נולד בגאבס שבתוניסיה בחודש פברואר 1853 (אדרה'תרי"ג) לאסתר (לבית שלי) ולגבריאל כמוס בוכבזה, שהיה נדיב ועשיר מפורסם בעיר. בצעירותו למד אצל מלמדים מקומיים, בהם הרב אברהם עלוש (שהיה אב בית הדין בעיר) ומשם המשיך לישיבה של הרב אברהם חג'אג' בתוניס.
מגיל צעיר עסק בכתיבת שירימליצה עבריים בנוסח משוררי ספרד, ובגיל 21 החל לשקוד על כתיבת חיבוריו התורניים. בסיום לימודיו חזר לגאבס ונשא לאשה. לאחר שאשתו ובתו נפטרו לאחר מספר שנים, הוא נשא את תיברה, אחותה של אשתו. לפרנסתו עסק בתקופה זו במסחר, ובמקביל קבע עתים לתורה. לאחר מספר שנים סיים את עיסוקו במסחר בשל חוסר הצלחה, וחזר ללמוד תורה בדרך קבע בביתו, והקים בו ישיבה לתלמידים וספריה גדולה שהכילה ספרים יקרי ערך.
לאחר ששלט בתלמוד ובפוסקים, החל ללמוד את תורת הקבלה, וכפי שהעיד עליו הרב כמוס עגיב, רבה של אור יהודה, היה בקיא בכתיבת קמעות וברפואות, ואנשים רבים נרפאו לאחר שקיבלו ממנו את קמעותיו.
בשנת 1905 (ה'תרס"ה) מונה לשמש כרב, כדיין וכמורה צדק בעיר מוכנין שבתוניסיה. בקהילה זו זכה לאהדה רבה, ופעל רבות לשיפור חיי הקהילה.
נודע בקשריו עם רבני ארץ ישראל, ורבנים ושד"רים שהגיעו מארץ ישראל התארחו בביתו שבמוכנין. הוא השפיע רבות על בני קהילתו לתרום למוסדות ארץ ישראל, ובחודש מאי1911 (איירה'תרע"א) אף ביקר בארץ, יחד עם חמישה מידידיו.
בשנת 1921 (ה'תרפ"א) החל לכהן כרב העיר גאבס למשך 5 שנים. בחודש ספטמבר1925 (תחילת ה'תרפ"ו) נבחר לכהן כרבה הראשי של טריפולי, אב בית הדין וראש הרבנים של לוב. בבית הדין כיהנו לצידו כדיינים הרבנים רחמים עגיב, ציון ביתאן ויוסף ג'יעאן.
ניהל חליפת מכתבים גדולה במשך 30 שנה עם הרב משה דוד חדאד, רב העיר נאבל שבתוניסיה.
ביקורו במרתפי הוותיקן
ביקור מלך איטליה בבית הכנסת בטריפולי. הרב בוכבזה עומד על הבמה במרכז עם טלית.
כשביקר בטריפולי ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה ב-18 באפריל 1928, נערכה לכבודו בקהילה היהודית קבלת פנים גדולה ב-22 באפריל, מספר ימים לאחר הגעתו לעיר. כל בני הקהילה יצאו לקראתו, והרב בוכבזה יחד עם מאה מנכבדי הקהילה יצאו ללוותו לבית הכנסת המרכזי, שם נערך טקס השיא. בבית הכנסת עמדו ויטוריו ובני משפחתו על הבימה המרכזית, והרב בוכבזה עמד לצידם ובירכם בברכת "הנותן תשועה למלכים". ויטוריו השתאה לנוכח אישיותו של הרב בוכבזה, והעניק לו אות כבוד ממדרגה ראשונה.
לפי המסופר, לאחר מספר חודשים מהביקור, הוזמן הרב על ידי המלך להשתתף בחתונת בנו ברומא שבאיטליה. בחתונה, התפעל האפיפיור מאישיותו של הרב, ומתשובותיו לשאלותיו. כשרצה הרב בוכבזה להיפרד מהמלך ולחזור לטריפולי, ביקש ויטוריו להעניק לו מתנה כלשהי, ושאל האם חסר לו משהו, כדוגמת העלאה במשכורת. הרב בוכבזה השיב כי לא חסר לו כלום, אולם ויטוריו התעקש להעניק לו מתנה, ובקשתו של הרב בוכבזה הייתה לבקר בוותיקן ולראות את כלי המקדש. ויטוריו הסביר כי הוותיקן לא בשליטתו, אך לבסוף יצר קשר עם האפיפיור, כדי שזה יעניק לרב אישור לבקר שם. האפיפיור, שמההיכרות הקצרה עם הרב בחתונה התפעל מאישיותו, נאות לאשר לרב ביקור חד פעמי, ובתנאי שלא יכנס איתו אף אדם. לאחר שנקבעו תאריך ושעה, הגיע הרב למתחם הוותיקן, והוכנס למרתף שבו, כך נטען, מאוחסנים כלי המקדש, בליווי נציג מטעם הוותיקן. כשהגיע הנציג להזיז את אחד הווילונות, ענה לו הרב בוכבזה שהוא מסתפק במה שראו עיניו, ואינו מסוגל לראות מעבר לכך, וביקש לסיים את הביקור. בספרו "בית הלחמי" כתב שראה כלים במרתפי הוותיקן, וכתב "ראיתי די"[2]. [חסר מקור מדויק]
כשחזר לביתו בטריפולי, לא דיבר במשך 40 יום והסוד נגנז עמו, עד שהלך לעולמו ב-כ"א בשבט ה'תר"ץ[3].
