מבנה עירוני הוא הסדר של תכנון שימושי קרקע באזורים עירוניים והאזורים מהם מורכבת העיר או נמצא בתחום שיפוטה של העיר. סוציולוגים, כלכלנים, גאוגרפים פיתחו מספר דגמי ערים המסבירים סוגים שונים של אנשים ועסקים הנוטים להתקיים בתוך ההגדרה העירוני. שלושת הדגמים העיקריים המתוארים במאמר זה כלולים בתוך המבנה העירוני המקביל לתאוריית מבנה המרחב העירוני שעניינה הסדר של המרחב הציבורי והפרטי בערים ומידת הקישוריות והנגישות אליהן.
מרכז עסקים ראשי (מע"ר) הוא מרכזה העסקי-פיננסי של העיר. מרכז העסקים הראשי ממוקם בדרך כלל בנקודה מרכזית בעיר בזכות נגישותה ודרכי התחבורה המובילות אליה. במרכז זה מתבצעת מרבית הפעילות העסקית, כשהמדובר במטותיהן ובמשרדיהן הראשיים של חברות ולא בפעילות תעשייתית הנדחקת לשולי העיר או מחוץ לה.
ישנן ערים בהן קיימים מרכזי עסקים המצויים לאורך רחוב ראשי אחד. מרכז עסקים ראשי אנכי מיוחס לדגם העיר האנכית, שנהגה על ידי האדריכל הספרדיארתורו סוריה בשנת 1882.
מרכז עסקים מטרופוליני
מרכז עסקים מטרופוליני מתפתח לעיתים על כביש מהיר בין שתי ערים גדולות כגון מרכזי העסקים הפזורים על כביש איילון המשותפים לרמת גן ותל אביב.
מרכז עסקים ראשי בינלאומי
בדרך כלל בערי בירה גדולות יתפתחו גם לעיתים מרכזי עסקים המיועדים עבור חברות בינלאומיות וחברות ממשלתיות זרות.
אזור תעשייה הוא אזור, לרוב ביישובים עירוניים ולעיתים גם ביישובים קטנים, המיועד למפעלי תעשייה, בתי מלאכה, מוסכים וכדומה, ועסקים המשרתים מפעלים אלה, כגון מסעדות.
אזור תעשייה סגור
מיועד בדרך כלל עבור תשלובת של חברות המאוגדות יחדיו או מפעל המורכב מכמה בתי מלאכה או חברות ייצור ממשלתיות.
אזור תעשייה לחברות מדעיות וטכנולוגיה גבוהה
אזור תעשייה המיועד לחברות מדע וטכנולוגיה הממוקמות בדרך כלל בפארק תעשייה. אזור זה מיועד עבור חברות היי-טק.
פארק תעשייה הוא אזור תעשייה (או מתחם באזור תעשייה) שמבני התעשייה בו מוקמים ומנוהלים על ידי יזם יחיד, העוסק בהשכרתם או במכירתם של מבנים אלה, ומספק להם שירותים שונים, המאפשרים למפעלים חדשים השתלבות נוחה יותר.
מבנה הדרכים בתחום העירוני
ההסדר של רחובות ושל רחובות גדולים בערים ניתן לחלוקה נוספת ברחבי אזורים שונים בעולם לתוך הסדרים שונים. המבנה של הכבישים עצמם הוא מייצג בדרך כלל את התרבות הדומיננטית של האזור. רשת הרחובות וגם הדרכים העירוניות שהם אינם רחובות היא ה"שלד" המרכיב את המבנה העירוני של ערים.
אירופה: עיירות אירופאיות בימי הביניים נבנו בדרך כלל סביב כנסייה או קתדרלה ערים שנוסדו לפני ההשפעה הנוצרית נבנו סביב מקדשים ומבנים אחרים בעלי משמעות תרבותית. כבישים בדרך כלל מקרינים השפעה החוצה מן הגרעין המרכזי הזה, המרכז של ערים שראשיתם בתקופה הרומית יכול להיות מבוסס על צפיפות של רשת מצודת קסטרום הרומית. מקרה כזה קיים גם בווינה.
צפון אמריקה: דפוס של "שתי וערב" נפוץ בערים בצפון אמריקה, אשר בניגוד לערים אירופיות בנויים בדרך כלל סביב מרכז עסקים ראשי. לערים הקולוניאליות הקדומות כגון: "בוסטון" ישנו מבנה עירוני של הכלאה של המבנה בתוך הגרעין מרכזי במבנה השתי וערב.
רחוב הוא חלק ציבורי של מקום יישוב שלצידו ישנם בניינים ובו מתאפשר מעבר של הולכי רגל ולרוב, גם של כלי רכב. בדרך כלל הרחוב סלול בחלק שנועד לכלי רכב (הוא מהווה כביש), ויש בו מדרכה מרוצפת להולכי רגל, אך לעיתים אלה הן דרכי עפר.
סִמטה היא מעבר צר בין בניינים, המצוי בעיקר באזורים עירוניים, ומשמש הולכי רגל (אף כי יש מקרים של סמטאות שמשמשות נסיעת כלי רכב). מקור המילה במילה הארמיתסִמְטָא.
שְׂדֵרָה היא דרך, לרוב רחוב, בעלת חשיבות טקסית או סמלית הבאה לידי ביטוי בעיצובה הנופי והעירוני. באופן מסורתי, ההתייחסות לשדרה היא רחוב או שביל ישר ובו שורת עצים המוביל אל מקום חשוב. המילה הלועזית Avenue (בצרפתית ואנגלית, בשפות נוספות קיים שם דומה) היא מלשון המילה "venue" או בשורשה "venir" שמשמעותה "לבוא"; כלומר האטימולוגיה של המילה מרמזת על המעשה הטקסי של הליכה בשדרה.
כיכר היא חלל עירוני ציבורי פתוח המשמש למטרות ציבוריות שונות. הכיכר העירונית מהווה שטח פתוח המשמש למפגש, לבילוי, לפעולות ספורט ותרבות, ואף לפעילות פוליטית (כגון הפגנות). כיכר מרכזית בלב העיר משמשת לעיתים למפגשים של הקהילה.
דרכים עירוניות או אזוריות שהם אינם רחובות
לעיתים ישנם ערים או יישובים חקלאיים אשר בתוכם עוברת דרך שהיא איננה רחוב, כגון כביש 20 העובר בתוך כמה ערים בתור כביש מהיר עירוני, וישנם אף כאלו כבישים מהירים המשולבים עם רחובות סביבם בתוספת של מחלף כבישים עירוני, כדוגמת כביש בגין בירושלים. ישנם מעגלי תנועה המשמשים לעיתים בתור כיכרות ולעיתים בתור צומת עגול, במדינות אנגלו-סקסיות ישנם רחובות מעוגלים או מעגלי תנועה הנקראים "מעגל".
בדרך כלל כבישים העוברים בתחום העירוני אינם בעלי חשיבות ואינם ממוספרים לאחר שהוקמו בתחומי העיר אך כיום ישנם כבישים מהירים העוברים בתחומי העיר.
נתיבי שיט
ישנם ערים מסוימות בעולם בהן תעלות מים משמשות לעיתים גם בתור "רחוב" שבו עוגנות סירות, כמו בוונציה. לעיתים רחוקות ישנן ערים שבהן משולבים אף נהרות בתחומי העיר, כגון איסטנבול שבה עובר נהר הבוספורוס.
בדרך כלל רכבת קלה היא רכבת העוברת רק בתחומי העיר אך לעיתים היא מחברת בין ערים שכנות שאינם צמודות אחת אל השנייה. ולעיתים אף סוגי רכבות אחרות הנוסעות אך ורק בתחומי העיר עצמה. לעומת זאת רכבת כבדה אומנם עוברת בתחומי העיר אך מיועדת לחבר בין ערים הרחוקות זו מזו.
שטחים פתוחים וריאות ירוקות
בתכנון שימושי הקרקע, שטח פתוח עירוני הוא אזורי בו שטח פתוח מוגדר בתור "גנים", "ריאות ירוקות (שטחים ירוקים)", ושטחים פתוחים אחרים. נוף של שטחים פתוחים עירוניים יכולים לנוע בין מגרשי משחקים, לסביבה בה שומרים על נופים טבעיים יחסית. שטחים ירוקים הם בדרך כלל פתוחים ונגישים לציבור, לעומת זאת, שטחים פתוחים עירוניים עשוי להיות גם בבעלות פרטית. או באזורים מחוץ לגבולות העיר, כגון פארקים לאומיים בבעלות המדינה וכן שטח פתוח מחוץ לעיר, לא נחשב בתור שטח פתוח עירוני. ברחובות, בכיכרות, כיכרות וכיכרות עירוניים אינם מוגדרים תמיד כשטח פתוח עירוני בתכנון שימושי קרקע.
שטח פתוח הוא הגדרה של אזור גאוגרפי על פי שימושי הקרקע שלו. הגדרה זו מתייחסת לשטח שאינו בנוי ואינו "מופר" (מפורץ על ידי עבודות עפר). מבחינת המעמד החוקי, נכללים בקטגוריה זו שטחי שמורות טבעוגנים לאומיים, יערות, שטחים חקלאיים ושטחי בור. שמירה על שטח פתוח היא ענף של איכות הסביבה, ובמסגרת זו קיימים גם מספר מודלים של הערכת השטחים הפתוחים לצורך קביעת מדיניות השימור שלהם וסדרי העדיפויות.
"ריאה ירוקה" הוא כינוי לשטח פתוח בתחומי שטחים עירוניים בנויים, כדוגמת פארקים וגינות ציבוריות. בריאות הירוקות מייצרים העצים והצמחים חמצן נקי בתהליך הפוטוסינתזה. הן חשובות גם בגלל מהצורך במניעת שחיקת הקרקע, ספיגת מי גשמים ושיפור הניקוז. העצים סופגים מזהמים וגזי חממה, מספקים הצללה (תורמים להפחתת החום העירוני), מהווים מחיצה לרעש ומקשרים בין העיר ובין בתי גידול חקלאיים או טבעיים מחוץ לעיר, ובכך מסייעים לשיור חיי הבר. בהיבט החברתי, שטחים אלה מאפשרים עיסוק בפעילות ספורטיבית בחינם, גינות ציבוריות מהוות מוקד למפגש וחיבור בין חברי הקהילה, ותורמות להפגת הניכור העירוני. בתי קברות גם הם נכללים בהגדרה של ריאה ירוקה.
מתווה רחובות שתי וערב (באנגלית: grid plan, grid street plan, או gridiron plan - נקרא גם ישר-זווית[דרוש מקור]) הוא מתווה לתכנון ערים בו הרחובות נפרסים על פני העיר כרשת של רחובות המצטלבים בזוויות ישרות. בהקשר של התרבות היוונית העתיקה מתווה שתי וערב נקרא מתווה היפודמי.
הדגם המגזרי הנקרא גם דגם הויט הוא דגם ערים העוסק בשימושי קרקע והוצג לראשונה בשנת 1939 על ידי הכלכלןהומר הויט. זהו שינוי של הדגם המעגלי של פיתוח העיר שהוצג לפניו. היתרונות של יישום מודל זה כוללות את העובדה שהוא מאפשר התקדמות חיצונית של צמיחה. כמו בכל הדגמים הפשוטים של תופעות מורכבות תוקפו של דגם זה הוא מוגבל.
הדגם הרב-קוטבי (נקרא גם: הדגם הרב-מוקדי) הוא דגם ערים שפותח בשנת 1945 על ידי שני חוקרים וגאוגרפיםאמריקאים, צ'אנקי האריס ואדוארד אולמן. המודל מתאר את הפריסה של עיר. הוא מציין כי בעוד העיר התחילה במקום בו נמצא מרכז עסקים ראשי, או תעשייה דומה עם שימוש הנפוץ בקרקעות ודרישות כספיות המבוססות אחד ליד השני. קבוצות אלה השפעו על הסביבה המיידית שלהם. מלונות ומסעדות סביב שדות תעופה, כמו למשל מספר סוגים של גרעיני הצמיחה של העיר.
דגם העיר האנכית הוא רעיון להקמת עיר הפרושה על פני רחוב ראשי אחד וממנו היא צומחת. לפי רעיון של האדריכל הספרדי ארתורו סוריה שהגה את הרעיון בשנת 1882 וממנו צמחה "תנועת העיר האנכית" שהיה רעיון משופר של דגם הערים הקדום של "רחובות שתי וערב" שהקדימה את רעיון "עיר הגנים" הבנויה בצורה מעגלית. הרעיון ליצור עיר הפרושה לרוחב נוצר לפני שנוצרו הדגמים המקובלים כיום שנוצרו בתחילת המאה ה-20 שנועדו ליצור עיר בצורה מעגלית או קוטבית. הרעיון היה ליצור רצועה של תעשייה ומפעלים בצידו האחד של רחוב ראשי החוצה את כל העיר לעומת צידו השני שיהיה מוקדש למגורים. ככל שהעיר תתרחב יותר כך הרחוב הראשי או הרחובות המקבילים יתארכו יותר מבלי להתרחב לצדדים וכך לא תהיה בעיה של צפיפות וזיהום אוויר.
דגם לא סדיר הוא הסדר של שטח עירוני המאפיין את שלב המעבר מן הכפר אל העיר בעיקר במדינות עולם שלישי. דגם עירוני זה נובע מחוסר תכנון או מבנייה לא חוקית וללא סדר מסוים. דגם עירוני זה מתאים מאוד לערים עתיקות, בעיקר באפריקה, דרום אמריקה או אסיה וכמה מקומות מעטים באירופה.
