מזקף הבאר הוא מבנה בטון גבוה ומבוצר אשר הוקם במחצית שנות השלושים בלב השטח החקלאי שבין העיר חולון מצפון וראשון לציון מדרום. המבנה, שנועד במקור לשמש כעמדת הגנה לפועלים היהודים בתקופת המרד הערבי הגדול, חזר לשמש את כוחות ההגנה שאבטחו את דרך הביטחון שנסללה עם פרוץ מלחמת העצמאות. המבנה מתוכנן לשימור כחלק מפיתוח אתרי מורשת דרך הביטחון.
הקמת המזקף בתקופת המרד הערבי הגדול
במחצית השנייה של שנות השלושים, בתקופת המרד הערבי הגדול, הותקפו יישובים יהודיים בכל רחבי הארץ. סכנה מיוחדת ארבה לחקלאים יהודים שיצאו מגבולות היישוב ועבדו בשטחים החקלאיים שסביבו. כחלק מאמצעי ההגנה שנועדו לשמור על ביטחונם של החקלאים ולשמור על הרכוש והיבולים, הוקמו בנקודות אסטרטגיות עמדות הגנה מהן יכלו אנשי המגן לצפות על השטחים שסביב העמדה ולהתריע על התקרבות של כוחות עוינים.
עמדה מסוג זה הוקמה מצפון ליישוב נחלת יהודה, בלב שטחי הפרדסים הרחבים שרובם היו בבעלות יהודית. העמדה הגבוהה הוקמה על הבאר שסיפקה מים להשקיית הפרדסים, ונועדה לאבטח בשעות היום את הפועלים שעבדו בפרדסים ולשמור בשעות הלילה על מתקני הבאר ועל עצי הפרדסים. העמדה נבנתה במועד לא ברור בין השנים 1936–1938. לא ידוע מי תכנן את הקמת העמדה ומי בדיוק בנה אותה[2].
במהלך שנת 1939 דוכא המרד הערבי על ידי כוחות הצבא הבריטי, ולא היה עוד צורך בעמדת ההגנה. מבנה הבטון הגבוה נותר נטוש בלב שטחי הפרדסים הרחבים שבין חולון וראשון לציון.
השימוש במזקף בתקופת מלחמת העצמאות
מזקף הבאר במפת דרך הביטחון (מספר 9 במפה)
עם פרוץ מלחמת העצמאות החלו ערביי הכפר יאזור לתקוף את התחבורה היהודית שנסעה דרך הכפר מתל אביב לראשון לציון[3]. התקפות אלו, שגבו קורבנות בנפש[4], חייבו את ההגנה לסלול את דרך הביטחון שעקפה את הכביש הראשי ואיפשרה לכלי הרכב לנוע במסלול חלופי. הכשרת הדרך החלה בחודש דצמבר 1947[5].
לאחר המתקפה בה מצאו את מותם שבעת הנוטרים עברה התחבורה היהודית אך ורק בדרך הביטחון. הדרך שיצאה מתל אביב דרך שכונת עזרא המשיכה בתוך מקוה ישראל לחולון, ומשם דרך חוסמסה ושכונת מולדת לנחלת יהודה. הערבים המשיכו לתקוף את התחבורה היהודית והטמינו מוקשים לאורך דרך הביטחון. לצורך השמירה על הביטחון בדרך הקצתה ההגנה כוחות רבים. תחילה הוטלה המשימה על לוחמי הפלמ"ח, שהוחלפו במחצית חודש פברואר 1948 בחיילים מגדוד 51 של חטיבת גבעתי. כוחות גבעתי ישבו בשכונת מולדת ובסביבתה, ועסקו בפעילות מתמדת לאבטחת הדרך. בלילה נערכו מארבים וביום בוצעו סיורים לגילוי מוקשים. המכוניות הורשו לעבור רק לאחר בדיקת הדרך.
לאורך הדרך הוקמו מזקפי הגנה נייחים שאוישו כל שעות היום. הבריטים התנכלו לשומרים במזקפים והיו מקרים בהם החרימו את כלי הנשק שברשותם[6]. מזקף הבאר, שניצב על תוואי דרך הביטחון, נוצל גם הוא כאחד המזקפים ששימשו לשמירה על הדרך ועל הנוסעים בה.
מזקף הבאר, כמו גם יתר אתרי דרך הביטחון, שירתו את כחות ההגנה במשך כחמישה חודשים, מאז חודש דצמבר 1947 ועד סוף חודש אפריל 1948.
מצב המזקף כיום
בעקבות מבצע חמץ, במסגרתו נכבשו הכפרים הערבים שסביב העיר יפו, יכולה הייתה התחבורה היהודית לחזור ולהשתמש בדרך הראשית מתל אביב אל מושבות הדרום ולא היה עוד צורך בקיומה של דרך הביטחון. כוחות ההגנה ששמרו על הדרך הועברו לחזיתות אחרות, והמזקפים שהוקמו לאורך הדרך ננטשו. גם מזקף הבאר ננטש ונותר בלב אזור הפרדסים כמזכרת לתקופה הביטחונית הקשה בה היה נתון האזור.
מזקף הבאר ממוקם על הגבול בין שטח העיר חולון ושטח העיר ראשון לציון. למרות שמעת לעת נתפס המבנה על ידי פולשים שעברו להתגורר בו מבלי שהרשויות עשו דבר לפינוי הפולשים[7][8], מבחינה רשמית הוא הוכר כמבנה לשימור מחמיר ושולב בתוכנית שימור האתרים של עיריית חולון[2] והן בתוכנית שימור האתרים של עיריית ראשון לציון[9].
גם במצבו הנוכחי משמש מזקף הבאר כנקודה המושכת מטיילים, בדגש על טיולים העוקבים אחר תוואי דרך הביטחון ההיסטורית ועל אתרי הקרבות מתקופת מלחמת העצמאות[10][11]
מזקף הבאר שולט על סביבתו ממרומי הגבעה עליה הוא ניצב
