מטבעות מבוזרים או מטבעות קריפטוגרפיים הם אמצעים דיגיטליים להעברת ערך דרך רשת מחשבים שאינה תלויה בשום רשות מרכזית, כגון ממשלה או בנק, כדי לקיים או לתחזק אותה. הם מאפשרים מגוון שימושים כגון תשלום או השקעה. מטבעות מבוזרים נוצרים באמצעים טכנולוגיים וערכם נקבע לפי הסכמה בין רשת המשתמשים ולא נקבע לפי ערך סחורה או לפי קביעה של גוף מרכזי אחד^[1].

הטכולוגיה מאחורי מטבעות אלו נקראת "בלוקצ'יין" (בעברית: שרשרת בלוקים), מערכת זו מבוססת על רשת של מחשבים, המחוברים זה לזה באמצעות רשת האינטרנט ומנהלים מעין "מאגר נתונים". בלוקצ'יין מאפשרת פעילות עסקית מאובטחת באינטרנט ואימות של טרנזקציות עסקיות בין צדדים שונים ללא צורך בישות ניהול מרכזית^[2].

באופן כללי, מסד הנתונים המרכזי מנהל את החוליה החלשה באבטחת מידע, מכיוון שניתן לחדור אליה, לשנותה או לפגום ברשומותיה. הבלוקצ'יין, לעומת זאת, מנוהל באופן מבוזר, משמע - אי אפשר לפרוץ אליו על ידי פריצת מחשב אחד ברשת.

מחשבים שונים הלוקחים חלק ברשת בונים רישום דיגיטלי של טרנזקציות (העברות). אחת ליחידת זמן מסוימת (10 דקות בביטקוין, כ-13.5 שניות באיתריום) נכתבים הנתונים החדשים ל"מאגר הנתונים" בתהליך שנקרא "כריה", ולכן המשתמשים שמבצעים אותו נקראים "כורים". "ציר הזמן" של מאגר הנתונים מחולק לפי בלוקים: בלוק הוא יחידת זמן בתוך מאגר הנתונים, ואפשר למקם כל פעילות הנעשתה על הרשת על גבי בלוק מסוים. בתום זמן מסוים, ננעל הבלוק, ומצטרף לבלוקים הקודמים ובכך מצטרף ל"שרשרת הבלוקים". כל בלוק מאופיין באזכור של הבלוק הקודם לו על ידי הכנסת ההצפנה ("Hash") של הבלוק שלפניו לתוכו.

המטבע המבוזר הפופולרי ביותר הוא "ביטקוין", שנחשב פרימיטיבי טכנולוגית לעומת מטבעות מבוססים מערכות מתקדמות יותר, כגון אתריום או כספא.

באנגלית מקובל השם Cryptocurrency ("מטבע מוצפן") מכיוון שאמצעי תשלום שנדרש להבטיח הסכמה מבוזרת אמינה, נדרש להשתמש באמצעים קריפטוגרפיים. מכיוון שמטבע מבוזר מגדיר מערכת מבוזרת עם מספר משתמשים רב, הגדרתו של מטבע כזה היא הגדרה של פרוטוקול תקשורת, וכן של פרוטוקול קריפטוגרפי בין המשתתפים השונים ברשת. ניתן לממש מטבע מבוזר באמצעות בלוקצ'יין, אך קיימת בעיה בשמירת אנונימיות המשתמשים, כי בלוקצ'יין באופיו שקוף ופתוח לכולם. לכן, אף על פי שמטבע ספציפי אינו מקושר לזהות מסוימת, אפשר להתחקות אחר כל העסקאות ולמפות אותן, ולכן בתנאים מסוימים יהיה אפשר לזהות משתמשים. יש דרך ליישם מטבע מבוזר הנשלט על ידי גוף מרכזי, שמנהל אותו באמצעות חתימה עיוורת ופרוטוקול הוכחה באפס ידיעה. לאחרונה, התפתחה טכנולוגיה חדשה של מטבעות דיגיטליים, הנקראת פרוטוקול zkSNARK, שמאפשר להבטיח את אנונימיות המשתמשים במטבע בצורה קריפטוגרפית חזקה עם פרוטוקול הוכחה באפס ידיעה לא אינטראקטיבית. הטכנולוגיה מומשה לראשונה במטבע המבוזר zCash.

כל מטבע דורש הסכמה חברתית על דרך השימוש בו ועל כמות המטבעות שבמחזור. בכסף פיאט, שהוא השיטה הנפוצה היום, סמכות זאת נתונה למדינה, והיא בדרך כלל מאצילה אותה לבנק מרכזי. מטבע מבוזר דורש מרוב המשתתפים ברשת להסכים על כמות הכסף שיש לכל משתתף. אין מניעה שמשתתפי הרשת יסכימו על הנפקת מטבעות (לדוגמה: ברשת ביטקוין יש תוספת כמות קבועה של מטבעות כל עשר דקות בממוצע. כמות המטבעות שנוספת בדרך זו מצטמצמת ב-50% בכל ארבע שנים עד שתיפסק לחלוטין בשנת 2140). המטבעות המבוזרים מתבססים על טכנולוגית מחשוב היוצרת תשתית של משתתפים במטבע שלא בהכרח מכירים זה את זה.

המטבעות הנפוצים משמשים כסחורה ספקולטיבית להשקעה, והשימוש בפועל במטבעות כאמצעי תשלום קיים עדיין בתחומים מצומצמים.

עד 2017, אף מטבע מבוזר לא הצליח ליצור לעצמו מעמד של הילך חוקי במדינה כלשהי בעולם, אך באפריל 2017, הודיעה ממשלת יפן כי תתיר שימוש במטבע המבוזר ביטקוין, כאמצעי תשלום לגיטימי, ומדינות נוספות כגון אוסטרליה ושווייץ בוחנות גם הן את הנושא^[3].

כאמור, רוב מוחלט של המטבעות המבוזרים משתמשים בטכנולוגית הבלוקצ'יין, אך מטבעות שונים עובדים באופן שונה לחלוטין ולמרות היותם מבוססים טכנולוגיה דומה.

לרוב, לרשתות אלו יש את אותן מאפיינים מרכזיים:

"ארנק", הוא "כתובת", הנוצרה מהכנסת ה"מפתח הפרטי" לתוך פונקציית ההצפנה (hashing algorithm) המיועד לשימוש זה ברשת. כל כתובת מאופיינת בכמה פונקציות בסיסיות (למעט ברשתות מפותחות יותר כמו איתריום, בהן קיימות יותר פונקציות):

יכולת שליחת מטבעות, יכולת קבלת מטבעות, ויכולת "חתימת הודעה". ארנק יכול להיות מאוחסן במחשב מקומי או על שרת מרוחק באמצעות תוכנות המתווכות בין הרשת לבין האדם הרוצה להשתמש ברשת. בשביל לבצע פעולות כגון שליחת כסף או חתימת הודעה, על המשתמש להחזיק ב"מפתח הפרטי" של כתובת זו בשביל שהרשת תאשר את הפעולה. תוכנות הארנק מציגות את המידע על כמות הכסף שיש למשתמש מסוים, כולל היסטוריית השימוש בו והיתרה שלו בסך כל הכתובות המנוהלות דרך אותו ארנק. כל אחד יכול להחזיק ארנק משלו, כך שלכל אחד יש יכולת עצמאית לניהול מלא של כספו, ללא מעורבות של גורם מנהל מרכזי.

בשלהי המשבר הכלכלי ב-2008, ב-4 בינואר, שם הדומיין bitcoin.org נרשם. מאוחר יותר באותה שנה, ב-31 באוקטובר, פורסם קישור למאמר שחיבר "סאטושי נאקאמוטו" בשם "Bitcoin: A Peer-to-Peer Electronic Cash System" לרשימה של כתובות דואר אלקטרוני, ככל הנראה של אנשים העוסקים בקריפטוגרפיה. מאמר זה פירט שיטות לשימוש ברשת עמית לעמית (Peer-to-Peer) כדי ליצור מה שתואר כ"מערכת לעסקאות אלקטרוניות ללא הסתמכות על אמון". ב-3 בינואר 2009 נוצרה רשת הביטקוין כאשר סאטושי נקמוטו כרה את בלוק הבראשית של ביטקוין (בלוק הג'נסיס), אשר קיבל תגמול של 50 ביטקוין.

רשתות מטבע מבוזר מתאפיינות בחוסר רגולציה כמעט לחלוטין. תכונה זו מושכת משקיעים רבים הרואים את חוסר הרגולציה כתכונה חיובית. תכונה זו מושכת כמות ניכרת של עברייני מס, המעוניינים בהשתמטות ממס והלבנת הון, ולכן ממשלות רבות מגבילות את השוק.

רגולטורים במספר מדינות הזהירו מפני השימוש במטבעות מבוזרים, וחלקם אף נקטו צעדים רגולטוריים מעשיים כדי להניא משתמשים. בנוסף, רוב הבנקים אינם מספקים שירותים למשקיעים במטבעות אלה, והמשקיעים חשופים לסיכון במקרים בהם מטבע אבד או נגנב. בניגוד לכרטיס אשראי, למשל, משקיעים במטבעות מבוזרים אינם מוגנים בפני הונאה.

קיימים גם סיכונים טכנולוגיים. משקיע במטבע מבוזר יכול לאבד את השקעתו במקרים של אובדן נתונים בשרתי האחסון של המקום בו הוא אחסן את ה"מפתח הפרטי" בהנחה שהוא לא אחסן אותו באופן עצמאי או במקרה של פגיעה בשרת באמצעות תוכנה זדונית, פריצה של האקרים, או תקלה ברשת התקשורת. עד היום לא היה מקרה של פריצה לרשת משמעותית, אלא רק לפלטפורמות (בורסות, אתרי השקעה וכולי) מרוכזות שהחזיקו במפתחות פרטיים המחזיקים מטבעות ברשתות. את מנגנוני ההצפנה (hashing algorithms) שרוב מערכות הבלוקצ'יין משתמשות בהם, אפשר לפרוץ בקלות תוך כמה דקות בעזרת מחשבים קוונטים מיוחדים, כדוגמת "המחשב הקוונטי של גוגל". אמנם מחשבים אלו נמצאים בידי חברות גדולות, אך פריצה מסוג זה אפשרית בהחלט גם בעולם רשתות הקריפטו הנחשב למאובטח ביותר ביחס לגופים פיננסים ריכוזיים.

החל משנת 2017, דווחו מקרים רבים של הונאת משקיעים. לדוגמה, במרץ 2018, חברה פיקטיבית ניסתה להנפיק מטבע מבוזר בשם "Giza". מנהלי החברה קיבלו כ-2 מיליון דולר ממשקיעים, ואז נעלמו עקבותיהם^[4]. בעקבות ריבוי מקרי ההונאה הודיעה חברת גוגל על איסור פרסום כל תוכן הקשור למטבעות מבוזרים בשירותי החברה^[5].

ביקורת מכיוון נוסף, נמתחת על המבנה הטכנולוגי של חלק מהמטבעות המבוזרים, המשתמשים בשיטת קונצנזוס בשם "הוכחת עבודה" ("Proof of Work") המאפשרת לכל משתמש להפעיל כוח מחשוב הנדרש להפעלת הרשת, וכתגמול למשתמש זה יש סיכוי לרשום ולאשר את ה"בלוק" הבא ולקבל את "פרס הבלוק", תהליך זה נקרא "כרייה". עקב הערך של המטבעות, כמויות עצומות של כוח מחשוב ואנרגיה מכל העולם נצרכות לכרייתם. כך, צריכת החשמל של המחשבים המשמשים לכריית ביטקוין גבוהה יותר מצריכת החשמל של כמה מדינות - בהן ישראל, קולומביה, צ'כיה וצ'ילה^[6] ולאחרונה הצטרפה גם ניו זילנד לרשימה זו. הכלכלן אלכס דה-וריס העריך, כי בגין כל עסקה ברשת הביטקוין נפלט בין 233.4 ל-363.5 קילוגרם של פחמן דו-חמצני - כמות המקבילה לנסיעת רכב פרטי מונע בבנזין כ-3,000 ק"מ^[7].

חברות רבות העוסקות בסחר במטבעות מבוזרים לוקות בתחומי אבטחת מידע, ומאז 2013, אירעו מקרים רבים של פריצות לשרתים של חברות המנהלות תיקי מטבע מבוזר. באירועים אלה המשקיעים איבדו מיליארדי דולרים, שבעצם עברו לידי ההאקרים.

פלטפורמה סינית לסחר בביטקוין, GBL, נסגרה ללא הודעה מוקדמת באוקטובר 2013, והמשקיעים בחברה איבדו כ-5 מיליון דולר.

בנובמבר 2013 איתי אייל ואמין גון סירר פרסמו מאמר ובו תיאור של מתקפה הנקראת "כרייה אנוכית" המאפשרת לכורים "לפסול" בלוקים של כורים מתחרים באמצעות פחות משאבי חישוב מכפי שתואר בסקירת הבטיחות של סאטושי נאקמוטו במאמר שבו הוא תיאר לראשונה את ביטקוין^[8].

בפברואר 2014 פרצו האקרים לבורסת הביטקוין הגדולה בעולם, Mt. Gox (אנ'), והמשקיעים בחברה איבדו כ-473 מיליון דולר. בעקבות האירוע החברה פשטה את הרגל.

בנובמבר 2014 עצרו חוקרי FBI את מפעילי אתר האינטרנט Silk Road והשביתו את פעילותו, שעיקרה היה סחר בסמים ופעולות בלתי חוקיות, שמומנו באמצעות ביטקוין. מאוחר יותר התגלה, ששני חוקרי FBI מצוות החקירה, משכו ממחשבי החברה 800,000 דולר לחשבונם הפרטי, במטבעות מבוזרים. השניים נדונו לעונשי מאסר.

ב-21 בנובמבר 2017 נפרצו שרתי חברת Tether והמשקיעים בה איבדו כ-31 מיליון דולר. החברה ניסתה, ללא הצלחה, "לסמן" את המטבעות שנגנבו, באופן שימנע מהאקרים להשתמש בהם.

ב-6 בדצמבר 2017 נפרצו שרתי חברת NiceHash בסלובניה, והמשקיעים בה איבדו כ-60 מיליון דולר.

ב-26 בינואר 2018 נפרצו שרתי חברת Coincheck ביפן, והמשקיעים בה איבדו כ-531 מיליון דולר.

ב-9 בפברואר 2018 נפרץ האתר האיטלקי לסחר במטבעות דיגיטליים BitGrail. הפריצה התמקדה בארנקי המטבע הדיגיטלי ננו ולמשקיעים נגרמו הפסדים של מיליוני $. בית המשפט חייב בעלי האתר לפצות את הנפגעים על הפריצה.

בשנת 2019 נגנבו 4.5 מיליארד דולר.

בשנת 2020 נגנבו 1.9 מיליארד דולר.

באוגוסט 2021 דיווח ה-BBC, על שוד הקריפטו הגדול ביותר עד לשנה זו, שבו האקרים נצלו פרצה במערכת, וגנבו כ-600 מיליון דולר: מטבעות את'ר בשווי של סביבות 267 מיליון דולר, מטבעות בייננס בשווי 252 מיליון דולר, וקרוב ל-85 מיליון דולר במטבעות USDC. אתר הבלוקצ'יין פולי נטוורק (Poly Network)^[9].

ב-2022 קבוצת חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים (אביב יעיש, גלעד שטרן ואביב זהר) דיווחו שבריכת כריה בשם F2Pool תקפה בריכות כריה אחרות הפועלות באתריום במשך שנתיים על ידי החלפה של הבלוקים של האחרות עם בלוקים משל עצמה^[10][11].

מדינות שונות קבעו חוקים ותקנות המגבילות או מסדירות את השימוש במטבעות אלו. נכון לספטמבר 2021 סין, טורקיה וצפון מקדוניה הן המדינות שאוסרות על עצם השימוש במטבעות מבוזרים^[12]. נכון ליולי 2024 הממשל האמריקאי מחזיק 213 אלף מטבעות קריפטו ששויים נאמד בכ-12 מיליארד דולר.^[13]

בינואר 2018, פרסמה רשות המסים בישראל את עמדתה ביחס למיסוי מסחר במטבע מבוזר. לפי עמדה זו, "אמצעי תשלום מבוזר המשמש כאמצעי סחר חליפין אינו בגדר 'מטבע' או 'מטבע חוץ' בהתאם לחוק בנק ישראל ולעניין פקודת מס הכנסה". רשות המיסים קבעה שמטבעות וירטואליים (כך הגדירה רשות המיסים מטבעות מבוזרים) עונים על ההגדרה של נכס חסר פחת לפי סעיף 88 לפקודת מס הכנסה^[14]. בהתאם לכך, מגוון רחב של פעולות בתחום הוגדרו כאירועי מס המחייבים דיווח^[15], המרה של מטבעות מבוזרים, כרייה ותשלומים עבור שירותים או מוצרים מחייבים דיווח למס הכנסה^{[16][17][18][19]}. הרווח הנוצר כתוצאה מעליית שערו של אמצעי תשלום מבוזר (כתוצאה של מכירה או בעסקת חליפין - ברטר) ימוסה כרווח הון, וכאשר הפעילות באמצעי התשלום המבוזר מגיעה לידי עסק, היא תמוסה כהכנסה פירותית (מס שולי). עסקה שבה התמורה משולמת באמצעי תשלום מבוזר תמוסה כעסקת חליפין. המסמך כולל גם הנחיות בנושא מס ערך מוסף על פעילות זו^[20].

רשות ניירות ערך מינתה ועדה לבחינת אסדרה של הנפקת מטבעות קריפטוגרפיים מבוזרים לציבור, וזו הגישה במרץ 2018 דו"ח ביניים לפיו השאלה אם מטבע ייחשב נייר ערך תוכרע לפי מכלול הנסיבות והמאפיינים של כל מקרה לגופו על רקע תכליות החוק:^[21][22]

• מטבעות קריפטוגרפיים המקנים זכויות דומות לאלו של ניירות ערך מסורתיים כמו מניה, אגרת חוב או יחידת השתתפות ייחשבו לנייר ערך.
• מטבעות שנועדו לשמש כאמצעי תשלום, סליקה או חליפין בלבד, שלא במיזם ספציפי, שאינם מקנים זכויות נוספות, ושאינם נשלטים על ידי גורם מרכזי, לא ייחשבו לנייר ערך.
• מטבעות קריפטוגרפיים המגלמים זכות למוצר או שירות ונרכשים למטרת צריכה ושימוש בלבד, לא ייחשבו לנייר ערך.

בדצמבר 2020, ניתנה החלטה מקדמית בהתאם להמלצות אלה, לפיה מטבע שחברה ביקשה לראותו כ-Token U ייחשב לנייר ערך^[23].

• חתימה עיוורת
• טוקנומיקס

מדיה וקבצים בנושא מטבע מבוזר בוויקישיתוף

• אלירן רובין, מי מושך בחוטים של הביטקוין? מאחורי הקלעים של שוק המטבעות הדיגיטליים, באתר TheMarker‏, 16 בנובמבר 2017
• איתן אבריאל, המסכות נופלות ועסקות הקריפטו נחשפות. מה עכשיו?, באתר TheMarker‏, 14 במאי 2019
• נעם בוקסבאום, בועה או סדר חברתי חדש, באתר TheMarker‏, 14 במאי 2019
• The unlikely nation filled with cryptocurrency mines מאתר ה-BBC
• ארז רביב, ‏"אין כלכלת ביטקוין", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 בנובמבר 2021
• יונתן יובל, ‏מטבעות קריפטוגרפיים: אתגרים מושגיים, משפטיים ורגולטיביים, דין ודברים ‏טז(2), תשפ"ג
• דן עמירם, גל לנדאו יערי, דניאל רבטי, ויניב פלדמן, השקעה בנכסים דיגיטליים ומטבעות קריפטוגרפיים – מיפוי וסקירה, חידושים בניהול 5, 2020.