PROFILPELAJAR.COM

כנסיות הבארוק של הפיליפינים
	כנסיית אגוסטין הקדוש במנילה
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1993, לפי קריטריונים 2, 4
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1993, לפי קריטריונים 2, 4
מידע כללי
סוג	קבוצת כנסיות
מדינה	הפיליפינים
הקמה ובנייה
סגנון אדריכלי	אדריכלות הבארוק
קואורדינטות	10°38′31″N 122°14′08″E / 10.64191°N 122.23549°E
	עליית גבירתנו לשמים אגוסטין הקדוש (פאואיי) תומאס הקדוש מווילנובה אגוסטין הקדוש (מנילה)

כנסיות הבארוק בפיליפינים (אנגלית: The Baroque Churches of the Philippines) הוא השם של ארבע כנסיות ספרדיות באיי הפיליפינים, שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1993.

כל הכנסיות שייכות לכנסייה הרומית-קתולית, והן מבנים מוגנים לפי תקנות נשיאותיות וממשלתיות. בזכות חשיבותן הלאומית הן זכאיות למימון ממשלתי.

רקע

הכנסיות הללו מילאו חלק חשוב בהיסטוריה של הפיליפינים, בעיקר בקידום הנצרות באזור וכנקודת משען פוליטית לשלטון הקולוניאלי. הסגנון האדריכלי של הכנסיות משקף את התאמתם של המאפיינים האדריכליים מספרד ומאמריקה הלטינית לתנאים המקומיים (כולל השילוב עם מוטיבים אדריכליים מסין), אך גם את השפעתה הרבה של הכנסייה. כיוון שהכנסיות הותקפו פעמים רבות על ידי חבורות מורדים הן נבנו בצורה המזכירה מבצר, ולא כמבנה דת רגיל.

מאפיין זה בולט בכנסיית גבירתנו מאסונסיון, השוכנת בראש גבעה, ששימשה כמצודה בעיתות משבר. כנסיית תומאס הקדוש מווילנובה נאלצה גם כן להתמודד עם תקיפות של מוסלמים שהגיעו מכיוון דרום. בנוסף, מיקומם של הפיליפינים לאורך טבעת האש הפאסיפית הוביל לכך שהיסודות והתומכות של הכנסיות יהיו חזקים במיוחד, כיוון שחלקן נפגעו ושוקמו לאחר רעידות אדמה. התומכות המרשימות ביותר נמצאות בכנסיית אגוסטין הקדוש בפאואיי, והעדות הממשית לסגנון אדריכלי זה נמצאת בכנסיית אגוסטין הקדוש שבמנילה, שהייתה המבנה היחיד במחוז אינטראמורוס ההיסטורי ששרד את מלחמת העולם השנייה.

מלבד ארבע הכנסיות הללו החליטה הוועדה הפיליפינית הלאומית לתרבות ואמנות (NCCA) להכריז על 26 כנסיות נוספות מתקופת השלטון הספרדי כבעלות חשיבות, ולהכיר בצורך לשמר אותן ולהגן עליהן. הכנסיות הוכרזו כולן כאוצרות תרבות לאומיים. מעמד זה הוענק להן בגלל חשיבותן ההיסטורית ובגלל הייצוג הגאוגרפי של מגוון אזורים במדינה.

כנסיית אגוסטין הקדוש במנילה

ערך מורחב – כנסיית אגוסטין הקדוש במנילה

כנסיית ההתעברות הקדושה של אגוסטין הקדוש נבנתה ב-1571, והייתה לכנסייה הראשונה על האי לוזון. הכנסייה נבנתה זמן קצר לאחר שהספרדים כבשו את מנילה. המסדר האוגוסטיני קיבל חלקת אדמה במחוז אינטראמורוס, ובכך הוא היה לארגון הראשון שהפיץ את הנצרות בפיליפינים. המבנה הארעי מעץ דקל הוחלף ב-1587 על ידי כנסייה ומנזר מאבן, כאשר המנזר הופך לבסיסם הראשי של האוגוסטינים בפיליפינים וכתוצאה מכך זוכה לתרומות רבות. הכנסייה היא המבנה היחיד ששרד את שחרור מנילה ב-1945.

מבנה הכנסייה דומה לקופסה פשוטה. שני מגדלי הפעמונים הוספו לחזית הכנסייה ב-1854, אך המגדל הצפוני נסדק ב-1880 כתוצאה מרעידת אדמה והיה צורך להרוס אותו. פנים הכנסייה חשוב יותר לעומת הצד החיצוני שלה. ציורי הקיר מתוארכים למאה ה-19, אך לפי מחקר שנערך עליהם התברר כי ככל הנראה הם מכסים טמפרות. לאורך שני הצדדים של הספינה נמצאות מספר קפלות, והקירות המפרידים בין קפלה לקפלה משמשים גם כתומכות. התמיכות הדואות, הכיפה והמסדרון הקשתי נחשבים לייחודיים בפיליפינים. מתחם המנזר חובר לכנסייה באמצעות סדרה של קלויסטרים, ארקדות, חצרות וגנים, אך למעט בניין אחד כולם נחרבו ב-1945. לאורך השנים בוצעו בכנסייה מעט עבודות שיפוץ ושימור, ותחזוקת הכנסייה ממומנת גם על ידי המסדר האוגוסטיני.

כנסיית עליית גבירתנו לשמים

כנסייה זו נבנתה ב-1765 על גבעה הנמצאת במישור שטוח בין הים ורכס ההרים המרכזי של לוזון, והייתה נקודת המוצא של תהליך ההמרה לנצרות של חלקי הארכיפלג הצפוניים. הכנסייה נבנתה ביחד עם המנזר על גבעה עם חומה חזקה, ובכך היא שונה מכנסיות אחרות בפיליפינים שנבנו בסגנון הספרדי במרכז כיכר עירונית. מאפיין ייחודי נוסף הוא בנייתו של המנזר במקביל לחזית הכנסייה ומגדל הפעמון הנמצא בנקודת האמצע של קיר הספינה. הסידור המיוחד הזה היה אילוץ של טופוגרפיית השטח.

חזית הכנסייה המונומנטלית נבנתה מאבן, והיא ממשכת את קו הגג הישר המכסה את הבניין. נטען כי הכנסייה נבנתה על אזור קשיח כהגנה מפני נזקי רעידות האדמה. על קירות הכנסייה אין קישוטים, אך בכניסות לכנסייה יש תחריטים עדינים ותומכות חזקות שעוצבו גם כן כאמצעי הגנה נגד רעידות אדמה. מוטיב הגמלון מופיע גם בבית הספר ובית הקברות הסמוכים לכנסייה.

רמת השימור של פנים הכנסייה היא טובה, אך כתוצאה מטעות שהתרחשה בשנות ה-60 הסטוקו הוסר מהקירות החיצוניים, והקירות החלו להתפורר באיטיות.

כנסיית תומאס הקדוש מווילנובה

לאחר שהכנסייה והמנזר במיאג אאו נבנו ב-1731 המיסיון האוגוסטיני המקומי הפך לקהילה עצמאית. לאחר שהעיר נהרסה על ידי פיראטים מוסלמים ב-1741 ו-1754 היא נבנתה מחדש במקום יותר בטוח. בניית הכנסייה החדשה התרחשה בין 1787 ל-1797, והיא נבנתה בצורת מבצר. אולם, הכנסייה נפגעה ב-1898 במהלך המרד נגד הספרדים ובמלחמת העולם השנייה. לאחר מלחמת העולם השנייה החלו עבודות שיקום חלקיות בתוך הכנסייה על ידי הכומר המקומי, ולאחר שהכנסייה הוכרזה כציון דרך היסטורי-לאומי ב-1973 הן בוצעו על ידי המכון להיסטוריה לאומית. במסגרת העבודות תוקנו החזית החלקים החיצוניים של הכנסייה.

מגדלי הכנסייה (שגובהם לא זהה) שימשו למטרות תצפית על האזור המקיף אותה, וביחד עם המראה השטוח שלה הם חיזקו את דימויה כמבצר. חזית הכנסייה המפוארת מייצגת את הגרסה הפיליפינית לאלמנטים קישוטיים, כאשר דמותו של כריסטופורוס הקדוש המופיעה על גמלון בלבוש טבעי, נושאת את ישו התינוק על גבה, ונשענת על עץ קוקוס.

כנסיית אגוסטין הקדוש בפאואיי

הקהילה בעיירה פאואיי הפכה לעצמאית ב-1686, ובניית הכנסייה הנוכחית החלה ב-1694 והסתיימה ב-1710. הכנסייה נפגע מרעידות אדמה שהתרחשו ב-1865 וב-1885, אך שוקמה מיד לאחר מכן. הצד החיצוני של הכנסייה ספג נזקים כתוצאה מגדילת עלים לא-מבוקרת על הקירות ועל מגדל הפעמון. הסטוקו המכסה את הקירות מתפורר וחושף חלקים מאבני הבנייה המקוריות. פנים הכנסייה שופץ באופן מלא.

בכנסייה יש 14 תומכות המסודרות לאורך וולוטה גדולה שעליה נמצאות תומכות קטנות יותר שמעליהן גימורים בצורת פירמידה. בנקודת האמצע של כל ספינה יש זוג תומכות המשמשות כמדרגות המובילות אל הגג. החלק התחתון של האפסיס ורוב הקירות נבנו מאבן אלמוגים והחלקים העליונים מלבנים. חזית הכנסייה נבנתה בצורה הפוכה. מגל הפעמון, שנבנה כחמישים שנים לאחר השלמת הכנסייה עצמה, ניצב במרחק קצר ממנה כהגנה מפני נזקי רעידות האדמה.