחד מערוצי הטלוויזיה של ה-BBC תוכנית תעודה בשם Pompeii: Life and Death in a Roman Town, שבה הוצגו ממצאים מבדיקות פורנזיות לשרידים מפומפיי, וצוירה תמונה של חיי היום-יום של תושבי העיר לפני התפרצות הוזוב.^[10] בשנת 2012 השתתפה בירד בסדרת הטלוויזיה של ה-BBC‏ Meet the Romans with Mary Beard, שהתמקדה בחיי פשוטי העם ברומא, "עיר הכרך העולמית הראשונה". בירד מופיעה בקביעות בתוכנית הרדיו של ה-BBC,‏ A Point of View,^[11] שם היא תורמת דעות על טווח רחב של נושאים, כולל מיס עולם^[12] ובחינות הקבלה לתואר שני באוקספורד ובקיימברידג'^[13]

בירד סבלה מהרבה הטרדה מקוונת לאחר שהופיעה בתוכנית ראיונות פוליטית בטלוויזיה בשם Question Time, שצולמה בלינקולנשייר בינואר 2013, וסינגרה על מהגרי עבודה שחיים בלינקולנשייר.^[14]^[15]

בטור המקוון שלה בטיימס, ציטטה בירד תגובות מטרידות שקיבלה על טורים קודמים, ועמדה על זכותה להביע דעות בלתי-אהודות ולהופיע בציבור באופן אותנטי.^[16]^[17]

באפריל 2013 זכתה למינוי כ"פרופסור לספרות עתיקה" מטעם האקדמיה המלכותית לאמנויות בממלכה המאוחדת.^[18]

ביולי 2013, חיברה והגישה תוכנית תעודה בטלוויזיה, בשם Caligula with Mary Beard, שבה הפרידה בין אמת לבדיון לגבי קליגולה.

באוגוסט 2014, נמנתה על כ-200 החותמים על מכתב לעיתון "הגרדיאן" ובו התנגדות לעצמאות סקוטלנד לפני משאל העם שנערך בספטמבר.^[19]

בשנת 2018 הגישה לצד סיימון שאמה ודייוויד אולוסוגה את הסדרה התיעודית הבריטית "ציוויליזציה" שהופקה על ידי BBC בשיתוף עם PBS.

כיבודים

בראשית שנת 2013, זכתה בעיטור מסדר האימפריה הבריטית, עבור "שירותה ללימודים הקלאסיים".^[20]
חברה באגודת האנטיקווארים של לונדון, מאז 2005.^[21]

ספרים שחיברה

Rome in the Late Republic (with Michael Crawford, 1985, revised 1999); ISBN 0-7156-2928-X
The Good Working Mother's Guide (1989); ISBN 0-7156-2278-1
Pagan Priests: Religion and Power in the Ancient World (as editor with John North, 1990); ISBN 0-7156-2206-4
Classics: A Very Short Introduction (with John Henderson, 1995); ISBN 0-19-285313-9
Religions of Rome (with John North and Simon Price, 1998); ISBN 0-521-30401-6 (vol. 1), ISBN 0-521-45015-2 (vol. 2)
The Invention of Jane Harrison (Harvard University Press, 2000); ISBN 0-674-00212-1
Classical Art from Greece to Rome (with John Henderson, 2001); ISBN 0-19-284237-4
The Parthenon (Harvard University Press, 2002); ISBN 1-86197-292-X
The Colosseum (with Keith Hopkins, Harvard University Press, 2005); ISBN 1-86197-407-8
The Roman Triumph (Harvard University Press, 2007); ISBN 0-674-02613-6
Pompeii: The Life of a Roman Town (2008); ISBN 1-86197-516-3 (US title: The Fires of Vesuvius: Pompeii Lost and Found; Harvard University Press)
Confronting the Classics: Traditions, Adventures and Innovations (Profile Books, 2013); ISBN 1-78125-048-0
Laughter in Ancient Rome: On Joking, Tickling, and Cracking Up (University of California Press, 2014); ISBN 0-520-27716-3