PROFILPELAJAR.COM

מלחמת האמו, הידועה גם בשם מלחמת האמו הגדולה, הייתה מבצע צבאי לחיסול מטרד חיות בר באוסטרליה בשלהי 1932. המבצע נועד לתת מענה לתלונות הציבור על קבוצה גדולה של עופות האמו אשר התרוצצה במחוז קמפיון (Campion) שבאוסטרליה המערבית. הניסיונות לריסון אוכלוסיית האמו, כללו חיילים חמושים במקלעים שגרמו לתקשורת לכנות את התקרית בשם "מלחמת האמו".

רקע

בעקבות מלחמת העולם הראשונה, מספר רב של חיילים לשעבר מאוסטרליה, יחד עם יוצאי צבא בריטים, הקימו משקים חקלאיים באוסטרליה המערבית. בתחילת השפל הגדול בשנת 1929, החקלאים עודדו על ידי הממשלה להרחיב את יבולי החיטה שלהם בהבטחה לסובסידיות, הבטחה שאותה הממשלה לא קיימה. למרות הסובסידיות המובטחות, מחירי החיטה המשיכו ליפול, וב-1932 המצב החל להיות מתוח, כאשר החקלאים החלו להתכונן לקציר ובו בעת איימו לא לספק את החיטה.

קשייהם של החקלאים התעצמו בעקבות הגעתם של כ-20,000 אמואים. האמואים בדרך כלל נודדים לאחר עונת הרבייה, מפנים היבשת אל חופיה. האדמה המעובדת והמים שהביאו החקלאים לחיות המשק גרמו לאמואים לגלות שהאזור הוא בית גידול אידיאלי, והם החלו להתנחל במחוז קמפיון, בעיקר באדמות החקלאיות. הם צרכו והרסו את היבולים, וגם חוררו את הגדרות שמנעו מהארנבים לחדור לחוות.

החקלאים מסרו את חששותיהם לגבי האמואים ושלחו נציגים יוצאי מלחמת העולם הראשונה, לפגוש את שר ההגנה, סר ג'ורג' פירס (Pearce). החיילים לשעבר היו מודעים ליעילות של מקלעים ולכן ביקשו אספקה שלהם. השר הסכים, אך הציב להם את התנאים הבאים: המקלעים ישמשו אנשי צבא בלבד, העברת הכוחות תמומן על ידי ממשלת אוסטרליה המערבית והחקלאים יספקו את המזון, הדיור והתשלום עבור התחמושת. נטען שהסכמה זו נבעה מצורכי תעמולה.

המלחמה

הפעילות הצבאית החלה באוקטובר 1932. ה"מלחמה" נוהלה תחת פיקודו של רב-סרן G.P.W מרדית' (Meredith), שהיה מפקד בחיל התותחנים המלכותי האוסטרלי, יחד עם שני חיילים מחומשים במקלע לואיס ו-10,000 כדורים. המבצע נדחה, בעקבות גשמים שגרמו לאמואים להתפזר בשטח גדול. הגשם פסק ב-2 בנובמבר 1932, ובנקודה זו הכוחות נפרסו במטרה לעזור לחקלאים ובנוסף, לפי עיתון מקומי, גם לאסוף 100 עורות של אמו כדי שנוצותיהם ישמשו ליצירת כובעים לפרשים האוסטרלים הקלים.

הניסיון הראשון

ב-2 בנובמבר האנשים הגיעו למחוז קמפיון, ובאזור נראו כ-50 עופות. מכיוון שהעופות היו מעבר לטווח הפגיעה של המקלעים, המתיישבים ניסו לקבץ אותם לתוך מארב, אך הם התפצלו לקבוצות קטנות והחלו לרוץ, מה שהקשה על החיילים לירות בהם. אף על פי כן, בזמן שמטח האש הראשון לא צלח, בניסיון השני מספר עופות נהרגו. בהמשך היום המתיישבים פגשו בקבוצה נוספת, והרגו כתריסר עופות. האירוע המשמעותי הבא אירע ב-4 בנובמבר. מרדית' הציב מארב בסמוך לסכר מקומי, ולמעלה מ-1,000 עופות אותרו בסמוך ליעד זה. הפעם המקלענים חיכו עד שהעופות היו בבירור בטווח לפני שפתחו באש. המקלע נתקע לאחר ש-12 עופות בלבד נהרגו. העופות הנותרים התפזרו ולא נצפו עוד באותו היום. בימים לאחר מכן מרדית' בחר להתקדם דרומה, לאזור שבו הם נחשבו מאולפים יחסית. על אף המאמצים, ההצלחה הייתה מועטה בלבד. בשלב מסוים מרדית' התקין את אחד מהמקלעים על משאית, מהלך לא יעיל, מכיוון שהדרך המשובשת לא אפשרה לחיילים לירות. ב-8 בנובמבר, שישה ימים לאחר הקרב הראשון, נורו כ-2,500 כדורים. מספר האמואים שנהרגו לא ברור, הדיווחים נעים בין 50 ל-500. בדוחו הרשמי של מרדית' נטען שלכוחותיו לא היו נפגעים. לאחר אירועים אלו, העיר האורניתולוג דומיניק סרבנטי:

חלומם של החיילים לטבוח בעופות האמו מטווח אפס נמוג במהרה. הפיקוד של עופות האמו ללא ספק הורה על לוחמת גרילה, וצבאו הגדול התפצל למספר עצום של יחידות קטנות, אשר גרמו לציוד הצבאי לאבד את יעילותו. לפיכך, הכוח הצבאי נסוג מאיזור הקרב לאחר כחודש.

— האנציקלופדיה בריטניקה

ב-8 בנובמבר, נציגים של בית הנבחרים האוסטרלי דנו במבצע. בעקבות הסיקור השלילי של האירועים בכלי התקשורת המקומיים, אשר טענו שרק עופות בודדים נהרגו, פירס לקח בחזרה את אנשי הצבא ואמצעי הלחימה עוד באותו היום. לאחר מכן, רב הסרן מרדית' השווה את עופות האמו ללוחמי הזולו, והעיר לגבי יכולת התמרון המרשימה שלהן, אפילו כשהן פצועות:

לו הייתה לנו דיוויזיה בעלת יכולת ספיגת הכדורים של עופות אלה, היא יכלה לנצח כל צבא בעולם... הן יכולות להתעמת עם מקלעים בעמידות השווה לזו של טנקים. הן כמו לוחמי הזולו, שאותם אפילו קליעי דום-דום לא יכולים לעצור.

— האסטרטגיה במלחמת האמו - The Sunday Herald (Sydney, NSW : 1949 - 1953) Sun 5 Jul 1953 Page 13 New Strategy In A War On The Emu

הניסיון השני

לאחר נסיגת הכוחות של צבא אוסטרליה, נמשכו התקפות האמו על היבולים. החקלאים חזרו וביקשו תמיכה, בטענה שהיובש ומזג האוויר החם מושכים את האמו בהמוניהם. ג'יימס מיטשל (Mitchell), ראש ממשלת אוסטרליה המערבית השאיל כוחות צבאיים כדי לחדש את המלחמה. בנוסף, דו"ח מבסיס הפיקוד מציין שבמבצע ראשוני חוסלו כ-300 אמואים.

בהתאם לבקשתו של מפקד הבסיס, ב-12 בנובמבר אישר שר ההגנה לצבא להמשיך בפעולתו והגן על פעולתו בסנאט^[1], שם הסביר מדוע החיילים היו הכרחיים למניעת איום חקלאי מצד אוכלוסיית העופות. אף על פי שהצבא הסכים לתת מקלעים לממשלת אוסטרליה המערבית, בציפייה שהם יספקו את האנשים, מרדית' נבחר שוב להיות בשדה הקרב, בעקבות מחסור במקלענים במדינה.

החיילים הגיעו לשדה הקרב ב-13 בנובמבר 1932 וחוו הצלחות ביומיים הראשונים, בהם הרגו כ-40 עופות. היום השלישי לעומת זאת, היה מוצלח פחות. ב-2 בדצמבר הוערך שנהרגו כ-100 עופות בכל שבוע. מרדית' הוחזר ב-10 בדצמבר, ובדו"ח שכתב טען ש-986 עופות נהרגו, על ידי 9,860 כדורים, בקצב של 10 כדורים לכל אמו. בנוסף, מרדית' טען ש-2,500 עופות נוספים מתו בעקבות הפציעות שספגו.

תוצאות

החקלאים ביקשו פעמים נוספות עזרה מצד הצבא בשנים 1934, 1943 ו-1948, אך הבקשות נדחו על ידי הממשלה. במקום זאת, הממשלה נתנה כסף לכל אדם שיהרוג אמו. שיטה זו החלה ב-1923 והוכחה כיעילה: 57,034 תשלומים ניתנו בתקופה של שישה חודשים בלבד ב-1934.

בדצמבר 1932, הבשורה על מלחמת האמו הופצה והגיעה בין השאר לבריטניה, שם קבוצה של פעילי סביבה מחו בטענה שהמלחמה משמידה את המין הנדיר. ד"ר דומיניק סרבנטי (Serventy), אורניתולוג אוסטרלי בכיר, תיאר את האירוע כ"ניסיון להשמדה המונית של עופות האמו".