PROFILPELAJAR.COM

נסיכות מולדובה הוקמה באמצע המאה ה-14 והפסיקה להתקיים באופן רשמי בינואר 1859 לאחר האיחוד עם נסיכות מונטניה (הידוע גם בכינוי ולאכיה או הארץ הרומנית) ובחירתו של הקולונל אלכסנדרו יואן קוזה ממולדובה לשליט הנסיכויות המאוחדות.

מאמצע המאה ה – 15 ועד סוף המאה ה-19 היה לנסיכויות הרומניות מעמד של מדינות וסאליות לאימפריה העות'מאנית. הן שילמו מיסים כבדים ומדיניות הפנים שלהן הוכתבה על ידי השלטון העות'מאני. המושלים נבחרו ומונו על ידי "השער העליון". יחד עם זאת, החל משנת 1771, עם היחלשות כוחה של האימפריה העות'מאנית באזור והתחזקות כוחה של האימפריה הרוסית, הורגשה בנסיכויות הרומניות השפעה רוסית גדלה והולכת.

מוסד החכם באשי בנסיכות מולדובה (בטורקית וברומנית hahambaşia) הוקם ביוזמת האימפריה העות'מאנית ופעל בין השנים 1719–1834 כאשר בוטל בהמלצת הדיוואן מתאריך 4 בספטמבר 1834 ובהחלטת המושל מיכאיל סטורדזה מ-11 בספטמבר 1834.

תפקיד החכם באשי עבר בירושה במשפחת הרב נפתלי הכהן-כץ.

תיאור מוסד החכם באשי

מעט ידוע על ראשית התיישבות הקבע של קהילות יהודיות בנסיכות מולדובה. בתחילת המאה ה-17 יאשי, שהפכה לבירת נסיכות מולדובה משכה אליה יהודים רבים. בתחילת המאה ה-18, הקהילה היהודים ביאשי הייתה מאורגנת במבנה של גילדה יהודית (breasla jidovilor ברומנית) ונכללה במסגרת גילדות הסוחרים ובעלי המקצוע נתיני הנסיכות שאינם נוצרים. בראש הגילדה עמדו מנהיג חילוני – סטרוסטה ומנהיג דתי – הרב. שניהם נבחרו על ידי אספת הגילדה ; הרב נבחר לכל תקופת חייו והסטרוסטה לתקופה מוגבלת. המינוי היה כפוף לאישור המושל. עם ריבוי הקהילות היהודיות בנסיכות, קהילת יאשי הפכה לקהילה הראשית והמנהיגים החילוניים של כל הקהילות היו כפופים לסטרוסטה של יאשי שכונה "ראש מדינה". (המונח נכנס כלשונו לשפה הרומנית). רבני הקהילות בנסיכות מולדובה ובנסיכות מונטניה היו כפופים כולם לרב של יאשי שכונה בשם הטורקי חכם-באשי (başı בטורקים פירושו ראש), כינוי שניתן לרב הראשי באימפריה העות'מאנית. החכם באשי פסק בסוגיות אזרחיות או דתיות ובכל התדיינות בעלת אופי מסחרי. אפשר היה להגיש ערעור על פסיקתו בענייני מסחר לממונה על הכנסות הנסיכות או למועצת (דיואן) המושל. החכם באשי נדרש להיות בקי בחוקי היהדות "לא רק כדי שיוכל לפסוק בתלונות שהובאו לפניו אלא גם כדי לשמור על המנהגים והמסורת". החכם באשי ומשפחתו היו פטורים מתשלום מיסים. הוא היה רשאי לגבות שכר בעבור אירוסין, נישואין וגירושין. מעמדו של החכם באשי בממשל המקומי היה זהה לזה של פקיד גבוה, הוא היה רשאי להיכנס למושל לפי הצורך, הייתה לו לשכה וחותמת אישית.

באמצעות הסטרטסטה שולמו כל שלושה חודשים מהכנסות מהשחיטה הכשרה מיסים לאוצר הנסיכות באופן יחסי למספר החברים הקבועים בגילדה. יתרת הכסף שימשה לאחזקת בית הכנסת, בית הספר החינמי תלמוד תורה, מוסד החכם באשי, בית התמחוי ובית החולים, בית הקברות, קרן פדיון עבדים, קרן עזרה ליהודים בפלסטינה ועוד. בתמורה לתשלום המיסים יהודי נסיכות מולדובה הורשו לעסוק במסחר, להתארגן ולהתנהל על פי חוקים עצמאיים, לנהל את חיי הדת כדרכם כולל הקמת בתי כנסת.

בעקבות התפרקות פולין במחצית השנייה של המאה ה-18, הגיעו ליאשי יהודים שברחו מגליציה, מבוקובינה ומהאימפריה הרוסית. אלה היו נתינים זרים (ברומנית suditi) שנהנו מהגנת שגרירויות רוסיה ואוסטריה ומפריבילגיות שלא הוענקו ליהודי המקום. הם לא שילמו מיסים לאוצר הנסיכות ולא הסכימו להיות כפופים למרות החכם באשי, דבר שיצר סכסוכים בלתי פוסקים ותרם רבות לביטול משרת החכם באשי.

ממלאי תפקיד החכם באשי

תפקיד החכם באשי היה תפקיד מנהלי – משפטי. מעמדו היה קרוב יותר למעמד של אב בית דין מאשר למעמד של רב פוסק הלכה. מכיוון שכך כל המידע בעניינם של חכמי באשי מתבסס על כתבי המינוי שהוענקו להם על ידי מושלי נסיכות מולדובה ועל מסמכים אחרים מאותה תקופה, אשר נשמרו במקור בשפה הרומנית.

החכם באשי הראשון של נסיכות מולדובה היה רבי נפתלי הכהן-כץ מאוסטרוג בעל "סמיכת חכמים" [ה'ת"ט - כ"ד בטבת ה'תע"ט; 1648- 15 בינואר 1719] בנו של רבי יצחק כץ, רב, מקובל, אב בית דין, רופא וראש ישיבה שנדד בין אוסטרוג, פוזן ופרנקפורט. בשנת 1719, בדרכו לארץ ישראל שהה זמן מה בקונסטנטינופול שם הכיר את הווזיר הגדול דמאט איברהים פאשה (Nevşehirli Damat Ibrahim Pasha) שמינה אותו לחכם באשי של נסיכות מולדובה. הוא לא כיהן בפועל בתפקיד זה שכן נפטר זמן קצר אחרי קבלת המינוי ונקבר בקונסטנטינופול.

המינוי הראשון המתועד של חכם באשי בנסיכות מולדובה שייך לבנו של רבי נפתלי בן יצחק הכהן, ישעיה בן נפתלי הכהן, לא נשתמרו פרטים על חייו ועל פועלו.

בנו, בצלאל בן ישעיהו הכהן, ירש את מינוי החכם באשי. בצלאל נפטר בשנת 1743.

לאחר שבני הקהילה הגישו ב-24 בספטמבר 1741 תלונה נגד בצלאל על כך שהוא מטריד אותם תקופות בדרישות כספיות לא מוצדקות, המושל קונסטנטין מברוקורדט, העביר את מינוי החכם באשי לבנו יצחק בן בצלאל הכהן. בשנת 1756, המושל קונסטנטין רקוביצה העניק ליצחק בן בצלאל הכהן פטור ממכס ומיסים. בשנת 1764, שטפן רקוביצה, בנו של קונסטנטין מינה את יצחק בן בצלאל הכהן לחכם באשי על כל היהודים בארץ רומניה, הכיר בהכנסותיו המזדמנות ואשרר את סמכותו לגבות מיסים. הוא כיהן בתפקיד זה בין השנים 1753–1776.

בתקופה זאת שררה אי שביעות רצון גדולה בקרב חלק מהיהודים בקשר לאופי המורש של משרת החכם באשי. הם טענו שיש לבסס את הבחירה על כישורים ולא על קשרי משפחה ודרשו את מינויו של הרב מרדכי בן משה חיים שהשכלתו וכישוריו עלו לדעתם על אלה של בני משפחת נפתולוביץ' (צאצאי רבי נפתלי בן יצחק). יש טוענים שמרדכי שיחד לשם כך את הממונה על הכנסות הנסיכות קסריה קונסטנטין דאפונטה (Chesarie Constantin Daponte) . (קסריה מספר בזיכרונותיו שקיבל 300 ליי ו- 1,291 גרם זהב של פולין עבור מינויו של חכם). מרדכי בן משה חיים (שכונה ברומנית מרקו ז'ידוב) מונה לתפקיד חכם באשי על ידי המושל גריגורה אלכסנדרו גיקה בשנת 1777 וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו בכב' בסיון תקנ"א (24 ביוני 1790). בשל התנגדותם הנמרצת של תומכי שושלת נפתולוביץ', הרב מרדכי נאלץ להתחלק בתפקיד עם נפתלי בנו של יצחק בן בצלאל. בשנות הכהונה הכפולה, נפתלי פעל רבות לחיזוק מעמד החכם באשי ולשמירה על הכנסותיו.

ב־18 בספטמבר 1788 נפתלי ביקש וקיבל צו מיקטרינה השנייה קיסרית רוסיה בו נאסר על כל פעולה עוינת נגדו מצד הכוחות הרוסים. בהצהרה שפורסמה ב-18 בספטמבר 1790, דיוואן נסיכות מולדובה קבע שכל היהודים, הן המקומיים והן הנתינים הזרים, חייבים לכבד את סמכויותיו של נפתלי וכל מי שלא יעשה כך ייענש. לאור הירידה בהכנסותיו, ממשל הכיבוש הצבאי הרוסי העניק לנפתלי ב-14 ביולי 1791 תוספת מס על השחיטה הכשרה. בשנת 1793 נפתלי קיבל מינוי רשמי מהמושל מיחאי סוצו בו מפורטות הפריבילגיות שלו ושל בני משפחתו. מינוי זה אושר שנית ב-1799 על ידי המושל קונסטנטין איפסילנטי. הוא כיהן בתפקיד זה עד לפטירתו ביב' באדר תקס"ט ( 3 במרץ 1809).

לאחר פטירתו של נפתלי מונה לתפקיד חכם באשי אחיו ישיעהו אשר קיבל מינוי ממושלי נסיכות מולדובה סקרלט קלימטי (1814), מיחאי גריגורה סוצו, נכדו של מיחאי סוצו (1814) ויואן סטורדזה (1823). במינוי זה מוזכרות במפורש ההטבות המוענקות לשלושת בניו, יצחק, יוסף וזלמן וליאנקו בן אחיו מבוטושני. ישיעהו כיהן בתפקיד זה עד 1834 עת בוטל המוסד.

ב־11 בספטמבר 1834 המושל מיכאיל סטורדזה פרסם החלטה סופית על ביטול מוסד החכם באשי. הכנסותיו של החכם באשי הוגבלו והסמכויות המשפטיות הועברו לבתי משפט אזרחיים. תרמו לקבלת החלטה זאת אי-שביעות הרצון מפעילותו של ישעיהו, ההתנגדות ההולכת וגוברת של היהודים נתיני המעצמות הזרות להיותם כפופים למרותו של החכם באשי ובעיקר התקנון האורגני שפורסם על ידי המושל הרוסי גנרל פאבל קיסליוב בשנים 1831–1832. תקנון זה הביא שינויים רבים ומהותיים בנושאי חקיקה, הפרדת רשויות וניהול הכספים. המיסים וההיטלים השונים בוטלו והוחלפו במס אחיד. המכס הפנימי ומונופול הגילדות בוטלו.