כריס לבו

כריס לבו
Joris Johannes Christiaan Lebeau
לידה 26 במאי 1878
אמסטרדם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באפריל 1945 (בגיל 66)
מחנה הריכוז דכאו, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Dutch Honorary Cemetery Loenen עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה חסיד אומות העולם (18 בפברואר 1981) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
    • Anna Maria Leveringlon (7 במאי 1902–27 בפברואר 1919)
  • Ilse Voigt (12 בנובמבר 1935–5 בפברואר 1937) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Ditte Nella Heyting (22 ביוני 1915–מרץ 1925) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוריס יוהאנס כריסטיאן "כריס" לֶבּוֹ (בהולנדית: Joris Johannes Christiaan "Chris" Lebeau; ‏26 במאי 1878, אמסטרדם – 2 באפריל 1945, דכאו) היה צייר, מעצב, גרפיקאי, קרמיקאי, מאייר פוליטי, חרט, מעצב טקסטיל, גלף עץ, אנארכיסט הולנדי, אשר הוכר על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם[1].

ביוגרפיה

נולד בדירת מרתף[2]באמסטרדם לז'אק צארלס לבו (Jacques Charles Lebeau) מכונאי וזבן בחנות ולחריטיה סחולטה לבו [Grietje Scholte lebeau] כילד רביעי ואחרון במשפחת פועלים. אב המשפחה היה סוציאליסט וכריס ליווה אותו במכירה מדלת לדלת של העיתון הסוציאליסטי Recht voor Aleen.

לבו למד בבית הספר לאמנויות יפות קוואלינוס אמסטרדם (kunstnijnerheidschool Quellinus Amsterdam) בין השנים 1892 ל-1895, ולאחר מכן בבית הספר המלכותי לאמנות באמסטרדם בשנים 1895–1899[3] אחר כך היה מורה לאמנות בבית הספר לאמנות בהרלם 1914–1904.

בערך בשנת 1900 הוא התחיל לעסוק בבטיק[4],שעד אז הוכר כשיטה לצביעה יפה של אריגים שנהוגה בג'אווה, הוא היה חלוץ השיטה הזו בהולנד והפך מהר מאד למומחה סמכותי שלה.

ב-7 במאי 1902 התחתן עם אנה לברינגטון (Anna A. Leverington) נולדה להם בת והנישואים התפרקו ב-27 בפברואר 1919. ב-7 במאי 1932 נכנס לנישואים חופשיים עם מריה סופיה הרמן (Maria Sofia Herman), וב־12 בנובמבר 1935 נישא בלונדון לאילזה רות פויכט (Ilse Ruth Voigt). נישואים אלה הסתיימו בגירושים ב-14 בינואר 1937[5]. כל ימיו הגדיר עצמו כאנרכיסט-קומוניסט.

אמנותו

לבו היה רב כישרונות, הוא עיצב מצעים עבור מפעל לכלי מיטה[6] E.J.F. van Dissel en Zonnen באינדהובן, זכוכיות למפעל זכוכית Glasfabriek Leerdam, צייר על צלחות קרמיקה למפעל Haga בפורמאראנד (Purmerend) ואייר כלי חרס ב-Amphora בעיירה אוחסטחאסט (Oegstgeest) עיצב דוגמאות לטפטים, יצר בטיקים, צייר, אייר, הכין תפאורות, קיפוליות ופוסטרים לתיאטרון פרקדה (Verkade) בהאג, עיצב אקס ליבריס ועטיפות לספרים, עיצב והכין גלופות לבולים[7], מפות שולחן, חלונות מסכית. הוא עסק בגרפיקה, הדפסים, עיצב מפות שולחן מבד דמשק וגם שטיחי סמירנה עבור מפעל שטיחים בהאג. כן צייר דיוקנים, נופים וציורי דומם. בין השנים 1926–1928 יצר בעיר ליידן ציורי קיר בכנסייה הקתולית הישנה (Oud-Katholiek Kerk).

הוא צייר ועיצב כלי חרסינה שהשתלבו עם מפות שולחן תואמות, של חיות וצמחים[5]. הוא מפורסם כיוצר בסגנון האר נובו ויצירותיו מופיעות בהרבה ספרים וקטלוגים של סגנון זה[8]

לבו עבד גם כמורה בבית ספר ערב מקצועי ביורדן (Jordaan) באמסטרדם, ב־1908 עבד זמן מה באנטוורפן שבבלגיה. ב-1914 נסע לחצי שנה לאינדונזיה יחד עם להקת תיאטרון E. Verkade יצירתו היא מאוד דקורטיבית.

עזרה ליהודים לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה והשואה

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, התחתן לבו בנישואים פיקטיביים עם פליטה יהודיה, באותו הזמן גם גם לקח תחת חסותו את סיקסטה הדאמה (Sixta Heddema)[9] .

ב-1936 השתתף בתערוכת מחאה בהולנד[10] נגד השלטון הנאצי בגרמניה, ראשי התיבות הנראים כמו המילה מוות בהולנדית הם של המשפט "De olympiade onder dictatuur" ("האולימפיאדה תחת דיקטטורה"). לבו הציג בתערוכה דיוקן של חברתו לתנועה בפ דה יונג - כהן, תחת הכותרת[4] "אשה יהודיה". בפ' הייתה בת זוגו לחיים ואם בניו של אלברט דה יונג.

לאחר שביתת הפועלים ההולנדיים ב-1941, הוא התחיל לעזור ליהודים נרדפים[1], בתחילה באיסוף כספים אחר כך בזיוף מסמכי זיהוי, כרטיסי מזון וחיפוש מקומות מסתור בהאג, אחר כך הצטרף למחתרת, בת זוגו מריה סופיה הרמן (Maria Sophia Herman) עזרה לו בפעילותו זו. ב־3 בנובמבר 1943 נעצר זוג יהודי באדה (Ede) באזור חלדרלנד ובזמן חקירתם נודע שמו של כריס והמשטרה מיד עצרה את כריס, את מריה סופיה הרמן ואת הדאמה, באשמת עזרה ליהודים, בחיפושים בביתם ובסטודיו גילתה המשטרה המון חומרים ששימשו לזיוף אך לבו טען בתוקף שמריה אינה יודעת על כך דבר, ואינה מעורבת כלל, לכן היא שוחררה לאחר שבעה שבועות ואילו הוא נשלח לבית סוהר בהאג. הדאמה שוחררה ודאגה לשמור ולאפסן את כל יצירותיו. מכיוון שהיה אמן מפורסם הוא נחשב אסיר חשוב והרשו לו להמשיך ביצירתו האמנותית ולמריה הותר להביא לו חומרי עבודה ומזון. כיוון שלא הסכים להבטיח שיפסיק לעזור ליהודים, הועבר ב-24 בפברואר 1944 למחנה הריכוז פיכט, שם עבד עם אמנים נוספים. ב-25 במאי 1944, הוא הועבר לדכאו בגרמניה ושם עבד במפעל הקרמיקה שבמחנה. בשל התנאים הקשים במחנה, בעיקר בחורף 1944–1945, ובשל גילו המתקדם, הוא מת מטיפוס ב-30 באפריל 1945.

חסיד אומות העולם

ב-18 בפברואר 1981 הכיר יד ושם ביוריס יוהנס כריסטיאן לבו ובמריה סופיה הרמן כחסידי אומות עולם[1].

אוספים שבהם יש מיצירותיו

יצירותיו נמצאות ברייקסמוזיאום (Rijksmuseum), באוסף "קרן אמנות יפה סביב 1900" (Stichting Schone Kunsten Rond 1900) במוזיאון דרנטה (Drents Museum) באסן [Assen], לשם הורישה בת חסותו סיקסטה הדאמה את כל מה שנמצא בסטודיו שלו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריס לבו בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 Lebeau FAMILY, The Righteous Among the Nations, ‏18.2.1981 (באנגלית)
  2. ^ Rudolf de Jong, LEBEAU, Joris Johanes Christiaan, BWSA, BWSA (6) 1995 p. 135-138, ‏1995 (בהולנדית)
  3. ^ Chris Lebeau, Stichting RKD- Nederlandse Instituut voor Kunstgeschiedenis [NL], ‏10.10.2017 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 Rudolf de Jong, Mechteld de Bois, Yme Kuiper, Sanny de Zoete, Rudolf de Jong (ע), Inleiding Chris lebeau - Kunstenaar en Anarchist , De jaren dertig, CHRIS LEBEAU , Kunstenaar en Anarchist, 2011, Heerenveen: Ferdinand Domela Nieuwenhuisfonds Museum van Willem van haren, 2011, עמ' 10, 34-35, ISBN 978-94-91130-00-7. (בהולנדית)
  5. ^ 1 2 Chris Lebeau | Flora and Fauna, Textiel Museum | Textiel Lab, ‏15.12.2017 (באנגלית)
  6. ^ Gillian Vogelsang-Eastwood, Catalogue with a sad story, TRC, Leiden Textiles Research Centre, ‏April 19th 2016 (באנגלית)
  7. ^ Postzegel `Vliegende Duif`, Wendingen Platform voor de Amsterdamse School, ‏Nov. 2014 (בהולנדית)
  8. ^ Roberta Waddel (ע), Textiles, The Art Nouveau Style, 1977, New York: Dover Publications, 1977, עמ' 334, 319, ISBN 0-486-23515-7. (באנגלית)
  9. ^ Chris Lebeau Art 1885-1935, Drents Museum, ‏2016 (באנגלית)
  10. ^ D.O.O.D., Gemeente Amsterdam Stadarchief (בהולנדית) (ארכיון)