בייטס נולד במחוז גוצ'לנד שבווירג'יניה. בשנת 1814 הוא עבר לסנט לואיס, שם הוא הקים משרד עורכי דין. ב-1820 הוא מונה לתובע הכללי הראשון של מדינת מיזורי. במשך שלושים השנים הבאות הוא כיהן תקופת כהונה אחת בבית הנבחרים של ארצות הברית והיה חבר בבית המחוקקים והסנאט של מיזורי. הוא היה לחבר בולט במפלגה הוויגית. הוא ייצג בהצלחה את לוסי דילייני בתביעה שלה לחירותה.
לאחר שניתק את קשריו עם המפלגה הוויגית בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19, הוא הצטרף לזמן קצר למפלגה האמריקאית ולאחר מכן היה חבר במפלגה הרפובליקנית. הוא היה מועמד לנשיאות בוועידה הארצית של המפלגה ב-1860, אך במועמדות המפלגה זכה לינקולן. ב-1861, עם פרוץ מלחמת האזרחים, מונה בייטס כתובע הכללי של ארצות הברית. הוא ביצע בהצלחה כמה מצעדי המדיניות של הממשל בנוגע למלחמה, אך התנגד להצהרת האמנציפציה והתפטר מהקבינט ב-1864 לאחר שלא מונה לשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית. לאחר שסיים את כהונתו הוא התנגד ללא הצלחה לאימוץ החוקה החדשה של מיזורי.
אדוארד בייטס למד משפטים בהדרכתו של רופוס איסטון והתגורר בביתו. איסטון היה שופט בטריטוריית לואיזיאנה, שהייתה מחוז השיפוט הגדול ביותר של ארצות הברית מאז רכישת לואיזיאנה. לאחר שהתקבל ללשכת עורכי הדין עבד בייטס כשותף במשרדו של איסטון. ב-1817 ארגנו השניים את מעבורת ג'יימס (James Ferry), שקישרה בין סנט צ'ארלס שבמיזורי לאלטון שבאילינוי. אלטון נוסדה על ידי איסטון והוא קרא לה על שם בנו הבכור.
שותפו לעריכת דין של בייטס היה ג'ושוע ברטון, שהיה מזכיר המדינה הראשון של מיזורי. ברטון נודע כמי שניהל דו-קרבות בבלדי איילנד שבנהר המיסיסיפי. ב-1816 היה בייטס ה"משנה" של ברטון בדו-קרב מול תומאס המפסטד, אחיו של אדוארד המפסטד, הנציג הראשון של טריטוריית מיזורי לבית הנבחרים של ארצות הברית. האירוע הסתיים ללא שפיכות דמים. ברטון נהרג בדו-קרב אחר שנערך על האי ב-1823.
כניסתו של בייטס לפוליטיקה הייתה ב-1820, כאשר הוא נבחר לוועידה החוקתית של מיזורי. הוא כתב את ההקדמה לחוקת המדינה, כבוד שהשפיע על מאבקו נגד חוקת מיזורי הרדיקלית ב-1865. התפקיד הבא שאליו הוא מונה היה התובע הכללי של מיזורי.
בשנות ה-40 של המאה ה-19 היה בייטס לחבר בולט במפלגה הוויגית, שם הוא התקרב בהשקפותיו הפוליטיות להנרי קליי. באותה תקופה הוא החזיק בבעלותו עבדים, והחל לגלות עניין במקרה של פולי ברי (אנ'), שב-1843 קנתה את חירותה לאחר שנים רבות לאחר שהוחזקה כשפחה באופן בלתי חוקי במדינת אילינוי במשך כמה חודשים.[1]
לאחר שקנתה את חירותה, היא שכרה את שירותיו של בייטס כעורך הדין שלה בתביעה נפרדת לחירותה של בתה לוסי אן ברי (אנ'), אז בת 14 בערך. על פי עיקרון "ההליכה בעקבות הרחם" (Partus sequitur ventrem), מאחר שאמה הייתה אישה חופשית בעת לידת בתה, פסק בית המשפט שלוסי הייתה חופשייה גם היא.[1] באותה תקופה, למד אוריון קלמנס, אחיו של מארק טוויין, משפטים בהדרכתו של בייטס.
ב-1850 ביקש הנשיא מילרד פילמור מבייטס לכהן כמזכיר המלחמה, אך הוא דחה את ההצעה ובמקומו מונה צ'ארלס קונרד. בוועידה הארצית של המפלגה הוויגית ב-1852 נחשב בייטס למועמד אפשרי לסגן הנשיא מטעם המפלגה, ובסבב ההצבעה הראשון הוא הוביל, אך בסבב השני הוא הפסיד לויליאם גרהאם.
תקופת כהונתו של בייטס כתובע הכללי של ארצות הברית זכתה לביקורות מנקודות מבט שונות. מחד, היה לו תפקיד מרכזי בהוצאה לפועל של כמה מצעדי מדיניות המלחמה המוקדמים של הנשיא לינקולן, כולל מעצרים שרירותיים של צפוניים שאהדו את הדרום והסיתו לטובתו. מאידך, כשצעדי המדיניות של לינקולן נעשו יותר רדיקאלים, הפך בייטס יותר ויותר בלתי רלוונטי. הוא חלק על דעתו של לינקולן בנוגע להצהרת האמנציפציה וגיוסם של השחורים לצבא האיחוד. ב-1864 מינה הנשיא לינקולן את סלמון צ'ייס כנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית, משרה שבייטס שאף להתמנות לה. בעקבות זאת התפטר בייטס מתפקידו כתובע הכללי והוחלף בג'יימס ספיד, עורך דין מקנטקי בעל השקפות רפובליקניות רדיקליות.
שנותיו האחרונות
לאחר שהתפטר מתפקידו שב בייטס למיזורי. הוא השתתף במאבק של השמרנים נגד אימוץ חוקת מיזורי ב-1865. בעיקר הוא התנגד ל"שבועת השריון" (Ironclad Oath) שנדרשה להוכחת נאמנות, ולזמן מה גרמה לשלילת זכות הבחירה של תומכי הדרום. הוא כתב שבעה מאמרים בהם שטח את טענותיו נגד חוקת המדינה, אך בסופו של דבר היא אושררה. גם לאחר פרישתו מן החיים הפוליטיים נהג בייטס להגיב על אירועי השעה בעיתונות המקומית.
חיים אישיים
בייטס נשא לאישה את ג'וליה קואלטר מקרוליינה הדרומית. לזוג נולדו 17 ילדים. ההיכרות בין השניים החלה כאשר הגיעה ג'וליה לסנט לואיס כדי לבקר את אחיה דייוויד קואלטר ואת אחותה קרוליין קואלטר, שנישאה להמילטון גמבל, עורך דין ותומך האיחוד שלימים נבחר כמושל מיזורי.[3]
בייטס היה מאושר במשפחתו הגדולה. בנו, ג'ון בייטס, שירת בצבא ארצות הברית, ולימים היה לראש מטה צבא ארצות הברית. במהלך מלחמת האזרחים, לחם בנו פלמינג בייטס בשורת צבא הקונפדרציה תחת פיקודו של גנרל סטרלינג פרייס. העניין גרם למתיחות בין האב לבן ובייטס הזכיר לעיתים רחוקות את פלמינג ביומנו מתקופת המלחמה.[2] בנו הבכור, ברטון בייטס, כיהן במהלך המלחמה כשופט בבית המשפט העליון של מיזורי.[4] בנו הצעיר, צ'ארלס בייטס, היה בתקופת המלחמה עדיין במהלך הכשרתו באקדמיה הצבאית של ארצות הברית.[2]
אדוארד בייטס נפטר בסנט לואיס ב-25 במרץ1869 ונטמן בבית הקברות בלפונטיין שבעיר.
.png){kind=small}
