PROFILPELAJAR.COM

מנזר נאה מוני בכיוס
Νέα Μονή Χίου
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 4
חלק מתוך	המנזרים של דפני, הוסיוס לוקאס ונאה מוני בכיוס
מידע כללי
סוג	מנזר
מיקום	עיריית כיוס
מדינה	יוון
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – המאה ה־11
תאריך פתיחה רשמי	המאה ה־11
סגנון אדריכלי	אדריכלות ביזנטית
קואורדינטות	38°22′26″N 26°03′20″E / 38.373888888889°N 26.055555555556°E
	(למפת יוון רגילה) אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה; הצפונית; הים האגאי הים היוני הים התיכון מנזר נאה מוני בכיוס

נאה מוני (ביוונית: Νέα Μονή - "המנזר החדש") הוא מנזר מהמאה ה-11 הנמצא במרכזו של האי כיוס בים האגאי ונכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. המנזר שוכן על הר פרובאטיו אורוס בחלק הפנימי של האי, במרחק 15 קילומטרים מהעיר כיוס. המנזר ידוע בשל הפסיפסים שבו, שביחד עם הפסיפסים של מנזרי דפני והוסיוס לוקאס מהווים דוגמאות בולטות לאמנות המקדונית ביוון^[1].

היסטוריה

המנזר נבנה במאה ה-11 בתקופת שלטונו של הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס התשיעי מונומכוס ואשתו זואי. לפי המסורת, המנזר נבנה במקום שבו שלושה נזירים, ניקיטאס, יואנס ויוסיף, מצאו באופן ניסי איקונין של הבתולה מרי התלוי על ענף של הדס^[2]. באותה תקופה קונסטנטינוס שהה בגלות בלסבוס, והנזירים ביקרו אותו וסיפרו לו על חיזיון שהם ראו שבו הוא הופך לקיסר. קונסטנטינוס הבטיח לבנות כנסייה אם זה אכן יקרה. בסופו של דבר קונסטנטינוס הפך לקיסר ב-1042, וכהוקרת תודה הוא החל בבניית המנזר, המוקדש לתאוטוקוס^[2]. הקתוליקון נחנכה ב-1049, ובניית המתחם כולו הסתיימה ב-1055, זמן קצר לאחר מותו של קונסטנטינוס^[3].

כתוצאה ממענקי קרקעות, הקלות מס וזכויות יתר אחרות שהוענקו למנזר על ידי קונסטנטינוס והקיסרים שבאו בעקבותיו^[3], המנזר פרח במהלך התקופה הביזנטית. המנזר צבר עושר רב במהלך השנים והפך לאחד המנזרים העשירים ביותר באזור הים האגאי. בשיא פריחתו, בשנת 1300 בערך, נכסיו של המנזר כללו שליש משטחו של כיוס וההערכה הייתה ש-800 נזירים היו חברים בו^[2]. לאחר הביזנטים שלטה באזור הרפובליקה של ג'נובה ובתקופה זו פחת עושרו של המנזר, אך הוא פרח שוב בתקופת השלטון העות'מאני, כאשר הוא היה באחריותו הישירה של הפטריארך מקונסטנטינופול, וזכה לעצמאות רבה. הגאוגרף האנגלי סמיואל פרצ'ס ציטט עדות של נוסע בשלהי המאה ה-16 לפיה במנזר יש 200 נזירים, וכי "לבד ביוון, הם היחידים שיש להם זכות להשתמש בפעמונים". במהלך המאה ה-17 מספר הנזירים פחת עוד יותר, אך חזר ועלה במאה ה-18. הפטריארך של ירושלים, כריסנטוס נוטאראס, והכומר הצרפתי פורמו שביקרו במנזר ב-1725 ו-1729 בהתאמה, ציינו את מספר הנזירים הגדול, כמות השרידים המשומרת, יופיו של המנזר וקישוטיו.

שקיעתו של המנזר החלה זמן קצר לאחר טבח כיוס ב-1822 במהלך מלחמת העצמאות היוונית. המנזר נבזז, ומאז לא חזר לגדולתו. ב-1881 נגרם לכנסייה הראשית נזק נוסף כתוצאה מרעידת אדמה, ובעקבות זאת קרסה הכיפה, בעוד שבניינים אחרים, כגון מגדל הפעמונים מ-1512, חרבו. בעקבות מחסור בנזירים הפך נאה מוני למנזר המיועד לנזירות ב-1952^[3]. לפי מפקד אוכלוסין שנערך ב-2001 המנזר היה מאוכלס על ידי שלוש נזירות בלבד.

מבנה ואדריכלות

מתחם המנזר משתרע על שטח של כ-17,000 מ"ר ובו קתוליקון, שתי כנסיות קטנות יותר (מוקדשות לצלב הקדוש ולפנטלאון הקדוש - Άγιος Παντελεήμων), הרפקטוריום (τράπεζα), תאי הנזירים (κελιά), אולם הקבלה או "טריקלינון" ומקווה מים תת-קרקעי (κινστέρνα). המתחם מוקף על ידי חומה (החומה הביזנטית המקורית נהרסה ב-1822), ובפינה הצפון-מזרחית מצוי מגדל שמירה, שבתקופה מוקדמת יותר שימש כספרייה^[2]. בנוסף, מחוץ לחומות, וליד בית הקברות של הנזירים, ישנה קפלה קטנה המוקדשת ללוקאס האוונגליסט.

הקתוליקון הוא המבנה המרכזי במנזר, והוא מוקדש לדורמיציון של מרים הבתולה^[2]. הוא מורכב מהכנסייה הראשית, אזונרתקס ואקסונרתקס. הכנסייה הראשית היא בצורת מתומן. אף על פי ששלושת החלקים מתוארכים למאה ה-11, בעקבות הנזקים שספגה הכנסייה הראשית ב-1881 ו-1882 המבנה הנוכחי שלה שונה מהמקורי. מגדל הפעמונים נבנה ב-1900, והחליף את המגדל שנהרס ב-1512^[3]. שרידיהם של שלושת מייסדי המנזר היו שמורים באקסונרתקס, אולם רובם נהרסו במהלך הביזה של 1822^[2].

ביחד עם הקתוליקון, המבנים היחידים מהמאה ה-11 ששרדו הם המגדל ההרוס חלקית, קפלת לוקס, מקווה המים והרפקטוריום^[2]. התאים, שרובם נהרסו עד כה, מתוארכים לתקופה הוונציאנית והג'נוביאנית. מוזיאון קטן שנפתח ב-1992 משרת את המבקרים במקום והוא ממוקם בתא משופץ. החפצים המוצגים מתוארכים ברובם למאה ה-19^[4].