לזר דינר

לזר דינר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 2 באוקטובר 1912
נירנברג, הקיסרות הגרמנית
פטירה 30 במרץ 1994 (בגיל 81)
ניו יורק, ארצות הברית
מידע כללי
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
ספורט
ענף ספורט אתלטיקה
תת-ענף ריצת 100 מטר
קפיצה לרוחק
קפיצה לגובה
מועדון בר כוכבא ברלין
מאזן מדליות
מתחרה עבור גרמניהגרמניה גרמניה
המכביה
אתלטיקה
זהב הראשונה 1932 שליחים 4x100 מטר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לזר דינרגרמנית: Lazar Dünner;‏ 2 באוקטובר 191230 במרץ 1994) היה אתלט יהודי-גרמני, אלוף המכביה הראשונה (1932), מחלוציי צילום העיתונות בישראל ובמאי סרטי תעודה. נושאי הצילום שלו היו היישוב בארץ ישראל והקמת מדינת ישראל.

ביוגרפיה

דינר נולד למשפחת דונר, בבית דתי ציוני בנירנברג וגדל בברלין. בנם של אלה לסקה אחות במקצועה וסמואל דונר מורה במקצועו. אחיו פרופ' יוסף דונר (גר') (1978–1908) מדען פוליטי גרמני-אמריקאי. כנער הצטיין באתלטיקה והתאמן בקבוצת בר כוכבא ברלין. בשנת 1929 בהיותו רק בן 17, סייע ביצירת סרטון תיעודי בשם "מכבים". הוא התחיל ללמוד רפואת עיניים, אך לא סיים את לימודיו.

במכביה האירופית השנייה שנערכה באנטוורפן, בלגיה ביולי 1930 הוא זכה במדליית ארד לנוער בקפיצה לגובה בתוצאה של 1.55 מטר.[1]

אלוף המכביה

במכביה הראשונה שנערכה באפריל 1932 זכה במדליית זהב בריצת שליחים 4x100 מטר ביחד עם גאורג קורץ, פריץ גרבר ופליקס זימנאואר בתוצאה של 43.2 שניות, לפני ארצות הברית (43.6 שניות) וארץ ישראל (44.4 שניות). נוסף לכך, הוא סיים במקום שישי בקפיצה לרוחק בתוצאה של 5.78 מטר[2][1]

בשנת 1933 עלה לארץ ישראל ביחד עם חברו זיגי גרוס (1912–2006) ושינה את שם משפחתו לדינר. השניים קנו לפני נסיעתם לארץ מצלמת לייקה. הוא התגורר ברחוב דיזנגוף 116 בתל אביב והחל לעבוד בצילום. לאחר זמן רכש אופנוע, צילם והחל למכור את תצלומיו להערב, דבר, הארץ ופלסטיין פוסט ולעיתונות הבינלאומית.

בתחרות שנערכה בנס ציונה בינואר 1934 סיים פעמיים במקום שני בקפיצה לרוחק בתוצאה של 5.40 מטר ובהדיפת כדור ברזל בתוצאה של 9.20 מטר.[3]

בשנת 1935 הוא תיעד את אירועי המכביה השנייה. הוא צילם עבור בעיתון החיים הללו.

בשנת 1936 חזר לברלין כדי לצלם את המשחקים האולימפיים.[4] בזכות זה שנחשב לגרמני, התאפשר לו לצלם את המנהיג הנאצי הרמן גרינג בבית היער שלו.

תצלומיו הנועזים נרכשו גם על ידי סוכנויות העיתונים האמריקאים: הפורוורד, Associated Press, ACME Newspictures

דינר היה נועז בדרכים שבהן צילם את תמונותיו וכך הצליח לצלם את המופתי בירושלים, צלפים ערביים שיורים על חיילים בריטיים וקרבות רחוב ביפו. באומץ ובתעוזה הצליח לצלם גם מנהיגים של המורדים הערביים.

הוא הסתבך עם המנצח ארטורו טוסקניני, כשהמבזק ממצלמתו הפריע למאסטרו באמצע קונצרט.

לקראת סוף שנות ה-30 החל לעסוק בצילום ובימוי סרטים בשרות קק"ל, קרן היסוד והדסה. הוא הפיק סרטים דוקומנטריים על ארץ ישראל, ומאוחר יותר על ישראל. בסרטים הללו עבד, בין היתר, עם אדגר הירשביין, פרד צ'סניק והיינץ וולמן. היה חבר בהתאחדות הצלמים המקצועיים בארץ-ישראל.

בספטמבר 1938 יצא למסע באירופה ובארצות הברית, להרצאות מצולמות מטעם ההסתדרות הציונית על המרד הערבי הגדול (1936–1939), ביחד עם אחיו, ד"ר יוסף דונר.[5]

במאי 1939 ערכה הבולשת הבריטית חיפוש בדירתו ברחוב פינסקר 10, תל אביב, והחרימה צילומים שלו.[6]

בשנת 1943 התגורר ברחוב בן יהודה 35 בירושלים.

בשנת 1958 היגר לארצות הברית והתגורר בניו יורק, שם המשיך להפיק סרטים לטובת מדינת ישראל. הוא נפטר בניו יורק בשנת 1994.

סרטים עבור קק"ל, קרן היסוד והדסה

במשך שלושה עשורים שימש בתור קולנוען בשירות קק"ל. הוא הכין את יומני קק"ל, ביניהם סרטים על מעלה החמישה, גן מאיר, ילדי טהרן, ייסוד כפר בלום, התחנה המרכזית בתל אביב, תחרויות ספורט של חיילי הבריגדה, צליחת הכנרת הראשונה ב-1943 ועוד. הוא השתמש בפילם צבע להסרטת סרטיו (16 מ"מ). נוסף לכך, הכין סרטים לקרן היסוד ולהדסה.

עבודתו האמנותית

לזר דינר, שהיה שייך לדור המייסדים של הצילום העיתונאי המודרני בישראל, נמנה עם עשרת הצלמים הגדולים שצילמו לקק"ל מתחילת המאה העשרים ועד לשנות השישים, עליהם נמנים: זולטן קלוגר, שמואל יוסף שוויג, יעקב רוזנר, אברהם מלבסקי, ורנר בראון, טים גידל, פרד צ'סניק, אלכס סטרז'מיסטר, ודוד חריס[7].

פילמוגרפיה

  • 1937 – יום אחד בדגניה
  • 1945 – Land of Hope - סרט על עמק החולה
  • 1961 – העמק השמח, 16 דק', סרט תעודי, צרפתית. תסריט: הרברט פרידן, צילום: אדגר הירשביין
  • נווה בערבה
  • השנים הגורליות
  • עובדת סוציאלית במעברה
  • קופסת הפלא
  • גבעה ביהודה: סיפורו של נווה אילן
  • אופק של תקווה
  • הולדתה של נבואה
  • עיר ושמה אילת
  • כפר הנוער הדסים
  • זאת ישראל
  • מעלות לירושלים
  • ארץ האמונה
  • דיווח מתל אביב
  • כל עוד נשמתי בי – 18 דק', סרט תעודי צבעוני על חיי הדת בישראל בראשית שנות ה-60. במאי: לזר דינר, צלם: אדגר הירשביין, תסריט: מ. סופר. זוכה פרס לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר על היהדות מטעם הוועדה לענייני החינוך היהודי בארצות הברית[8]
  • 1974 – As Always Hadassah

תערוכות יחיד

  • 1937 – "שנה אחת של ארץ ישראל בתמונה", בגלריה בך לאמנות ברחוב הס 1 בתל אביב.[9]

תעורכות קבוצתיות

  • 2000 – מסגרת זמן: מאה שנות צילום בארץ-ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2005 – העברים החדשים: 100 שנות אמנות ישראלית, מרטין-גרופיוס-באו, ברלין, גרמניה
  • 2009 – שירת האגם: היסטוריה צילומית של אגם החולה, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד

קישורים חיצוניים

הערות שוליים