ליונל טרטיס (באנגלית: Lionel Tertis, 29 בדצמבר 1876 ווסט הארטלפול (אנ') - 22 בפברואר 1975 לונדון) היה ויולן וירטואוז יהודי בריטי, סולן, מבצע מוזיקה קאמרית ומורה. ליונל טרטיס היה ראשון התורמים לקידום הויולה ככלי סולו[1] ועשה רבות להעלאת רמת הנגינה בכלי זה.[2][3] טרטיס ניגן עם כמה מהמפורסמים שבמוזיקאי תקופתו, ביניהם המנצחים אדריאן בולט, תומאס ביצ'ם, הכנרים אז'ן איזאיי, פריץ קרייזלר, ויליאם פרימרוז (לפני שעבר לנגינה בויולה), הפסנתרן ארתור רובינשטיין והצ'לן פבלו קזאלס.[1]בנוסף, טרטיס ערך סיורים כסולן ויולה ברחבי ארצות הברית ואירופה וייסד את ההרכב "נגני המוזיקה הקאמרית" (Chamber Music Players). הוא יצר לעצמו ויולה משלו, "ויולת טרטיס" -בעלת יתרונות אקוסטיים.[2]
ילדותו ולימודיו
ליונל טרטיס נולד בשנת 1876 (באותו תאריך כמו פבלו קאזלס), בווסט הארטלפול במחוז דרהאם שבאנגליה, כבן למהגרים יהודים (אב יליד רוסיה ואם ילידת פולין). למד מילדות לנגן בפסנתר ובגיל 6 ניגן לראשונה על במה. בגיל 13, עזב את בית הוריו כדי לנהל חיים עצמאיים. הוא פירנס את עצמו למשך שלוש שנים על ידי נגינה בפסנתר בתזמורות בעיירות קיט על שפת הים ובעבודות מזדמנות אחרות. בעזרת חסכונותיו קנה לעצמו כינור, קיבל שיעורי כינור ונרשם לבסוף בטריניטי קולג' של לונדון.[1] הוא השתלם שם בנגינה על פסנתר וכינור ומורו היה ג'ון טיפליידי קארודוס[4]. מאוחר יותר, הוא נסע להשתלם למשך שישה חדשים בנגינה על כינור בבית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג. בשובו ללונדון, המשיך לימודיו באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון.
טרטיס ניגן לראשונה בוויולה בגיל 16, כשנאלץ במקרה למלא תפקיד ויולן במסגרת רביעיית סטודנטים למוזיקה.[1]בסופו של דבר עבר בגיל 19 להתמחות בויולה בעצת מנהל האקדמיה למוזיקה, אלכסנדר מקנזי. את רוב הכשרתו עשה לבדו, כי עד מהרה התאכזב ממורו, אוסקר נדבאל.[2][1] הוא למד הרבה תוך הקשבה לביצועי הויולנים של התקופה והחליט, שמשימת חייו תהיה לגאול את הכלי הזה מ"מעמד הסינדרלה" בו נמצא.[1][5]
העלאת קרנה של הויולה ככלי סולן
בשנות צעירותו, סברה דעת הקהל שויולה אינה מתאימה ככלי סולו. בדיעבד משערים, כי אחת הסיבות לכך הייתה שבמקרים רבים ניגנו בה כנרים בינוניים.[1] היצירות היחידות שבהן הופיעו קטעי ויולה סולו היו הסימפוניה "הרולד באיטליה" מאת ברליוז והסימפוניה קונצ'רטנטה לכינור, ויולה ותזמורת מאת מוצרט.
הקריירה כנגן ומורה
בין השנים 1900–1904, היה טרטיס ויולן סולן של תזמורת ה Queen's Hall ואחרי שנת 1909, היה ויולן סולן בתזמורתו של תומאס ביצ'ם. כבר ב-1901 (בגיל 21) החל ללמד כפרופסור לוויולה באקדמיה המלכותית למוזיקה שבה למד. דורות רבים של ויולנים בריטים עברו תחת הכשרתו. בשנים 1924–1929 ניהל באקדמיה את הכיתה להרכבים קאמריים.[3]
במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא, אך המשיך לנגן וארגן מופעי מוזיקה למטרות צדקה.[6] במהלך השנים ערך טרטיס סיורי הופעות רבים ברחבי אירופה וארצות הברית, יחד עם סולנים אחרים כמו ארתור רובינשטיין ופבלו קאזלס. בימי מלחמת העולם הראשונה, ניגן לעיתים תכופות יחד עם אז'ן איזאיי. טטריס היה אחד הויולנים הראשונים שקנה לעצמו הכרה בינלאומית.
טרטיס העדיף ויולות גדולות וניגן שנים רבות על ויולה מבית היוצר של מונטניאנה משנת 1717.
אחרי שנת 1936 האט את פעילותו כסולן, ודווקא בגיל 87 הופיע שוב בקדמת הזירה המוזיקלית כמורה וכמקדם דגם חדש של ויולה גדולה שפיתח בעצמו - "ויולת טרטיס", באורך של 46 ס"מ.
מלחינים רבים, כולל ויליאם וולטון, ארנולד בקס, ג'ון בלקווד מקיואן, בנג'מין דייל, יורק באואן, פרנק ברידג', והרי פרג'ון הלחינו יצירות בשבילו.
עם תלמידיו נמנתה הוויולנית רבקה קלארק.
פרסים ואותות הוקרה
יצירות מקוריות
טרטיס עצמו כתב מספר רב של עיבודים וטרנסקריפציות לויולה. בגיל 97 פרסם ספר זיכרונות תחת הכותרת - "הוויולה שלי ואני" (My Viola and I)
- "מנגינה אליזבתנית" לוויולה וצ'לו
- "שיר מאת מלחין אלמוני מן המאה ה-15" לוויולה, צ'לו ופסנתר.
- Hier au soir (אמש) לוויולה ופסנתר
- "רוורי" לוויולה ופסנתר
- "שקיעה" Sunset (Coucher du soleil) - לוויולה (או צ'לו) ופסנתר
- שלוש סקיצות (Sketches) לוויולה ופסנתר:
- "סרנדה" (בגרסה חדשה - "מנגינה")
- "שחרורים" (1952)
- "הנהר"
- "מנגינה" - לוויולה ופסנתר (פורסם ב-1954) - הגרסה השנייה של "סרנדה"
- וריאציות על פסקליה מאת הנדל לשתי ויולות (1935). במקור מתבססת על פסקליה מאת יוהאן הלוורסן
- וריאציות על נושא בן 4 תיבות מאת הנדל, לוויולה וצ'לו
יצירות שהולחנו בשבילו
ספרים וכתבים אחרים
- 1938 - Beauty of Tone in String Playing
- 1953 - Cinderella No More
- 1974 - My Viola and I, ספר אוטוביוגרפי
לקריאה נוספת
- Alain Pâris Dictionnaire des interprètes et de l'interprétation musicale au XXème siècle,Bouquins, Robert Laffont 1995
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Monica Cuneo
- ^ 1 2 3 Adam Paul Cordle
- ^ 1 2 Alan Pâris
- ^ Alain Pâris
- ^ חגי חיטרון - "כבר לא סינדרלה, כמעט" - כתבה על אירוע המוקדש לוויולה בסדנת הקשתנים "קשת אילון", הארץ 28 ביולי 2015
- ^ Monica Cuneo
.svg){kind=logo}
