התחנך בבית הספר תחכמוני[3] ובבית הספר התיכוני למסחר (גימנסיה גאולה). במהלך לימודיו הוקפץ כיתה פעמיים. בילדותו ביצע ניסויים בכימיה, שהביאו פעמים רבות לפיצוצים עזים.[2][3] ב-1938 הצטרף להגנה וב-1941 הצטרף לפלוגה ו' ("הירושלמית") של הפלמ"ח, שם כונה "פלאח". שירת בפלמ"ח עד 1944.[4]
ב-1947 השלים את לימודיו לתואר שני והחל בלימודי דוקטורט בהנחייתו של פרופ' ארנסט אלכסנדר. עבודתו זו נקטעה ב-1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, כאשר היה אחד מששת תלמידיו של רקח אשר הועברו מירושלים לרחובות ועסקו בפיתוח אמצעי לחימה במסגרת חיל המדע (חמ"ד), שהוקם על ידי האחים אפרים ואהרן קציר (קצ'לסקי).[5] בין היתר, נודע לימים חלקו בפיתוח פנסתת-אדום לראיית לילה, אשר שימש בהצלחה את יוחאי בן-נון במבצע לטיבוע האונייה המצרית אל-אמיר פארוק.[6] הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה השתמשו בטכנולוגיית תת-אדום לצרכים מבצעיים. כמו כן, עבד בצמוד לפרופ' אפרים פריי. השתתף בקרב ההגנה על הר הצופים והשתחרר מצה"ל בדרגת סרן.[4]
לאחר מלחמת העצמאות
ב-1950 נבחר על ידי ארנסט דוד ברגמן, יחד עם חמשת חבריו המצטיינים, ללימודי דוקטורט בחו"ל, מתוך כוונה לשלבם בעשייה הביטחונית עם חזרתם לישראל. פלח ביצע את לימודי הדוקטורט במעבדות המחקר של חברת פיליפס באיינדהובן (אנ') בהנחיית הנדריק קזימיר (אנ'). מחקרו עסק בפיתוח ספקטרומטר מסה חדשני ותואר הדוקטור הוענק לו ב-1953 מטעם אוניברסיטת אמסטרדם.[7] הוא היה הישראלי הראשון שקיבל תואר אקדמי בהולנד, ובתור שכזה הותר לו להישבע אמונים למדינתו במקום למלכת הולנד, כנהוג בעת סיום הלימודים שם.[2]
בהמשך השתלם במעבדות הכור האטומי בסאקלה שבצרפת, יחד עם חבריו צבי ליפקין ועמוס דה-שליט.[2] עם שובו לישראל ב-1954, היה פלח ממייסדי המחלקה לפיזיקה גרעינית במכון ויצמן למדע. ב-1956 נשלח למעבדות המחקר של הכור האטומי בברוקהייבן, לונג איילנד שבארצות הברית ושהה שם כשנתיים וחצי למטרת לימוד ומחקר לקראת בחירת כור אטומי ניסיוני ראשון למדינת ישראל. ב-1958 השתתף במשלחת הישראלית לוועידה הבינלאומית לשימוש באנרגיה אטומית לצורכי שלום בז'נבה.[4]
ב-1962 התמנה פלח לפרופסור מן המניין במחלקה לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, ופעל להכשרת סטודנטים בתחום הפיזיקה הגרעינית.[4] כמו כן, שימש כחוקר אורח בשורה של מוסדות: המרכז למחקר גרעיני בעיירה איספרה שבאיטליה; אוניברסיטת רוצ'סטר (1974–1975), המעבדות הלאומיות בברוקהייבן (במחצית שנות ה-50 כאמור, ושוב ב-1975–1977), מרכז המחקר של חברת זירוקס (1979) ובחברת INESCO בע"מ בלה ג'ולה, סן דייגו (1981–1982).[8] כיהן כנשיא החברה הישראלית לפיזיקה.[7]
הקמת הכור בנחל שורק וניהולו
ב-1959 חזר פלח לישראל לקראת השלמת בניית הכור האטומי בנחל שורק,[2] שנתרם על ידי ארצות הברית ותוכנן על ידי האדריכלים פיליפ ג'ונסון וגדעון זיו.[9] ביוני1960 הופעל הכור לראשונה, תחת אחריותו של פלח וניהולו המדעי. פלח הקים את מעבדות המחקר במרכז למחקר גרעיני ותכנן את נושאי המחקר והפעילות המדעית סביבם.[4]
ב-1971 התמנה למנהל המרכז למחקר גרעיני[4] וכיהן בתפקיד עד לפטירתו ב-1982.
מחקר
בתחום חקר הגרעין, עסק בין היתר בפיתוח שיטות לקביעת ההרכב של דלק גרעיני וכתב מאמרים אחדים בנושא אפקט מסבאואר. מחקרו התרחב גם לתחומי הפיזיקה של מצב מוצק, ובראשית שנות ה-70 הוביל הכור בראשותו מחקר על צביעת יהלומים בהקרנת לייזר, אשר מוסחרה באופן בינלאומי.[10][11]
מעבר לכך, עסק בחקר הפרואלקטריות (אנ') ותופעות הקשורות לה. הוא התמקד בחקר מעברי פאזה בחומרים פרואטלקריים (דוגמת גביש זרחן חד-אשלגני, KDP), ובפרשנות שלהם כמנהור קוונטי של פרוטון בין שני ענפיו של בור פוטנציאל כפול. על פי תאוריה זו, הפרוטונים מבצעים מנהור בפאזה הבלתי-פרואלקטרית של ה-KDP, בבור פוטנציאל כפול ומעט א-סימטרי, בעוד הא-סימטריה מבצעת תנודות איטיות בזמן; התנודות הללו פוסקות בפאזה הפרואלקטרית והא-סימטריה של הפוטנציאל הופכת למשמעותית יותר. השיטות הניסיוניות בהן השתמש כללו ספקטרוסקופיית בליעה באור תת-אדום, פיזורנייטרונים, פיזור ברילואן ועוד.[7]
בינואר1982 נפטר פלח מהתקף לב בסן דייגו, שם שהה בחברת INESCO בע"מ בשנת שבתון, והתמחה בלמידת כורי טוקמאק לצרכים מסחריים.[21] הוא היה בן 58 בלבד במותו. בתחילה נקבר בסן דייגו[15] אך בהמשך הועלו עצמותיו לישראל, והוא נטמן בהר המנוחות.
הנצחתו
עם מותו הפתאומי החליטה הוועדה לאנרגיה אטומית לקרוא את בניין הכור בנחל שורק על שמו. שלהבת פריאר, שהיה לפנים מנהל הכור ומנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית, הקים אנדרטה הנושאת את שמו של פלח ברחבת הכניסה לבניין הכור ועליה נכתב: ”בניין הכור הגרעיני ע"ש פרופסור ישראל פלח ז"ל, מקים הכור ומנהלו המדעי. הכור הופעל לראשונה ב-16.6.1960 באחריותו של י. פלח”. לאחר מותו קיבלה אלמנתו מכתב הספד מידי שמעון פרס, בו תוארה תרומתו הרבה למדינה.
בחגיגות שנת ה-60 לישראל ציין אותו העיתונאי איתן הבר כאחד מ-24 האישים שהמדינה חבה להם תודה יותר מכל על תרומתם לבניין כוח ההרתעה הלאומי.[22]
Pelah, I., Whittemore, W. L., & McReynolds, A. W. (1959). Energy Distribution of Neutrons Scattered by Liquid Lead. Physical Review, 113(3), 767.
Pelah, I., & Imry, J. (1963). Strong Hydrogen Bonds and the Structure of Liquid Water (No. IA-875). Israel. Atomic Energy Commission. Soreq Research Establishment, Rehovoth.
Ben-David, G., Arad, B., & Pelah, I. (1964). Varying the energy of neutron capture gamma rays for studies of photonuclear resonant scattering. Nuclear Instruments and Methods, 26, 209-212.
Imry, Y., Pelah, I., & Wiener, E. (1965). Proton Dynamics in Hydrogen‐Bonded Ferroelectrics. The Journal of Chemical Physics, 43(7), 2332-2340. Pelah, I. (1976). Diagnosis of laser produced plasma with charge collectors. Physics Letters A, 59(5), 348-350.
Pelah, I., & Imri, Y. (1965). Atomic model for phase transitions in KH2PO4 like crystals. In Lattice Dynamics (p. 193). Pergamon.
Grinberg, J., Levin, S., Pelah, I., & Wiener, E. (1967). Isotope effect in the high temperature phase transition of KH2PO4. Solid State Communications, 5(11), 863-865.
Pelah, I., & Hauer, A. (1977). Differential calorimeter for measurement of absorbed energy in laser‐produced plasmas. Review of Scientific Instruments, 48(8), 1068-1071.
Pelah, I. (1981). Measuring irradiation creep (No. IA--1367). Israel Atomic Energy Commission.
