איסלאס מזוהה יותר מכל עם קבוצת אינדפנדיינטה, ובנוסף לה שיחק במהלך הקריירה בקבוצות נוספות בארגנטינה, במקסיקו ובספרד. הוא ייצג את נבחרת ארגנטינה ב-30 משחקים, ונכלל בסגל הנבחרת שזכתה בגביע העולם במונדיאל 1986.
לאחר שלוש שנים מוצלחות במדי אסטודיאנטס, עבר איסלאס לקדנציה ראשונה באינדפנדיינטה. כעבור שנתיים, בהן הפגין יכולת משכנעת בנוסף על גובהו וחוסנו הפיזי, חתם איסלאס לשנתיים באתלטיקו מדריד. בעונה הראשונה שלו בקבוצה, עונת 1988/1989, שימש כמחליף לשוער אבל רסינו, ולא זכה לרשום הופעות ליגה, מה שהוביל להשאלתו ל-CD לוגרונייס בעונת 1989/1990. במדי CD לוגרונייס שיחק איסלאס באופן קבוע והחמיץ שלושה משחקי ליגה בלבד, בדרך לעונה הטובה בהיסטוריה של הקבוצה שהסתיימה במקום השביעי בליגה הספרדית.
לאחר שעזב את אינדפנדיינטה, החל איסלאס לעבור באופן תדיר בין קבוצות שונות. הוא רשם קדנציות קצרות בניואל'ס אולד בויס ובפלטנסה לפני שעבר לראשונה בקריירה לליגת העל המקסיקנית, כשחתם בשנת 1996 במדי דפורטיבו טולוקה. לאחר שנה וחצי בהן שימש כשוער ראשון בקבוצה, חזר איסלאס לארגנטינה, כשחתם במדי הוראקן. הוא חזר לליגת המשנה הארגנטינאית לראשונה מאז 1982, כשחתם במדי טיגרה, אך גם אותה עזב לאחר כשנה, כשחזר לליגה הבכירה במקסיקו במדי לאון. איסלאס חתם בקבוצה השמינית שלו בארגנטינה, טאז'רס, לפני שחזר לקדנציה שלישית ואחרונה באינדפנדיינטה, במדיה פרש בשנת 2003 בגיל 38.
איסלאס הצטיין בזירה הבין-לאומית כבר בגיל צעיר, כשנבחר לשוער המצטיין בטורניר גביע העולם עד גיל 20 שנערך במקסיקו בשנת 1983. הוא ספג רק שני שערים בשישה משחקים, וסייע לנבחרת ארגנטינה הצעירה להעפיל למשחק הגמר, שם נוצחה 1-0 על ידי ברזיל.
שנה לאחר הטורניר, ב-1984, החל איסלאס את הקריירה הבין-לאומית במדי נבחרת ארגנטינה, תחת המאמן קרלוס בילארדו. הוא היה השוער המחליף לנרי פומפידו במונדיאל 1986, בו זכתה ארגנטינה בגביע העולם. איסלאס לא שותף באף דקת משחק במהלך הטורניר.
איסלאס היה השוער הראשון של ארגנטינה בכל ארבעת משחקיה בקופה אמריקה 1987, בו סיימה ארגנטינה במקום הרביעי, לאחר הפסדים לאורוגוואי בחצי הגמר ולקולומביה במשחק על המקום השלישי. שנתיים אחר כך, בטורניר קופה אמריקה 1989, נערכה רוטציה בין איסלאס לפומפידו בעמדת השוער. איסלאס פתח בשני משחקיה הראשונים של ארגנטינה בטורניר, מול צ'ילה ואקוודור, ושמר על רשת נקייה בשניהם. אמנם, בשני המשחקים הבאים בבית המוקדם, ובכל שלושת המשחקים בבית הגמר, פתח פופמידו בהרכב, וארגנטינה סיימה במקום השלישי.
איסלאס קיבל בחוסר שביעות רצון את מעמדו בנבחרת. כשבילארדו החליט כי פומפידו יהיה השוער הראשון בטורניר מונדיאל 1990, פרש איסלאס בזעם מהנבחרת ולא הצטרף לסגל לקראת הטורניר. בכך החמיץ איסלאס הזדמנות להיות השוער המוביל לאורך רוב הטורניר, לאחר שפומפידו נפצע באופן קשה כבר במשחק השני של ארגנטינה בטורניר, ופינה את מקומו לסרחיו גויקוצ'אה, שנותר השוער הראשון עד למשחק הגמר, ואף נבחר לשוער המצטיין בטורניר.
לאחר הטורניר, עם הגעתו של אלפיו באסילה לתפקיד מאמן הנבחרת, חזר איסלאס לסגל, אך שוב כשוער מחליף, בעקבות יכולתו הגבוהה של גויקוצ'אה בטורניר המונדיאל. הוא נכלל בסגל הנבחרת בזכיות בגביע המלך פהד 1992 (שמו הקודם של גביע הקונפדרציות) ובקופה אמריקה 1993, אך בשתיהן שימש כמחליף לגויקוצ'אה ולא שיחק כלל.
מספר הופעות לא משכנעות של גויקוצ'אה במסגרת מוקדמות מונדיאל 1994, בנוסף על יכולתו הגבוהה של איסלאס במדי אינדפנדיינטה, הפכו את איסלאס לשוער הראשון של ארגנטינה בטורניר מונדיאל 1994 בארצות הברית, אך הוא הפגין יכולת פושרת וספג שישה שערים בארבעת משחקיה של ארגנטינה בטורניר, כולל שלישייה מרומניה בהפסד 3-2 בשמינית הגמר.
בעשר שנות קריירה בין-לאומית, רשם איסלאס 30 הופעות במדי ארגנטינה.
