אביו של מייקל נולד באימפריה הרוסית הצארית, כיום בלארוס, והיגר לארצות הברית ב-1921. מייקל עצמו נולד ברובעהברונקס בניו יורק ב-1941. מוקייסי סיים את התיכון היהודי-אורתודוקסי "רמאז" ומשייך עצמו לזרם זה. אשתו סוזאן הייתה מאוחר יותר למורה בבית ספר זה ואחר כך למנהלת בית הספר.
כסטודנט לתואר ראשון, מוקייסי שימש כעורך הראשי של עיתון הסטודנטים "קולומביה דיילי ספקטאטור", באוניברסיטת קולומביה, היכן שרכש את התואר הראשון שלו ב-1963. בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל, הוא רכש תואר ראשון במשפטים ב-1967. מוקייסי עסק בעריכת דין במשך 20 שנה בעיר ניו יורק, מתוכן כיהן כארבע שנים כעוזר תובע פדרלי במשרד התובע הפדרלי הארצי, שבו עבד בצמוד לרודולף ג'וליאני. ב-1976, הוא הצטרף לחברת עורכי הדין "בלקנאפ ווב אנד טיילור", חברה אליה שב לאחר שפרש מבית המשפט המחוזי. מוקייסי החל ללמד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה בסתיו של 1993 ולימד שם בכל סמסטר סתיו מאז.
בנו של מוקייסי, מארק ל. מוקייסי, נכון לשנת 2007, מוביל בתיקי הגנה על עברייני צווארון לבן בחברת עורכי הדין "ברייסוול אנד ג'וליאני" הקיימת משנת 1945 ושייכת לרודולף ג'וליאני. מוקייסי ובנו שימשו גם כיועצים משפטיים לקמפיין הנשיאותי של רודולף ג'וליאני ב-2008. מוקייסי ניהל גם את השבעתו של ג'וליאני כראש העיר הנבחר של ניו יורק.
קריירה משפטית
ב-1987, מוקייסי היה מועמד של הנשיא רונלד רייגן, לשופט פדרלי מחוזי למחוז הדרומי של ניו יורק במנהטן ונכנס לתפקידו ב-1988. הוא שימש בתפקיד זה כ-18 שנה, כולל כהונה כשופט ראשי ממרץ 2000 ועד יולי 2006.
במהלך כהונתו זו, מוקייסי פיקח על התביעה הפלילית כנגד עומאר עבדל רחמן ואל סייאד נוסייר, אשר נשלחו למאסר עולם על ניסיון לפוצץ את האומות המאוחדות ומקומות ידועים אחרים במנהטן, ושנתגלו תוך חקירת פיגועי מגדלי התאומים. במהלך תיק זה, מוקייסי יצא כנגד הדלפות בידי עובדי ציבור ברשויות אכיפת החוק בהקשר לעובדות בתיק, לכאורה, לכוון נימה גזענית כלפי חברי מושבעים פוטנציאלים במטרה לסכל את מועמדותם וכנגד הנאשמים העומדים למשפט.
מוקייסי גם שפט את חוזה פאדילה (עבדולה אל מוהג'יר), אזרח אמריקני שנתפס בתכנון מעשה טרור, כשהוא פוסק כי אזרחים אמריקנים וטרוריסטים לכאורה, יוכלו להיות מוחזקים כשבויי מלחמה, אבל הם זכאים לראות את עורכי הדין שלהם. מוקייסי גם כיהן כשופט בדיונים המשפטיים בין לארי סילברסטיין וכמה חברות ביטוח אחרות שביטחו את מגדלי התאומים ועניינם המשפטי צף לאחר הפיגועים ב-11 בספטמבר 2001, כתוצאה מההרס במגדלים. במקרה תביעה ב-2003, הוא הוציא צו מניעה כנגד תאגיד הסרטים האמריקאי מלכפות איסור כנגד הפצת העתקי תסריטים במהלך עונות שבהם מוענקים פרסים, כשהוא פוסק כי האיסור הוא קרוב לוודאי הגבלה מסחרית בלתי חוקית שהיא בלתי צודקת כלפי במאים עצמאיים.
ביוני 2003, הסנאטור היהודי הדמוקרטי צ'אק שומר, הגיש את שמו של מוקייסי ביחד עם עוד ארבעה רפובליקנים ואחרים, כהצעה לנשיא בוש לשוקלו כמועמד לבית המשפט העליון.
ב-14 באוקטובר 2004, כשהוא מציין את התקדים בבית המשפט העליון האמריקאי, מוקייסי הפך את החלטתו שלו מספטמבר 2002, ודחה את עשרים התביעות הייצוגיות כנגד חברת הביטוח ג'נראלי, על נזיקין בגין אי תשלום שילומי ביטוח למוטבים של פוליסות ביטוח שנרכשו בידי קורבנות שואה לפני מלחמת העולם השנייה. בפסיקתו זו, מוקייסי נענה למעשה, ל"מדיניות הרשות המבצעת המעדיפה פתרון וולנטארי לטיעוני תחום ביטוחי השואה".
פרישה
אף על פי שהסעיף השלישי לחוקת ארצות הברית מאפשר לשופטי בית משפט מחוזי להחזיק במשרתם לכל החיים, מוקייסי הכריז ב-2006 כי הוא יפרוש כשופט וישוב לעסוק בעריכת דין פרטית בסוף הקיץ. ב-1 באוגוסט 2006, הוא ירש את מקומו כשופט ראשי של המחוז הדרומי לקימבה ווד, ונכנסה לתוקף ב-9 בספטמבר 2006. ב-12 בספטמבר 2006, חברת "בלקנאפ ווב אנד טיילור" הודיעה רשמית כי מוקייסי שב והצטרף לחברתם כשותף.
ב-18 במרץ 2007, בתוכנית האמריקאית של "פגוש את העיתונות", הסנאטור היהודי צ'אק שומר העלה את שמו של מוקייסי כמועמד פוטנציאלי למשרת התובע הכללי של ארצות הברית, "על ידי המוניטין והקריירה [שלו], הוא מראה כי הוא שם את שלטון החוק קודם".
מאז שפרש משפיטה, מוקייסי תרם לקמפיינים של רודי ג'וליאני לנשיאות ולג'וזף ליברמן לסנאט. מוקייסי גם היה בין היועצים המשפטיים של ג'וליאני בקמפיין.
חוות דעת חוץ-משפטית על חוק וטרור
במאי 2004, בעודו חלק מהרשות השופטת, השופט מוקייסי נתן נאום, אשר גם פרסם אותו בעיתון הוול סטריט ג'ורנל כמאמר מערכת, והגן על "חוק הפטריוט" השנוי במחלוקת, המרחיב את חופש הפעולה של רשויות החוק כנגד חשודים. המאמר הביע גם ספק כי ה-FBI עסק במיצוב "פרופילים גזעניים" של ערבים וביקר את איגוד הספריות האמריקאי על גינויי חוק הפטריוט, אך לא נקט עמדה בנוגע לספרנים המוחזקים בקובה.
ב-22 באוגוסט 2007, עיתון הוול סטריט ג'ורנל פרסם את מאמר המערכת של מוקייסי, עם כותרת נחרצת לגבי התביעה במשפטו של פאדילה, ובו טוען מוקייסי כי "מוסדות וחוקים כיום אינם תואמים טוב אפילו עם היעד המוגבל של הדברים הנוספים... מאמץ צבאי למאבק בטרור האיסלמי". במקום זאת, מוקייסי דגל בסמכות הקונגרס, אשר "יש לו סמכות חוקתית לייסד בתי משפט נחותים ונוספים", וכי הקונגרס יכול "להמיר את כישרונותיו הניכרים בדיונים כיצד לתקן את המערכת המשפטית הדחוסה והבלתי תואמת".
התובע הכללי של ארצות הברית
ב-16 בספטמבר 2007, פרסומים שונים דיווחו כי מוקייסי קיבל את ההצעה של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש להחליף את התובע הכללי המתפטר, אלברטו גונזאלס (על רקע פרשת פיטורי התובעים הפדרליים), כתובע הכללי של ארצות הברית. הוא מונה, באופן רשמי, למחרת. במסיבת העיתונאים של הכרזת המינויי, ביחד עם הנשיא בוש, מוקייסי הצהיר כי "המשימה לסייע בהגנה על ביטחוננו, אותה חולק משרד המשפטים ביחד עם שאר הממשל, אינה המשימה היחידה העומדת בפנינו. משרד המשפטים חייב גם להגן על בטיחות ילדינו, המסחר שמבטיח את רווחתנו, ואת הזכויות והחרויות שמגדירות את אומתנו".
דוברת הבית הלבן, דנה פרינו, אמרה ב-18 בספטמבר כי הממשל חפץ כי מועמדותו של מוקייסי תאושר בסנאט ב-8 באוקטובר 2007, ואף הזכירה מינויי בזק בעבר. הסנאטור הדמוקרטי פטריק ליהי, יושב ראש ועדת המשפט של הסנאט, אמר כי מוקייסי התחייב להוראה מנהלית אשר תבטיח כי רק התובע הכללי או סגנו, ולא תובעים פדרליים או עובדי משפט אחרים, יוכלו להשיב לשאילתות של פוליטיקאים בנוגע לתיקים שנמצאים בטיפול, וכי כל מועסק אחר שידון בתיקים "עם מישהו חיצוני, אם מהבית הלבן או מחברי הקונגרס או מישהו אחר, יפוטר". הוויתור הנ"ל, מצד מוקייסי, שאף לעקוף בעיות שהתעוררו במהלך המחלוקת של פיטורי התובעים הפדרליים תחת כהונתו של התובע הכללי הקודם, אלברטו גונזאלס.
הנשיא בוש מאזין לדבריו של השופט מוקייסי, לאחר שהכריז על מינויו כתובע הכללי של ארצות הרית
ב-2 באוקטובר 2007, התקבלה תגובתו בכתב של מוקייסי לשאלון של השימוע המקדים של ועדת המשפטים של הסנאט, ושוחררה לציבור. ליהי השיב למוקייסי ביום שלמחרת, בהצעה להפגש באופן אישי ב-16 באוקטובר, על מנת לדון במספר נושאים שהבית הלבן סירב להגיב בהם. מכתב התגובה של ליהי התווה נושאים ומחויבויות שליהי רצה מהמועמד. ב-6 בנובמבר ועדת המשפטים של הסנאט אישרה את המינויי של מוקייסי ברוב של 11-8 חברי ועדה, ושלחה את אישורה להצבעת מליאה בסנאט. יומיים לאחר מכן, הסנאט אישר בהצבעה של 53-40 את מינוייו של מוקייסי. ההצבעה הצמודה כל כך למוקייסי, הייתה ההצבעה הצמודה ביותר לאישור מינויי של תובע כללי מזה 50 שנה.
מוקייסי הושבע כתובע הכללי בטקס פרטי ב-9 בנובמבר 2007.
עמדה בנושא עינויים
כמה ימים לפני ההצבעה על אישור המינויי בסנאט, כמה וכמה סנאטורים נכבדים הודיעו פומבית כי יצביעו נגד מינוייו של מוקייסי, עקב עמדתו בנוגע לעינויים.
הסנאטור ליהי הודיע ב-31 באוקטובר 2007, כי הצבעת ועדת המשפטים לאישור המינויי מתוכננת ליום שלישי, ה-6 בנובמבר. ההכרזה באה יום לאחר שמוקייסי השיב בכתב לוועדה, בנוגע לשאלות ובקשות להבהרות. ליהי ועוד תשעה דמוקרטים בוועדה ציינו באמצעות מכתב למוקייסי, שבוע קודם לכן, שהם "מוטרדים מאוד מהסירוב שלך להצהיר חד-משמעית, במהלך השימוע, ש'ווטרבורדינג' [שיטת עינויי] היא בלתי חוקית...". על ידי קיום מסיבת עיתונאים יוצאת דופן בחדר הסגלגל בבית הלבן, ב-1 בנובמבר, הנשיא בוש אותת כי החשש שלו שהמינויי, אשר בטרם זאת היה נחשב לדבר בטוח, נמצא עכשיו בסכנה, בעיקר על רקע מה שנחשב או לא נחשב לעינויי בלתי חוקי. מוקייסי סירב להצהיר על עמדה חוקית חד-משמעית בנוגע לשיטות חקירה הידועות כ'ווטרבורדינג' (שבה מים נשפכים על סמרטוט על פניו של האסיר כדי לדמות תחושה של טביעה), וניכר היה, בתשובתו הכתובה לוועדה, כי הוא מודאג לגבי רדיפה אחר עובדי ממשל או סוכנים, והממונים עליהם, דרך בתי משפט אמריקאים או בתי משפט זרים, תחת אישומים פליליים.
בתארו את הנושאים המאתגרים העומדים בפני ממשל בוש, עיתון הניו יורק טיימס ציטט את סקוט אל. סילימן, מנהל "המרכז לחוק, אתיקה וביטחון לאומי" באוניברסיטת דיוק, באומרו כי במקרים משפטיים כאלה, אשר יכולים להגיע בסופו של דבר לנשיא, "אתה שואל לא רק מי ביצע זאת, אלא גם מי אישר זאת". רוברט אם. צ'ינזי, מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ווייק פורסט, ומומחים לביטחון לאומי אחרים, הצביעו על כך שתביעה בתוך תחומי ארצות הברית תסוכל בידי חוקים שאומצו מאז 2005 ואשר מתירים הגנת מפלט-בטוח לחוקרים שביצעו פעולות ממשל מוסמכות. הדעה הרווחת היא כי חוות הדעת המשפטית הסודית של משרד המשפטים מאשרת שימוש בשיטת החקירה של 'ווטרבורדינג', ושיטות חקירה נוקשות אחרות.
נושאים אחרים
היחסים עם רודי ג'וליאני
למייקל מוקייסי יחסים קרובים עם ראש עיריית ניו יורק לשעבר, רודולף ג'וליאני, כפי שגם אישר זאת אחד מדוברי הבית הלבן. מוקייסי וג'וליאני היו מיודדים עוד מהעת בה עבדו יחד באותה חברת עורכי דין בשנות ה-70. מוקייסי התחייב לפסול את עצמו מתיקים שג'וליאני יהיה מעורב בהם. דיווחי עיתונות הניחו כי מוקייסי ייקח צעד אחד קדימה ואף יפסול עצמו ממעורבות בתיקים הנוגעים לברנארד קריק, מי שהיה ראש משטרת ניו יורק תחת ראש העיר ג'וליאני, אשר נמצא תחת חקירה פדרלית בנוגע לשוחד ועבירות אחרות. למרות זאת, אף דובר של הבית הלבן או מוקייסי עצמו לא השיבו לשאילתות של כתבים בנוגע להאם מוקייסי יפסול עצמו מהתיק של קריק.
במהלך הקמפיין הנשיאותי של ג'וליאני ב-2008, הבן של מוקייסי, מארק, הוטל עליו מטעם הקמפיין של ג'וליאני לחסום את צוות ההגנה של קריק מלראיין עדים אשר יוכלו לסייע להגנתו של קריק, בניסיון להגן על ג'וליאני מפני "תיק קריק".
עמדה בנושא קראק וקוקאין
ב-2007, סוכנות הממשל של הרשות השופטת, ועדת השיפוט של ארצות הברית, הנותנת קווי הנחיות לבתי המשפט הפדרליים, ביצעה תיקון בקווי ההנחיות בתחום השיפוט הפדרלי להשוות בין העונשים המוטלים על אחזקה וסחר של אבקת קוקאין וקראק, כשהיא מציינת שזה עקב הבדלים גזעיים וחוסר הוגנות בענישה על הטווח המינימלי של 100-1 לכמות אבקת הקוקאין. בתוקף תפקידו כתובע הכללי, מייקל מוקייסי התנגד לשינוי זה בתקיפות והעיד כנגדו, כשהוא מזהיר כי אלפי עברייני קראק יוכלו להשתחרר תחת ההנחיות הללו ולסכן את הציבור. צעדו זה של מוקייסי, כתובע הכללי עוררו הדי ביקורת רבים בקרב חסידי שינויי הפערים באבקת הקראק.
מוקייסי על ענישת הטרוריסטים של ה-11 בספטמבר
בזמן ביקור בלונדון, ב-14 במרץ 2008, מוקייסי דיבר בדבר תקוותו כי אלה העצורים כעת באשמת נטילת חלק בפיגועי 11 בספטמבר 2001 במגדלי התאומים, לא יוצאו להורג אם ימצאו אשמים במטרה למנוע את הפיכתם לשאהידים.
מוקייסי על שיחות הטלפון הטרוריסטיות שקדמו ל-11 בספטמבר
בדברו בפני ארגון חינוכי בסן פרנסיסקו, קליפורניה, ב-27 במרץ 2008, מוקייסי הגן על תוכנית בוש לציתותים של שיחות טלפון שבין אזרחים אמריקנים וטרוריסטים זרים, ללא צווי בית משפט, ורמז כי הממשל יכל אף למנוע את התקפות מגדלי התאומים ב-2001, אילו היה יכול אז, מבחינה חוקית, לצתת לשיחה ספציפית בין אפגניסטן לארצות הברית. הוא טען כי לפני ה-11 בספטמבר, "ידענו כי הייתה שיחה מהיכן שהוא, שהיה ידוע כמקום מקלט באפגניסטן, וידענו כי היא נכנסה לתוך ארצות הברית. לא ידענו במדויק היכן היא התבצעה", אמר והשתהה, תוך שנדמה שהוא נחנק מדמעות או מדחיק רגשות, ולאחר מכן המשיך, "יש לך כאן 3,000 אנשים שהלכו לעבוד באותו יום, ולא חזרו הבייתה, שמראה על זה". במכתב תגובה למוקייסי, בנוגע להערה זו, יושב ראש ועדת המשפטים של בית הנבחרים, ג'ון קוניורס, הטיל ספק אם שיחה כזו אכן אי פעם התקיימה בפועל, ואם כן, מדוע לא יכל הממשל להשתמש בסמכותו החוקית שהייתה כבר קיימת אז או ביכולות טכנולוגיות לעלות על שיחה זו.
הפרות החוק אינה תמיד עבירה
ב-12 באוגוסט 2008, מוקייסי אמר במפגש השנתי של איגוד עורכי הדין האמריקאים כי "לא כל דבר לא תקין, או אפילו הפרה של החוק, הוא פשע", אם זה "רק הפרה של חוקי השירות האזרחי" שהתגלו בשיטות הקבלה לעבודה במהלך כהונתו של גונזאלס כתובע הכללי.
בעיות בריאות
בנובמבר 2008, בנאום בפני ארגון שמרני לרפורמה במערכת המשפטית, מוקייסי התעלף עקב הנאום הלילי שנתן תחת זרקורי במה לוהטים. מוקייסי הובהל לבית חולים ושוחרר יום לאחר מכן, לאחר שהבדיקות קבעו כי לא מדובר בשבץ או התקף לב. הרופאים קבעו כי הוא "בכושר מצוין".
