PROFILPELAJAR.COM

מבצר רוהתאס
قلعہ روہتاس
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 2, 4
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 2, 4
מידע כללי
סוג	מצודה
מיקום	Dina Tehsil
מדינה	פקיסטן
קואורדינטות	32°57′55″N 73°34′35″E / 32.965277777778°N 73.576416666667°E
	(למפת פקיסטן רגילה) אסלאמאבאד רוואלפינדי קראצ'י לאהור פייסלאבאד מולטאן פשאוור היידראבאד כוויתה הודו סין קשמיר אפגניסטן טורקמניסטן איראן הים הערבי מבצר רוהתאס

מבצר רוהתאס (באורדו: قلعہ روہتاس) הוא מבצר מהמאה ה-16 הממוקם בקרבת העיר ג'הלום במחוז פנג'אב שבפקיסטן. המבצר נבנה במהלך שלטונו של המלך הפשטוני שיר שאה סורי בין השנים 1541–1548 על מנת לעזור להכניע את השבטים המרדניים בצפון פנג'אב שהיו נאמנים לשלטון המוגולי. המבצר הוא אחד המבנים הגדולים והמרשימים ביותר בתת-היבשת ההודית.^[1] מבצר רוהתאס מעולם לא נכבש בכוח,^[2] ושרד את מהלך השנים כמעט ללא פגע. אחד המבנים שבו הוא מקדש הינדי עתיק.

המבצר ידוע בזכות חומות ההגנה הגדולות שלו והשערים המונומנטליים שלו. המבצר נכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בשנת 1997 כיוון שהוא מהווה "דוגמה יוצאת דופן של האדריכלות הצבאית האסלאמית במרכז אסיה ובדרומה."^[3]

מיקום

המבצר שוכן כשמונה ק"מ מדרום לדרך הראשית הגדולה.

מבצר רוהתאס נבנה על גבעה המשקיפה על הערוץ שבו פוגש הנהר כהן את הזרם העונתי פרנל ח'אץ ברכס תילה ג'וגיאן (ٹلہ جوگیاں). המבצר נישא כ-90 מ' מעל סביבתו, ונמצא כ-810 מ' מעל גובה פני הים. הוא משתרע על שטח של כ-51,000 מ"ר.

רקע היסטורי

שיר שאה סורי, מייסד סולטנות סור, ציווה לבנות את המבצר כדי לחסום את התקדמותו של הקיסר המוגולי הומאיון, שהוגלה לפרס בעקבות תבוסתו בקרב קנוג'. המבצר ניצב במיקום אסטרטגי בין האזור ההררי של אפגניסטן לבין המישורים של פונג'אב, ונועד למנוע מן הקיסר המוגולי לשוב להודו.^[4]

המבצר שימש גם לדכא את שבטי הגכהר המקומיים באזור. שבטים אלה היו בעלי ברית של האימפריה המוגולית, וסירבו להכיר בשלטונו של שיר שאה סורי.^[5]^[6]

המבצר עבר לשליטת הקיסר המוגולי הומאיון בשנת 1555,^[7] לאחר שהמושל המקומי, טטר ח'אן ח'אצי, נטש את המצודה עוד לפני התקדמות הצבא המוגולי.^[8]

המבצר איבד הרבה מחשיבותו, שכן מטרותיו הראשוניות - מניעת חזרתו של הקיסר הומאיון והכנעת שבטי הגכהר - כבר לא היו נחוצות. יתר על כן, בנייתו בסמוך של מבצר אתוכ (قلعہ اٹک) על ידי הקיסר אכבר שימשה טוב יותר את האינטרסים המוגוליים. באופן אירוני, מבצר רוהתאס שימש אז כמעוז שבטי הגכהר, אותם היה אמור להכניע, ולא שימש עוד כמעוז צבאי כיוון שהשבטים המקומיים נשארו נאמנים לשלטון המוגולי.

המבצר נותר בשימוש במהלך התקופה המוגולית, והיה פעיל כמעט ברציפות עד 1707, אף על פי שכבר לא היה פופולרי בקרב השליטים המוגולים מכיוון שלא היו בו גינות גדולות או סגנונות אדריכליים מפוארים הרווחים במבצרים מהתקופה המוגולית, כדוגמת מצודת לאהור. שימוש צבאי מחודש במבצר התרחש בשלהי ימי האימפריה המוגולית, כאשר האימפריה הסיקית היריבה החלה להתפשט באזור. נאדר שאה מפרס והשליט האפגני אחמד שאה חנו שניהם במבצר במהלך מסעות המלחמה שלהם בפנג'אב בשלהי ימי האימפריה המוגולית.

ב-1825, הכוחות הסיקיים של גורמוק סינג לאמבה כבשו את המבצר מראש שבט הגכהר נור ח'אן.^[9] לאחר מכן שימש המבצר גם למטרות מנהלתיות על ידי השליט הסיקי רנג'יט סינג.^[10]

מבנים עיקריים

הסוללות

גובה החומה החיצונית משתנה בין 10 ל-18 מ', ורוחבה משתנה בין 10 ל-13 מ'. בקירות המבוצרים יש 68 באסטיונים במרווחים לא סדירים, עם 12 שערים מונומנטליים דרכם אפשר להיכנס למבצר הפנימי. החומות תואמות את קווי המתאר של הגבעות הסובבות.

בחומות יש עד שלוש טרסות הממוקמות בגבהים שונים. הטרסות מחוברות זו לזו באמצעות גרמי מדרגות. בטרסה העליונה יש ביצורי חומה שדרכם ניתן לירות, או לשפוך עופרת מותכת. החומה בנויה מאבן חול ולבנים. השערים בנויים מאבני גזית אפורות. חלקים מסוימים נבנו באמצעות לבנים שרופות.

השערים

מבצר רוהתאס כולל 12 שערים. כולם בנויים אבני גזית אפורות (אשלר).

שער סוהיל

שער סוהיל מציג דוגמת בנייה אופיינית לשושלת סור בצורה טובה ביותר, ונראה ששימש את הכניסה הטקסית הראשית למבצר. השער נקרא על שמו של קדוש מקומי - סוהיל בוח'ארי - ששרידיו טמונים בחלק הדרום-מערבי של השער.

השער מלבני בצורתו. רוחב הקשת המרכזית הוא 4.72 ס"מ, ורוחב זה נשמר לאורך כל השער. השער מעוטר במוטיבים צמחיים, עם קישוטים מרובים בצדו החיצוני.

לאורך הצד החיצוני של שער סוהיל יש שבע שינות. בחלקו העליון של השער יש מעין חדר בעל חלונות הנפתחים לכיוון פנים המבצר.

שער שאה צ'נדוולי

השער הזה מקשר את המצודה למבצר הראשי. הוא קרוי על שם שאה צ'נדוולי, שסירב לקבל שכר עבור עבודתו על השער הזה. הוא מת תוך כדי עבודה ונקבר ליד השער. המקדש לזכרו עדיין עומד על תילו.

שער קאבולי

שמו של השער ניתן לו מכיוון שהוא פונה לכיוון צפון-מערב, לכיוון הכללי של קאבול. במבנה השער יש כיום מרכז מבקרים, מרכז מידע ומוזיאון שהוקם על ידי קרן חיות הבר של ההימלאיה.

השער נבנה בשני שלבים. הוא מורכב משער פנימי ושער חיצוני סביב באר מדרגות. רוחב המפתח שלו הוא 3.15 מ', ובצדדיו יש שני באסטיונים. בחלקו העליון של השער יש חמש שינות, ומדרגות שמובילות אליו מבחוץ. בצדו הדרומי של השער עומד מסגד שאהי ולכן יש הקוראים לשער גם "השער המלכותי".

שער שישי

שמו של השער נובע מהאריחים הכחולים המזוגגים המקשטים את הקשת החיצונית. אריחים אלו הם הדוגמה הקדומה ביותר לטכניקה זו, אשר שוכללה מאוחר יותר בלאהור.

כתובת בפרסית בצד שמאל של השער מספקת את תאריך בניית המצודה:

בשנה ההיג'רית 948 [1541] הגיע הנעלה
בשעת בניית המבצר הגדול הזה
הסולטאן שיר, יאריכו חייו
אין דומה לגורלו הטוב
הושלם בידי שאה א-סולטאן

שער לנגר ח'אני

ישנם שני באסטיונים בכל צד של השער הכוללים מטבח, חנויות ובאר מים. מפתח השער הוא בצורת "ר" הפוכה (L).

שער טלאקי

גובהו של השער הזה הוא 15.25 מ' ורוחבו 13.8 מ' עם שני באסטיונים בכל צד. בשמו של השער נקשרו מסורות ואגדות מקומיות שונות: מסורת אחת מספרת כי שמו של השער בא מן המילה הערבית "טלאק" (גירושין). כשיצאו הגברים להילחם, אמרו נשותיהם כי אם לא יחזרו מנצחים, יתגרשו מהם. מסורת שנייה מספרת כי כשיצא המלך לקרב, הורה לסגור את השער עד שובו כמנצח. מכיוון שהובס בקרב, נשאר השער סגור. מסורת אחרת קושרת את שם השער בקדחת שתקפה את סאבר סורי לאחר שעבר בשער, דבר שנחשב לאות מבשר רעות.^[11]

שער מורי או קשמירי

השער נפתח כלפי צפון ופונה לעבר קשמיר. השער נפתח לתוך חדר אחד שנפתח לתוך חדר אחר.

שער ח'אס ח'אני

השער נקרא על שם אחד ממפקדי הצבא של שיר שאה סורי, ח'אס ח'אן מרוות. זו הייתה הכניסה המקורית למבצר, שכן מחוץ לשער עברה הדרך הראשית הגדולה.

השער הוא שער כפול. מידות השער החיצוני: 12.8 מ' X 8 מ'. ניתן להגיע אליו רק דרך שער אחד. במתחם השער הזה יש באר מדרגות, באסטיון וחומה, עליה ניתן היה להציב תותחים. השער הפנימי והשער החיצוני הם כמעט תמונת ראי זה של זה. בחלק העליון של השער יש חמש שינות, משיקולי וחרכי ירי.

בקשתות הפנימיות והחיצוניות יש עיטורי חמניות, בדומה לשער סוהיל.

שער גיתאלי

גובה השער הזה 9.15 מ' ועומקו 6.1 מ'. השער הזה פונה לכפר גיתאלי, המהווה נקודה אסטרטגית לחציית הנהר ג'הלום לעמק קשמיר, ומכאן שמו.

שער טולה מורי

שער כניסה בצד המזרחי של המבצר. רוחבו כשני מטרים. סמוך לכניסה יש באסטיון.

שער פיפלי

זו כניסה קטנה הדומה לשער טולה מורי, ברוחב 2.13 מ'.

שער סאר

כניסה קטנה שכנראה נפרצה בידי התושבים המקומיים על ידי שבירת החומה. ליד השער יש מקווה מים קטן.

המסגד המלכותי

מסגד קטן בשם "מסגד שאהי" עומד בסמוך לשער קאבולי. יש בו חדר תפילה וחצר קטנה. זהו המבנה המעוטר ביותר מבין המבנים המקוריים במבצר. מדרגות מובילות ישירות מתוך חצר המסגד אל החלק העליון של שער קאבולי.

באר מדרגות

ישנן שלוש בארות מדורגות (באולי) בתוך המבצר, שנוצרו על ידי חיתוך עמוק לתוך אבן הגיר.

הבאר המרכזית

הבאר נמצאת באמצע המבצר לשימוש חיילים, פילים, סוסים וכו'. לבאר יש 148 מדרגות. רוחב כל מדרגה הוא 20 סנטימטרים. יש לה שלוש קשתות, שמשתרעות לכל אורך הבאר.

הבאר המלכותית

ממוקמת ליד שער קאבולי ושימשה את משפחת המלוכה. יש לה 60 מדרגות, כמה חדרונים ששימשו כמרחצאות על ידי המשפחה המלכותית.

הבאר בשער סאר

באר קטנה ליד שער סאר, שנראה ששימשה חיילים.

ראני מהאל והחווילה של מאן סינג

ראני מהאל (ארמון המלכה) נמצא ליד החווילה של מאן סינג. זהו מבנה חד-קומתי. בעבר היו בו ארבעה חדרים, אבל כיום נותר רק חדר חדר. עדיין ניתן לראות את היסודות של ארבעת חדרים. המבנה אינו חלק מקורי של המבצר אלא נבנה בסביבות התקופה שבה נבנתה החווילה של מאן סינג.

מוטיבים דקורטיביים

גילופי אבן

גילופים אלה נמצאים על השער ובמסגד. רובם הם גילופים של קליגרפיה ערבית ושל חמניות.

קליגרפיה

רוב הכתובות הקליגרפיות נמצאות במסגד שאהי. על הקיר החיצוני של המסגד יש כתובות קליגרפיות בכתב נסח'י בשני הצדדים של כל אחת מהקשתות. על שער שישי יש כתובת בפרסית שבה מצוין תאריך תחילת הבנייה. כתובת זהה נמצאת גם בשער טלאקי.

אריחים

האריחים נמצאו על שער שישי. סוג זה של אריח הפך מאוד פופולרי עם המוגולים מי מעודנים יותר מהם. האריחים על שער שישי הם הדוגמה הקדומה ביותר לשימוש באריחים מסוג זה. אריחים אלו נעשו בלאהור.

אדריכלות

המבצר נבנה בסגנון ששאב מהמסורות האמנותיות של טורקיה, המזרח התיכון ודרום אסיה. לפני הקמת המבצר, השילוב של הסגנונות האלה לא היה הרמוני. מבצר רוהתאס הוא הדוגמה המוקדמת ביותר להצלחת מיזוג סגנונות אלו, כשהבולט בהם הוא הסגנון האפגני.

שימור

רוב המבצר נשמר היטב. בחלקים שנפלו (למשל, חווילת מאן סינג) אפשר עדיין לראות חלק מן הבנייה המקורית. הקשת המרכזית של שער צ'נדוואלי שופץ לאחרונה, והוא החלק המשוחזר היחידי במבצר. בתחילת 2005, רטיבות, גשמים כבדים, והזנחה כללית גרמו להתמוטטות החלק הפנימי השמאלי של שער טלאקי, ולהיפרדות החלק הימיני מן המבנה.

את תוכנית השימור של מבצר רוהתאס יזמה קרן חיות הבר של ההימלאיה ב-2000, כדי להגן על המבצר מן המאה ה-16 ליד ג'הלום, ולפתח אותו כאתר מורשת העומד בסטנדרטים בינלאומיים של שימור ותיירות.

צו פינוי ממשלתי

בשנת 1992, הממשלה הורתה לתושבים המקומיים של המבצר לפנות את האזור הפנימי וציינה כי הממשלה תבנה עבורם בתים חלופיים מחוץ למבצר. התושבים התנגדו לצו הפינוי והכריזו כי לא ייתנו לממשלה להלאים את המבצר. צו הפינוי עדיין בתוקף, אבל אף ממשלה לא המשיכה בביצועו והתושבים המקומיים ממשיכים להתגורר שם.^[^{דרוש מקור]}

פנורמה של מבצר רוהתאס

פנורמה של החווילה של ראג'א מאן סינג

לקריאה נוספת

Basheer Ahmad Khan Matta, Sher Shah Suri: A Fresh Perspective, Oxford University Press, 2005.
Ihsan H. Nadiem, Rohtas: Formidable Fort of Sher Shah, Sang-e-Meel Publications, 2004.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצר רוהתאס בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ "Pakistan: Rohtas Fort", World Archaeology 17.
^ "Rohtas Fort", UNESCO.
^ "Rohtas Fort", UNESCO.
^ "Rohtas Fort, Jhelum, Pakistan", Asian Historical Architecture.
^ Kamil Khan Mumtaz, Siddiq-a-Akbar, eds. Temples of Koh-e-Jud & Thar: proceedings of the Seminar on Shahiya Temples of the Salt Range, held in Lahore, Pakistan, June 1989, Anjuman Mimaran, 1989, p. 8.
^ Rohtas Fort.
^ J. Wynbrandt, A Brief History of Pakistan, Infobase Publishing, 2009, p. p. 77.
^ Umair Jaffar, "Rohtas fort — the treasure of Potohar", The Express Tribune, September 18, 2011.
^ "Rohtas Fort, Jhelum, Pakistan", Asian Historical Architecture.
^ Jaswant Lal Mehta, Advanced Study in the History of Modern India 1707-1813, Sterling Publishers 2005, pp. 246ff.
^ "Rohtas Fort: Talaqi Gate, Jhelum, Pakistan", Asian Historical Architecture.