יצחק וָאהל (1915 – 20 בינואר 2004) היה פרופסור לחקלאות, בוטנאי ופיטופתולוג. חתן פרס ישראל לחקלאות לשנת 1992.
קורות חיים
ואהל נולד בשנת 1915 בחרסון שבאוקראינה. כשהיה בן שבע נדד עם הוריו חזרה לעיר מוצאם, ורשה, אך הוריו נפטרו ממחלת טיפוס הבטן בדרך, ויצחק ואחיו גודלו בוורשה על ידי דודתם, בעוד אחותו נותרה באוקראינה. בפולין למד בגימנסיה העברית חינוך, עד עלייתו לארץ ישראל בשנת 1933. אחיו ואחותו נשארו באירופה ונספו בשואה.
לאחר עלייתו לישראל, החל ואהל בלימודי בוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים. בסיום לימודיו החל לעבוד, בשנת 1939, כמורה לטבע בכפר הנוער בן שמן. במקביל המשיך בלימודי דוקטורט, בהנחייתו של פרופ' ישראל רייכרט, בנושא הביולוגיה של פטריית האורנייה.
בשנת 1946 עבר ללמד בבית הספר החקלאי מקוה ישראל. בשנת 1949 השתלם באוניברסיטת מינסוטה, ממנה הוזמן על ידי הממשל האמריקני להצטרף לצוות המחקר שבחן את הירידה ביבול התבואה בארצות הברית. הפתרון לבעיה, באמצעות הכלאת זני תבואה אמריקנים וישראלים, נמצא ביוזמתו.
עם שובו לישראל, בשנת 1951, התקבל כפרופסור חבר בבית הספר לחקלאות ברחובות, שהיה לימים לפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. בשנת 1966 עבר ללמד באוניברסיטת תל אביב, שימש בה פרופסור מן המניין והקים בה את המכון לחקר הדגנים.
עבודתו ומחקריו זכו להוקרה בקבלתו את פרס רוטשילד בחקלאות (1964), פרס הארווי במדעים ובטכנולוגיה מטעם הטכניון (1978), פרס ברונו קרייסקי על תרומתו להגברת העמידות של יבולים בעולם השלישי (1985) ופרס ישראל לחקלאות (1992).
ואהל נישא בשנת 1958 לאסתר גלובוס, ממנה התאלמן לאחר 24 שנים. הוא נפטר לאחר מחלה ממושכת בינואר 2004, בגיל 89.
קישורים חיצוניים
