עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר למוסקבה וייסד וניהל קורסים עבריים לגננות מטעם רשת "תרבות". לאחר מכן העתיק מקום מגוריו לאודסה וביחד עם חברו יחיאל הלפרין ייסד סמינריון לגננות. כתב שירים ומחזות קצרים אשר הועלו בחגים השונים.
בעקבות פריצת מלחמת האזרחים ברוסיה עבר לקייב, וגם שם המשיך עם קורסי הגננות. אבל בעקבות השתלטות הבולשביקים על המדינה נסגרו כל בתי הספר של "תרבות", ובתוכם גם הקורסים לגננות. בספטמבר 1921 השתתף בקונגרס הציוני ה-12 שנערך בקרלסבד.[6] בשנת 1920, יצא מרוסיה במשלחת מרכז ההסתדרות הציונית במוסקבה לעזרת הפליטים היהודים שעברו את הגבול בסביבות נהר הדנייסטר, ונשלח לעבר הגבול הרומני לקישינוב, לדון עם השלטונות ברומניה על הקלת מצב הפליטים שם. בין השנים 1920–1925 נותר בקישינוב, וייסד גם שם בית-ספר לגננות (1922).
פרסם ספר שירי משחק עבריים לטף עבור הגננות, הכולל הוראות על אופן המשחק. באחד מהם, "משחקים פרֶבֶּליים - שירים, משחקים ומחזות לגני ילדים ולבתי ספר" (התפרסם לראשונה בווילנה ב-1913, ושוב בוורשה ב-1922), פורסם גם השיר הנודע "יש לנו תיש".[7] השיר הופיע בספר בליווי תווי הנגינה והוראות המשחק, ועם השנים נוצרו לו גרסאות שונות ויותר מלחן אחד (אשכנזי וספרדי).
כמו כן, ערך בין השנים 1917–1918 יחד עם יחיאל היילפרין את "הגנה: מכתב-עתי לענייני גן-הילדים העברי להלכה ולמעשה", שיצא לאור "פעם בשני חודשים", ובו הופיעו תווים לשירי ילדים, ובהשתתפותו הקבועה של יעקב פיכמן.
היה נשוי לבֶּלָּה ליבוביץ, ונולדו להם שני ילדים: המשורר נתן אלתרמן ולאה.
יצחק אלטרמן נפטר בשנת 1939, בגיל 58, ונטמן בשדרת הסופרים והעסקנים בבית הקברות טרומפלדור.
בשנת 1967 נפטרה אלמנתו בלה.[8]
משחקים פרבלים: שירים משחקים ומחזיות לגני ילדים ולבתי ספר; ערֻכים ומעֻבדים על ידי י. אלתרמן; עם תווי זמרה מעֻבדים על ידי הקומפוזיטור מ. קנטור-קרויץ, וילנה: יהודיה, תרע"ג. (תווים)
לקריאה נוספת
'יצחק אלתרמן (תרמ"א–תרצ"ט)', בתוך: דוד לוין (עורך), על הראשונים: לכבוד י"ב אישים-מחנכים, תל אביב: מרכז הסתדרות המורים, תשי"ט, עמ' 35 ואילך.
דן לאור, אלתרמן: ביוגרפיה, תל אביב: עם עובד ('ספרית אפקים'), תשע"ד 2013. (ביוגרפיה על בנו הכוללת מידע רב על אודותיו, ראו באינדקס, עמ' 874)
.svg){kind=logo}