לואיג'י די ביאג'ו
Luigi Di Biagio

די ביאג'ו כמאמן נבחרת איטליה הצעירה, 2013
מידע אישי
לידה	3 ביוני 1971 (בן 53) רומא שבאיטליה
שם מלא	לואיג'י די ביאג'ו
גובה	1.75 מטר
עמדה	קשר אחורי
מועדוני נוער
לאציו
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1988–1989 1989–1992 1992–1995 1995–1999 1999–2003 2003–2006 2007 סך הכול: לאציו מונצה פוג'ה רומא אינטר מילאנו ברשה אסקולי 1 (0) 62 (7) 87 (12) 114 (15) 117 (13) 84 (16) 7 (2) 472 (65)
נבחרת לאומית כשחקן
1998–2002 איטליה 31 (2)
קבוצות כמאמן
2008 2008–2011 2011–2013 2013–2019 2018 2020 2023– לה סטורטה (מאמן נוער) אתלטיקו רומא (מאמן נוער) נבחרת איטליה עד גיל 20 נבחרת איטליה עד גיל 21 נבחרת איטליה (מאמן זמני) ספאל דינמו סיטי
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

לואיג'י די ביאג'ו (באיטלקית: Luigi Di Biagio; נולד ב-3 ביוני 1971 ברומא) הוא כדורגלן עבר איטלקי ששיחק בעמדת הקשר האחורי, וכיום מאמן.

די ביאג'ו שיחק באיטליה לאורך כל קריירת המשחק, ובלט במיוחד במדיהן של אינטר מילאנו ושל רומא. לזכותו של די ביאג'ו 31 הופעות ושני שערים במדי איטליה, אותה ייצג בשני טורנירי מונדיאל והן בטורניר יורו 2000 בו הגיעה הנבחרת לגמר.

לאחר פרישתו פנה לקריירת אימון בנבחרת איטליה עד גיל 21. במרץ 2018 הדריך לזמן קצר את הנבחרת הבוגרת כמאמן זמני, בעקבות פיטוריו של ג'אמפיירו ונטורה.

די ביאג'ו החל את הקריירה בקבוצת הנוער של לאציו מעיר הולדתו. הוא קודם לקבוצה הבוגרת במהלכה של עונת 1988/1989, וב-11 ביוני 1989 ערך את הופעת הבכורה שלו בסרייה א', בהפסד החוץ של לאציו 2–4 ליובנטוס, שני מחזורים לתום העונה. הייתה זו הופעתו היחידה של די ביאג'ו במדי לאציו.

עם תום העונה עבר די ביאג'ו למונצה מהסרייה ב'. בעונת הבכורה שלו בקבוצה צבר שבע הופעות ליגה, אך ירד עם קבוצתו לליגה השלישית, שם היה תפס לראשונה מקום של קבע בהרכב. בסיומה של עונת 1991/1992, עונתו השלישית במונצה והשנייה בליגה השלישית, הצליחו די ביאג'ו וקבוצתו להעפיל בחזרה לליגת המשנה. בסך הכול בשלוש עונות במדי מונצה, כבש די ביאג'ו שבעה שערי ליגה ב-62 הופעות.

לקראת עונת 1992/1993 חזר די ביאג'ו לליגה הבכירה, כאשר חתם בפוג'ה של המאמן זדנק זמאן. לראשונה בקריירה היה די ביאג'ו לשחקן הרכב בליגה הבכירה, כאשר זמאן הציב אותו כקשר מרכזי בעל אוריינטציה הגנתית. את עונת הבכורה שלו חתם די ביאג'ו עם שלושים הופעות ליגה בהן כבש חמישה שערים. בשתי עונות תחת המאמן הצ'כי הצליחה פוג'ה להתברג במרכז הטבלה, הרחק ממאבקי הירידה. בעונת 1994/1995, ללא זמאן שעבר ללאציו, רשמו די ביאג'ו ופוג'ה הישג מרשים כאשר העפילו עד לחצי גמר הקופה איטליה, כולל הדחה מרשימה של אינטר מילאנו ברבע הגמר. די ביאג'ו כבש ראשון במשחק הראשון של חצי הגמר מול פארמה, שהסתיים בשוויון 1-1 ביתי, אך פארמה ניצחה 1–3 בבית והדיחה את פוג'ה מהמפעל. פוג'ה ירדה לסרייה ב' בתום העונה, אך יכולתו של די ביאג'ו (12 שערי ליגה ב-87 הופעות במדי פוג'ה) משכה אליו עניין רב מצד קבוצות הצמרת באיטליה.

לקראת עונת 1995/1996 הצטרף די ביאג'ו לרומא. הוא התברג בהרכב הקבוצה באופן מיידי, תרם שני שערי ליגה בשלושים הופעות בעונת הבכורה שלו שהסתיימה עם המקום החמישי בסרייה א'. באותה העונה ערך את הופעות הבכורה שלו במסגרות האירופיות, כאשר שותף בשישה משחקים במסעה של רומא שנעצרה ברבע גמר גביע אופ"א. עונה לאחר מכן, תחת המאמן קרלוס ביאנצ'י, רשמה רומא עונה חלשה מהרגיל ואף הייתה מועמדת לירידה, אך חילופי המאמנים והגעתו של נילס לידהולם בשלהי העונה חילצו את רומא ממאבקי התחתית.

בעונת עונת 1997/1998, עונתו השלישית במדיה של רומא, שב די ביאג'ו לשתף פעולה עם זדנק זמאן, שהגיע לתפקיד מאמן רומא. רומא שבה להתמודד בצמרת וסיימה את העונה במקום הרביעי בטבלה, כולל הופעה זכורה לקראת תום העונה בה הביסה 0–5 את מילאן (די ביאג'ו כבש בפנדל). הייתה זו עונת השיא של די ביאג'ו ברומא, שאף זיכתה אותו בזימון בכורה לסגל נבחרת איטליה, והוא סיים אותה עם שבעה שערי ליגה בשלושים הופעות. עונה לאחר מכן, עדיין תחת זמאן, סיימה רומא חמישית בטבלה והעפילה לרבע גמר גביע אופ"א. בעונה זו רשם די ביאג'ו את שער הבכורה האירופי שלו, כאשר כבש לרשתה של אתלטיקו מדריד בהפסד החוץ 1–2 בשלב רבע הגמר, שהסתיים בהדחתה של רומא מהמפעל.

בתום העונה, לאחר עזיבתו של זמאן ולאחר ארבע עונות ברומא, סיים די ביאג'ו את דרכו בקבוצה עם 15 שערי ליגה ב-114 הופעות.

לקראת עונת 1998/1999, ולאחר שעשה את קפיצת המדרגה ברומא, עבר די ביאג'ו לאינטר מילאנו של המאמן מרצ'לו ליפי. הוא השתלב היטב במדי הקבוצה, שסיימה את העונה במקום הרביעי בליגה, כאשר כבש שני שערים ב-29 הופעות, הראשון שבהם במסגרת הדרבי של מילאנו במחזור ה-24, בו ניצחה אינטר בחוץ בתוצאה 1–2. באותה העונה העפיל עם אינטר עד לגמר הגביע האיטלקי. בשלב רבע הגמר הדיחה אינטר את יריבתה העירונית מילאן, כאשר די ביאג'ו כובש את שער השוויון במשחק הגומלין הביתי, שקבע 1-1 במשחק וניצחון 3–4 בסיכום. בשלב הגמר מול לאציו, עלה די ביאג'ו מהספסל במחצית המשחק הראשון בחוץ, בו נוצחה אינטר 1–2. הוא פתח בהרכב בגומלין הביתי שהסתיים בשוויון 0-0, שהספיק ללאציו על מנת לזכות בתואר. בעונה לאחר מכן, לאחר פתיחת עונה עגומה, הוחלף ליפי במרקו טארדלי. תחת המאמן החדש היה די ביאג'ו לשחקן בעל כמות ההופעות הגבוהה ביותר בקבוצה באותה העונה (יחד עם לורן בלאן), כאשר שותף ב-44 משחקים בכל המסגרות. אינטר, שהודחה במפתיע כבר בשלבים המוקדמים של העונה מליגת האלופות, סיימה את העונה במקום החמישי בטבלה.

בעונת 2001/2002 הגיע לקבוצה המאמן הארגנטינאי הקטור קופר, שהפך את די ביאג'ו לשחקן המרכזי בקישור של אינטר. תחת קופר העפילה הקבוצה עד לחצי גמר גביע אופ"א, שם הודחה על ידי הזוכה בטורניר, פיינורד. בליגה הגיעה אינטר למחזור הנעילה מהמקום הראשון בטבלה, כאשר ניצחון היה מבטיח לה זכייה בתואר. היא פגשה את לאציו וירדה למחצית בשוויון 2-2 (די ביאג'ו כבש במחצית הראשונה), אך בסיום 2–4 ללאציו, שהוריד את אינטר למקום השלישי (גם רומא ניצחה ועקפה את אינטר). עונה לאחר מכן התקרבה אינטר של קופר לזכייה בשני תארים חשובים, אך איבדה את שניהם. בליגה האיטלקית סיימה אינטר כסגנית האלופה, כאשר יובנטוס שמרה על תוארה מהעונה החולפת. בליגת האלופות הצליחה אינטר להעפיל עד לחצי הגמר, אך הפסידה ליריבתה העירונית מילאן בעקבות חוק שערי חוץ, לאחר ששני המפגשים בחצי הגמר הסתיימו ללא הכרעה. בתום העונה נפרד די ביאג'ו מאינטר עם 13 שערי ליגה ב-117 הופעות.

לקראת עונת 2003/2004 עבר די ביאג'ו לברשה של המאמן ג'אני דה ביאסי, שם שיתף פעולה בעונתו הראשונה עם רוברטו באג'ו. תחת דה ביאסי שיחק די ביאג'ו לעיתים קרובות בעמדת הבלם או הקשר האחורי השני בשיטת שלושת הבלמים. עונה לאחר מכן, על אף שעבר הסבה סופית לעמדת הבלם, רשם די ביאג'ו את עונת השיא שלו בפן ההתקפי, עם תשעה שערי ליגה ב-34 הופעות. על אף הסגל המבטיח, בו שיחקו לצד די ביאג'ו בין היתר מתיאס אלמיידה, מרקו דלווקיו, פייר וומה ומארק האמשיק, סבלה הקבוצה מכושר ירוד, כאשר גם חילופי המאמנים במהלך העונה לא הועילו. ברשה סיימה את העונה עם 41 נקודות, ארבע בלבד מהמקום השמיני - אך כמות שהספיקה לה למקום ה-19 מתוך עשרים ולירידה לסרייה ב'. די ביאג'ו נותר בקבוצה לעונה שלישית בקבוצה, שקטעה רצף של 13 עונות בהן שיחק בליגה הבכירה. ברשה לא הצליחה להתחרות על ההעפלה, ולקראת תום העונה אף החליפה את המאמן, כאשר זדנק זמאן שב לשתף פעולה עם די ביאג'ו בפעם השלישית בקריירה.

בתום העונה נגרע די ביאג'ו מהסגל של ברשה, ובנובמבר 2006 סיכם על מעבר לאסקולי מהסרייה א'. מכיוון ששחרורו מברשה לא הגיע בזמן לפתיחת העונה, נאלץ די ביאג'ו להמתין עד לחודש ינואר על מנת להצטרף רשמית לקבוצתו החדשה, ובינתיים שיחק בקבוצה החובבנית מהעיר רומא, לה סטורטה, על מנת לשמור על כושר משחק. ב-14 בינואר 2007 ערך את הופעת הבכורה שלו במדי קבוצתו החדשה אסקולי, ובסך הכול תרם שני שערי ליגה בשבע הופעות עד לתום העונה. אסקולי נשרה מהמקום ה-19 לסרייה ב'.

עם תום העונה הודיע די ביאג'ו על פרישה ממשחק פעיל בגיל 36. על אף שהיה מהקשרים הבולטים באיטליה ושיחק במספר קבוצות צמרת, סיים די ביאג'ו את הקריירה ללא זכייה בתואר משמעותי.

די ביאג'ו ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת איטליה ב-28 בינואר 1998, תחת המאמן צ'זארה מלדיני, בניצחון 0–3 על סלובקיה במשחק ידידות. עוד קודם לכן, ב-1993, הוביל מלדיני את נבחרת איטליה עד גיל 23 לגמר משחקי הים התיכון, עם די ביאג'ו בסגל.

לאחר שרשם עונה טובה במדי רומא, ועל אף החוסר בניסיון בינלאומי (ערך שתי הופעות בנבחרת בלבד, שתיהן במשחקי ידידות במהלך אותה השנה), זומן די ביאג'ו על ידי מלדיני לסגל איטליה לקראת מונדיאל 1998 בצרפת. במשחק הראשון מול צ'ילה עלה די ביאג'ו מהספסל לאחר 57 דקות (2-2 בסיום), ורשם הופעה רשמית ראשונה בנבחרת. במשחק השני מול קמרון פתח בהרכב, ובדקה השביעית נגח די ביאג'ו מתוך הרחבה, מהגבהה של רוברטו באג'ו מאגף שמאל, כדור עוצמתי ומדויק לפינה שקבע 0–1 לאיטליה, בדרך לניצחון 0–3 בסיום. השער של די ביאג'ו היה השער המאה של איטליה במשחקי גביע העולם. די ביאג'ו שמר על המקום בהרכב בניצחונה של איטליה 1–2 על אוסטריה בתום שלב הבתים, שלאחריו העפילה איטליה לשמינית הגמר מהמקום הראשון בבית. בשמינית הגמר גברה איטליה, עם די ביאג'ו בהרכב, 1-0 על נורווגיה. ברבע הגמר מול צרפת המארחת, פתח די ביאג'ו ושיחק לאורך 120 הדקות, לאחר שההארכה הסתיימה בשוויון 0-0. המשחק הוכרע בדו-קרב בעיטות עונשין, כאשר את הפנדל החמישי והאחרון של איטליה בעט די ביאג'ו. לאחר שלקח מרחק הרצה קצר, בעט די ביאג'ו בעוצמה למשקוף של פביאן בארטז, ובעקבות ההחמצה הסתיים הדו-קרב בניצחון צרפתי.

מעמדו של די ביאג'ו בנבחרת נותר על כנו גם לאחר הגעתו של דינו זוף לתפקיד המאמן. לאחר ששותף בארבעה משחקים במסגרת מוקדמות יורו 2000, זומן די ביאג'ו על ידי זוף לטורניר הגמר. די ביאג'ו לא שותף בניצחונות על טורקיה ועל בלגיה בשלב הבתים, ונכלל בהרכב לראשונה במשחק הנעילה של השלב מול שוודיה. בדקה ה-39 קבע די ביאג'ו 0–1 לאיטליה, לאחר שנגח מתוך הרחבה הגבהת קרן של אלסנדרו דל פיירו, בדרך לניצחון 1–2 בסיום. איטליה העפילה מהמקום הראשון לרבע הגמר, שם עלה די ביאג'ו מהספסל בדקה ה-55 בניצחון 0–2 על רומניה. בחצי הגמר פתח די ביאג'ו בהרכב איטליה מול הולנד. לאחר שוויון 0-0 בתום הארכה, כבש די ביאג'ו את הפנדל הראשון של איטליה בדרך לניצחון 1–3 בפנדלים. היה זה הפנדל הראשון שבעט די ביאג'ו מאז ההחמצה במונדיאל שנתיים קודם לכן. במשחק הגמר מול צרפת עלה די ביאג'ו בהרכב איטליה, והוחלף בדקה ה-66 במצב של 0–1 לזכות נבחרתו, אך הצרפתים איזנו את המשחק וניצחו עם שער זהב במהלך ההארכה.

תחת המאמן ג'ובאני טרפטוני איבד די ביאג'ו מעט ממעמדו בסגל. הוא היה שותף רק פעם אחת במסגרת מוקדמות מונדיאל 2002, אך עם זאת, זומן על ידי טרפטוני לטורניר הגמר. הוא פתח בהרכב למשחק הפתיחה של איטליה בטורניר, ניצחון 0–2 על אקוודור, ואף בישל לכריסטיאן ויירי את השער השני של איטליה, אך בהמשך נפצע ולא זכה לדקות משחק בהמשך הטורניר^[1], בו הודחה איטליה בשמינית הגמר מול דרום קוריאה.

די ביאג'ו היה שותף לשני משחקים במוקדמות יורו 2004, ואת הופעתו האחרונה ערך ב-20 בנובמבר 2002, במשחק ידידות מול טורקיה שהסתיים בשוויון 1-1. בסך הכול ערך 31 הופעות במדי איטליה, בהן כבש שני שערים.

בינואר 2008, זמן קצר לאחר פרישתו ממשחק פעיל, חזר די ביאג'ו לקבוצת לה סטורטה, בה התאמן כשנה קודם לכן, הפעם על תקן מאמן נוער. לאחר כחצי עונה עבר לשמש כמאמן נוער באתלטיקו רומא, והחזיק בתפקידו במשך שלוש עונות.

ב-25 ביולי 2011 התמנה די ביאג'ו למאמן נבחרת איטליה עד גיל 20. לאחר שנתיים בתפקיד זה קודם לתפקיד מאמן איטליה עד גיל 21. במשחק הבכורה שלו על הקווים הביסה איטליה הצעירה את סלובקיה בתוצאה 1–4. הוא העפיל עם נבחרתו לאליפות אירופה 2015 שנערכה בצ'כיה, אך הודח בתום שלב הבתים, כשנבחרתו סיימה במקום השלישי בבית צמוד אחרי פורטוגל, שסיימה עם נקודה יותר, ואחרי שוודיה, שסיימה עם מאזן נקודות זהה, אך ניצחה את איטליה במשחק הראשון ועלתה על חשבונה. שוודיה המשיכה לזכייה בטורניר.

שנתיים לאחר מכן, הוביל די ביאג'ו את איטליה לאליפות אירופה 2017 בפולין. הפעם צלחה איטליה את שלב הבתים במקום הראשון, אך נוצחה 1–3 על ידי ספרד.

ב-5 בפברואר 2018 התמנה די ביאג'ו למאמנה הזמני של איטליה הבוגרת, בעקבות פיטוריו של ג'אמפיירו ונטורה מספר חודשים קודם לכן. הוא הוביל את הנבחרת לשני משחקי ידידות, הראשון שבהם הפסד 0–2 לארגנטינה, והשני שוויון 1-1 מול אנגליה ארבעה ימים לאחר מכן. ב-15 במאי, בעקבות מינויו של רוברטו מאנצ'יני למאמנה הקבוע של הנבחרת, שב די ביאג'ו לתפקידו בנבחרת הנוער.

ב-2020 התמנה למאמן קבוצת ספאל מהסרייה א'.

ב-1 באוגוסט 2023 מונה למאמנה של דינמו סיטי מליגת העל האלבנית.

נבחרת איטליה

• אליפות אירופה: 2000 (מקום שני)

עונה	קבוצה	ליגה	בליגה		בגביע		באירופה		סך הכול
			הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים
1988/1989	לאציו	איטליה סרייה א'	1	0	0	0	0	0	1	0
1989/1990	מונצה	איטליה סרייה ב'	7	0	0	0	0	0	7	0
1990/1991		איטליה הליגה האיטלקית השלישית	28	6	1	1	0	0	29	7
1991/1992			27	1	0	0	0	0	27	1
1992/1993	פוג'ה	איטליה סרייה א'	30	5	4	0	0	0	34	5
1993/1994			28	3	5	1	0	0	33	4
1994/1995			29	4	6	2	0	0	35	6
1995/1996	רומא	איטליה סרייה א'	30	2	1	0	6	0	37	2
1996/1997			27	3	1	0	4	0	32	3
1997/1998			30	7	6	2	0	0	36	9
1998/1999			27	3	1	0	7	1	35	4
1999/2000	אינטר מילאנו	איטליה סרייה א'	29	2	7	0	0	0	36	2
2000/2001			32	4	3	1	9	0	44	5
2001/2002			31	3	2	0	9	1	42	4
2002/2003			25	4	0	0	16	3	41	7
2003/2004	ברשה	איטליה סרייה א'	31	7	0	0	0	0	31	7
2004/2005			34	9	2	2	0	0	36	11
2005/2006		איטליה סרייה ב'	19	0	2	1	0	0	21	1
2006/2007	אסקולי	איטליה סרייה א'	7	2	0	0	0	0	7	2
סך הכול בקריירה			472	65	41	10	51	5	564	80

מדיה וקבצים בנושא לואיג'י די ביאג'ו בוויקישיתוף

• לואיג'י די ביאג'ו, באתר Transfermarkt
• לואיג'י די ביאג'ו, באתר Soccerway
• לואיג'י די ביאג'ו, באתר WorldFootball.net
• לואיג'י די ביאג'ו, באתר National Football Teams
• לואיג'י די ביאג'ו, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt

נבחרת איטליה – מונדיאל 1998
1 טולדו • 2 ברגומי • 3 מלדיני • 4 קנבארו • 5 קוסטקורטה • 6 נסטה • 7 פסוטו • 8 טוריצ'לי • 9 אלברטיני • 10 דל פיירו • 11 ד' באג'ו • 12 פליוקה • 13 קואיס • 14 די ביאג'ו • 15 די ליוויו • 16 די מטאו • 17 מוריירו • 18 ר' באג'ו • 19 אינזאגי • 20 קייזה • 21 ויירי • 22 בופון • מאמן: צ' מלדיני		איטליה

נבחרת איטליה – יורו 2000 (מקום שני)
1 אביאטי • 2 פרארה • 3 מלדיני • 4 אלברטיני • 5 קנבארו • 6 נגרו • 7 די ליוויו • 8 קונטה • 9 אינזאגי • 10 דל פיירו • 11 פסוטו • 12 טולדו • 13 נסטה • 14 די ביאג'ו • 15 יוליאנו • 16 אמברוזיני • 17 זמברוטה • 18 פיורה • 19 מונטלה • 20 טוטי • 21 דל וקיו • 22 אנטוניולי • מאמן: זוף		איטליה

נבחרת איטליה – מונדיאל 2002
1 בופון • 2 פאנוצ'י • 3 מלדיני • 4 קוקו • 5 קנבארו • 6 זאנטי • 7 דל פיירו • 8 גאטוזו • 9 אינזאגי • 10 טוטי • 11 דוני • 12 אביאטי • 13 נסטה • 14 די ביאג'ו • 15 יוליאנו • 16 די ליוויו • 17 טומאסי • 18 דלווקיו • 19 זמברוטה • 20 מונטלה • 21 ויירי • 22 טולדו • 23 מטראצי • מאמן: טרפטוני		איטליה