מיכאיל אלכסנדרוביץ' "מייקל" צ'כוב (ברוסית: Михаил Александрович Чехов; 29 באוגוסט 1891, מוסקבה, רוסיה – 30 בספטמבר 1955, בוורלי הילס, קליפורניה, ארצות הברית) היה שחקן, במאי תיאטרון וסופר רוסי-אמריקאי-יהודי. מפתח טכניקת משחק. היה אחיינו של הסופר והמחזאי הנודע אנטון צ'כוב.
צ'כוב היה תלמיד בולט ומבריק של קונסטנטין סטניסלבסקי, ובין השאר עבד במהלך השנים עם יבגני וכטנגוב, ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו ולאופולד סולרג'יצקי. צ'כוב ראה אחרת את עבודת השחקן מסטניסלבסקי מורו, ופיתח שיטה לפיה השחקן מסתמך על הדמיון שלו בגילום הדמות - ולא על "הזיכרון הרגשי".
ב-1915 נישא לאולגה צ'כובה, שמאוחר יותר פיתחה קריירה קולנועית יוצאת דופן בגרמניה הנאצית. לשניים נולדה בת אחת.
בסוף שנות ה-20 היגר צ'כוב לגרמניה, עבר לצ'כוסלובקיה, משם לצרפת וב-1939 עבר לארצות הברית. בהמשך פתח בית-ספר לדרמה באנגליה שהוסב כעבור זמן ל"תיאטרון צ'כוב", שם יכול היה ליישם ניסויים לפי השיטה החדשה שפיתח.
ב-1952 פרסם את הספר "To The Actor", בו תיאר את ממצאיו ואת הטכניקות שפיתח, לצד תרגילים פרקטיים ליישומן. בעוד סטניסלבסקי דיבר על "זיכרון חושים" כמפתח לגילום דמות - דגל צ'כוב בפיתוח ושכלול דמיונו של השחקן עצמו.
קורות חיים
הוא נולד בסנט פטרסבורג לאלכסנדר צ'כוב (אחיו הגדול של אנטון צ'כוב) שהגיע ממשפחה נוצרית, ולאשתו השנייה נטליה שהגיעה ממשפחה יהודית-רוסית, והייתה קודם אומנת ילדיו של אלכסנדר מנישואיו הראשונים. הוא גדל עמם במשפחה ממעמד הביניים.
אשתו הראשונה של צ'כוב הייתה אולגה צ'כובה. בתם שהוטבלה כנוצרייה, אולגה, הפכה לשחקנית גרמנייה תחת השם עדה צ'כובה. דודתה שעל שמה נקראה היא אולגה קניפר. בהמשך חייהם, הזוג התגרש ואשתו לשעבר אולגה פיתחה קריירה בתעשיית הקולנוע הנאצית.
טכניקת משחק
צ'כוב מדבר, בין השאר, על הבעיה ביצירת הדמות עבור השחקן. לטענתו, השתרשה בין השחקנים תפיסה מוטעית לפיה השחקן מגלם את עצמו בסיטואציה (בהשפעת סטניסלבסקי כנראה) ומשחק את התפקיד כאילו נלקח מחייו הפרטיים. צ'כוב טוען שהתיאטרון לא יוכל להתפתח אם בכל הצגה אותו שחקן ישחק את עצמו בסיטואציה, ולא יטרח לבטא את "הטיפוס" שעולה מהדמות אותה הוא מגלם. הוא משווה זאת למחזאי שיציג רק את עצמו כדמות הראשית בכל מחזותיו. כל תפקיד בכל מחזה שונה, כשם שכל בני האדם שונים זה מזה.
את ההבדל בין הטיפוסים צ'כוב מגדיר כ"אופי". השחקן צריך למצוא את ההבדל בינו לבין הדמות וזהו האופי שייצור את הקלסתר הפסיכולוגי שהשחקן צריך ליצור. לצ'כוב היו רעיונות שונים לתרגילים שיאפשרו לשחקן לפרוץ מעבר להרגליו והלך חשיבתו, ולקיים תהליך של "עיבור" של דמות אחרת - שיש לה טיקים, מאפיינים, מחוות ומרכז כובד אחר בגוף.
צ'כוב ממליץ לדמיין גוף שנוצר מקווי אופי כלליים שניתן לראותם כמאפיינים את הדמות. על פני גופו של השחקן, הוא ידמיין כאילו הלביש את הגוף הזר, המשני, הקיים כגוף שני -שהשחקן יצר. על פי צ'כוב, השחקן אמור להתחיל לפעול כהרף עין בתוך גופו החדש. הוא משווה זאת להחלפת בגדים, או תלבושת, ולהשפעה הפסיכולוגית שיש לאלה על התנהגות האדם. החזקת הגוף והתזוזה החדשה ישפיעו על הדיבור ועל ההתנהלות בכלל, ומכאן על המשחק, הדמות והתפקיד. דרך נוספת היא להרפות את הגוף והמחשבה, לדמיין את הדמות אותה אני אמור לגלם, לשוחח איתה ולשאול אותה שאלות, וכך לאט לאט לדמיין שהיא נכנסת אלינו לגוף. צ'כוב ממליץ לשנות ולנסות דברים עם הגוף החדש עד שזה מוצא חן בעיני השחקן. הכול בפשטות ובטבעיות, מבלי להפריז במשחק חיצוני. בשלב הבא - יתווסף הטקסט של הדמות ל"גוף החדש".
לאחר מכן, אומר צ'כוב שיש לעבוד עם ה"מרכז המדומה". לפי אופי הדמות להגדיר איפה מצוי מרכזה של הדמות, ובאופן טבעי כל התנועות, ההתנהגות והפעולות יושפעו ממרכז זה. המרכז יכול להשתנות בהתאם לסצנה או לסיטואציה שהדמות נמצאת בה ולפי מה שנדרש ממנה.
בין הבולטים שבנושאים בהם עסק צ'כוב, הוא האלתור. תרגילים רבים שמטרתם לגרום לשחקן לסמוך על עצמו ועל התת-מודע שלו, כך שיפעל גם בין השורות הכתובות, וייתן מענה טבעי לבעיות מיזנסצנה שונות רק על ידי חיבור אמיתי לעצמו. הוא עסק באלתור היחיד כשלעצמו, וכן באלתור היחיד בקבוצה.
ב-2019 יצא לאור תרגום לעברית של ספרו לשחקן, המציג את גישתו למשחק.
לקריאה נוספת
- מייקל צ'כוב, "לשחקן": על טכניקת המשחק (תרגם: אופיר דואן, עריכה: יעל שלמון ברנע, הקדמה: פרופ' דוד זינדר), רמת השרון, הוצאת אסיה, 2019.
- דנה מרגלית, הטכניקה של מייקל צ'כוב (הקדמה: פרופ' דוד זינדר), הוצאה עצמית, 2021.
קישורים חיצוניים
