ב-1941, שלוש שנים לאחר נפילתו, נחנך בעין חרוד, ביוזמתו של חבר עין חרוד שמואל סבוראי, מכון ומוזיאון "לידיעת המולדת" - בית המציג את רוחה ודמותה של המולדת כפי שחיים שטורמן גילם באישיותו ובקורות חייו ואת הערכים שהיו חשובים לו: אהבת האדם, האדמה, הטבע, ההתיישבות והחקלאות. כראשון המוזיאונים להתיישבות בארץ, הבינו מקימי המוזיאון כי לעשייתם תהיה חשיבות להבנת ולהכרת חזון ההתיישבות בארץ ישראל בעתיד. הוא היה סמן דרך לאתרים ולמקומות רבים ברחבי הארץ, לשימור המורשת בהיבטיה השונים, הפיזיים והרוחניים, מעשה האדם בכל התקופות והשפעתו על סביבתו הטבעית ועל השתנותה.
בנאומו בחנוכת בית שטורמן, אמר שמואל סבוראי: ”אנו באים להציב יד לחיים שטורמן אשר תהלום את רוחו ואת שיעור קומתו עומדים אנו להקים מוסד בו תהיה צרורה רוחה ודמותה של המולדת”[2].
ראשיתו של בית שטורמן כמוזיאון ומכון לידיעת הארץ בבניין בן שתי קומות. מאוחר יותר הוא הפך למוזיאון לתולדות האזור, העשיר במיוחד בשרידים היסטוריים. מבחינה גאוגרפית, עמק חרוד הוא השלוחה המזרחית של עמק יזרעאל, ועוברת בו דרך הים הקדומה. ההיסטוריה שלו מחברת בין סיפורי המקרא על התנחלות השבטים וראשית תקופת המלוכה, כולל מלחמות דבורה וברק, גדעון השופט, מות שאול בהר הגלבוע ועוד - לבין סיפור ההתיישבות הציונית בעמק במאה ה-20. בין קרב עין ג'אלות, אחד הקרבות המכריעים בתולדות ארץ ישראל, שנערך בקרבת מעיין חרוד במאה ה-13, לבין ההתיישבות הציונית בעת החדשה, במסגרתה היה העמק ערש ההתיישבות החקלאית השיתופית, ומילא תפקיד מפתח בהקמת התנועות הקיבוציות ובהתפתחות גופי ההגנה והביטחון של היישוב היהודי בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל, החל מימי השומר.
המוזיאון מציע מגוון תוכניות, פעילויות וסיורים, החל מיום סיור הכולל תצפית על עמק יזרעאל המזרחי כיחידת נוף והיסטוריה, ביקור בתצוגות המוזיאון, ועד פעילויות קצרות יותר הנערכות בשטח המוזיאון, והמותאמות לגילים שונים ולאופי הקבוצה. התכנים מתמקדים בנושאי נוף טבע וסביבה, מורשת ודמויות מופת, התיישבות והיסטוריה, וכוללות תערוכות המתחלפות מעת לעת, הקשורות בתכנים ובמטרות המוזיאון.
בניין המוזיאון
תפיסת העולם של עין-חרוד, הקיבוץ הראשון הגדול בארץ, הייתה להיות מרכז יוצר לתרבות מחדשת המשלבת מסורת ושיבה לארץ ולעבודת האדמה. במסגרת זו נבנו בה מוסדות התרבות (המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, "הבמה" האזורית). מתכנן הבניין אינו ידוע. ראשיתו של בית שטורמן בבניין צנוע בן שתי קומות, שהיה המבנה הראשון של "בית הספר המשותף" (האזורי). קומה אחת יוחדה ללימודי המדעים של בית-הספר והשנייה כמכון לידיעת המולדת ובו תצוגה של חי וצומח. ברבות השנים נבנו חללי תצוגה נוספים.
בשנת 1968 עברו כיתות המדעים של בית-ספר למשכן חדש, והמבנה כולו היה ל"מוזאון ומכון לידיעת האזור". ב-1971, לציון יובל לעמק, נוסף אגף חדש שתכנן שמואל ביקלס, האדריכל של מבנים רבים בעין-חרוד, בהם המשכן לאמנות ו"מזכירות הקיבוץ".
האוסף
בנאום חנוכת הבית ציין שמואל סבוראי את מטרותיו:
”לחשוף, לאסוף ולאגור כל ידיעה וכל מוצג מועילים של פיסת מולדת זו, על הטופוגרפיה שלה, על מבנה שכבותיה הגאולוגיות, על מחצביה וקרקעותיה למיניהם, על מימיהם החבויים בחיק האדמה ואלה ניגרים על פניה, על אקלימה ותנועת רוחותיה, על הצומח והחי אשר בה... אלה גילויי הטבע המעמיקים את קשרי האדם לסביבתו ואשר יחסו של חיים שטורמן אליהם היה יחס של עניין עמוק, התעניינות האדם המתערה במולדתו על כל מכמניה - זו תהיה תעודת המכון”.
כמוזיאון ומכון לידיעת האזור הוא מציג באוספיו פריטים רבים המייצגים היבטים שונים של החיים בעמק יזרעאל. טבע (חי וצומח) היסטוריה וארכאולוגיה. ההתיישבות בימי קדם ועד ימינו, ההגנה על האזור בתקופת היישוב, מקורות המים, אתנוגרפיה, חי וצומח.
אוספים בתצוגה
אוסף הטבע (מוצג באולם טבע) – אוסף פוחלצים, שהיה בעבר מהגדולים בישראל, המשקף את המגוון הרחב של בעלי החיים (שחלקם כבר נכחדו), שחיו או חיים בעמק חרוד ובעמק בית שאן.
"הידיד" - אורד צ'ארלס וינגייט (תצוגת קבע) - תצוגה בקומה התחתונה של המוזאון, המוקדשת לדמותו הייחודית של אורד צ'ארלס וינגייט, ומתמקדת בעיקר בתקופה בה הקים ופיקד על פלגות הלילה המיוחדות, שמרכזן היה בעין חרוד, וכן במערכת היחסים המיוחדת, שנרקמה בינו לבין חיים שטורמן, עד לנפילתו של האחרון. תערוכת ה"ידיד" נוצרה כהוקרה לווינגייט על תמיכתו, ידידותו והתגייסותו לעזרת היישוב היהודי בארץ ישראל.
תערוכות מתחלפות
באולם זה מוצגות תערוכות שונות המתחלפות מדי כמה חודשים. בין התערוכות שהוצגו בעבר:
בחצר המוזאון ובאגפו המזרחי מוצג חלק מהאוסף הארכאולוגי העשיר שלו, כולל אבני מיל שנאספו באזור, סרקופגים וכלים לעיבוד חקלאי. סמוך לכניסה למוזאון מוצגים מספר כלי נשק, בהם נעשה שימוש בתקופת מלחמת העצמאות, כולל מרגמת דוידקה, תותח הרים צרפתי, שכונה בישראל בשם נפוליאונצ'יק, וכן שלדת משאית משוריינת מאולתרת, ששימשה להובלת אספקה לירושלים הנצורה בתקופת המלחמה.
בחצר נמצא אתר זיכרון לבני עמק-חרוד אשר נפלו במערכות ישראל. מפעל ההנצחה לחללי עמק חרוד החל מיד בתום מלחמת העצמאות בהצבת קיר זיכרון לנופלי העמק מתקופת המאבק, טרם הקמת המדינה, ונופלי מלחמת העצמאות. בחזית הבית נטעו שלושה ברושים: הראשון לזכרו של משה שטורמן, בנו של חיים שטורמן (הסב). בצד הברוש לזכרו של משה שטורמן, ניטעו ב-1969 וב-1970, עוד שני ברושים צעירים: האחד לזכר בנו של משה, חיים שטורמן (הנכד), שנפל במבצע כיבוש האי גרין בתעלת סואץ, והשני לזכר אמיר ברין, נכד נוסף לחיים הסב, בנם של תמה שטורמן ושלמה ברין, שנפל על גדות תעלת סואץ.
אחרי מבצע קדש, נקרא חנוך סלור, חבר בית השיטה, לעצב את חצר ההנצחה של המוזיאון, אשר נחנכה בשנת 1961. בשנת 2008, הורחבה חצר ההנצחה וחודש לוח השמות לנופלים, לפי תכנונו של האדריכל נבות ציזלינג. בקיר הזיכרון חקוקים שמותיהם של כל בני עמק חרוד שנפלו במלחמות ישראל ובפעולות איבה.
ליד לפיד אש התמיד נחרט הפסוק מקינת דוד "עַל בַּמוֹתֶיךָ חָלָל" (שמואל ב', א', י"ט) וחותמת אותו תפילה מתוך מחזור ליום הכיפורים: "אָנָּא יִשָּמַע בְּחַיַינוּ הֵד גְּבוּרָתָם וּמְסִירוּתָם וְיֵרָאֶה בְּמַעֲשֵׂינוּ טֹהַר לִבָּם."
.JPG)
.JPG)
.JPG)
.JPG)
