מיכאל פרטוריוס (בגרמנית: Michael Praetorius; 15 בפברואר1571 (כנראה) – 15 בפברואר1621) היה מלחין ונגן עוגבגרמני ובעל כתבים בנושאי מוזיקה. פרטוריוס היה מלחין רב-צדדי, מן המובהקים בתקופתו, שעיקר חשיבותו בפיתוח צורות מוזיקליות המבוססות על מזמורי תפילה פרוטסטנטיים.
ביוגרפיה
פרטוריוס נולד כמיכאל שולצה, הצעיר בבניו של כומרלותרני, בקרנצבורג שבגרמניה. עם תום לימודיו בטורגאו ובצרבסט, המשיך בלימודי דת באוניברסיטה של פרנקפורט על נהר אודר. הוא כיהן כנגן עוגב בכנסיית מריה (Marienkirche) בפרנקפורט ובהמשך עבד בחצר וולפנביטל כנגן עוגב ומאז 1604 כממונה על המוזיקה (קאפלמייסטר). משנת 1613 עד 1616 עבד בחצר הסקסונית בדרזדן, שם נחשף למוזיקה האיטלקית החדישה, לרבות יצירותיהם הפוליכוראליות (למקהלות אחדות) של מלחיני האסכולה הוונציאנית. הפיתוח שלו בהמשך של צורת הקונצ'רטו הכוראלי, בייחוד בגרסה הפוליכוראלית, נבע ישירות מהיכרותו עם המוזיקה של מלחינים ונציאניים כמו ג'ובאני גבריאלי. מיכאל פרטוריוס טמון בכוך קבורה מתחת לעוגב בכנסיית מריה הקדושה בוולפנביטל, גרמניה.
שמו
בגרמנית מופיע שם המשפחה בצורות שונות, ביניהן שולצה, שולטה, שולטהייס, שולץ ושולטייס. פרטוריוס היא הצורה הלטינית של שם המשפחה.
יצירותיו
פרטוריוס היה מלחין פורה להפליא, שיצירותיו מגלות את השפעתם של בני זמנו סמואל שיידט והיינריך שיץ כמו גם השפעה איטלקית. יצירותיו כוללות את Musae sioniae בת תשעת הכרכים (1605-10), קובץ של למעלה מאלף כוראלים ושירים; עוד יצירות רבות לכנסייה הלותרנית; ו"טרפסיכורה" (1612), אוסף של יותר מ-300 מחולות אינסטרומנטליים, שהוא גם היצירה הנודעת ביותר שלו וגם יצירתו החילונית היחידה ששרדה. המסה בת שלושת הכרכים שלו, "סינטגמה מוזיקום I" ו"סינטגמה מוזיקום דה אורגנוגרפיה II" מן השנים 1614-20 כוללת טקסטים מפורטים ותמונות על הנהלים המוזיקליים וכלי הנגינה שהיו בשימוש בימיו, תיעוד רב חשיבות למוזיקולוגיה, לתורת הכלים ולתחום של ביצוע אותנטי.
.svg){kind=logo}
