PROFILPELAJAR.COM

יעקב (מנדי) אור
לידה	22 בנובמבר 1946 (בן 78); תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1964–2001 (כ־37 שנים)
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
	מ"פ גדוד 13; מפקד סיירת גולני; מפקד גדוד 17; רע"ן תורת לחימה קחצ"ר; מפקד בית הספר לחי"ר; ראש משלחת צה"ל בסינגפור; מפקד חטיבת איו"ש; ראש מחלקת מבצעים אגף מבצעים; מפקד אוגמ"ר 80; מפקד אוגדת עזה; ראש מטה פיקוד הדרום; מפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון; ראש חטיבת תורה והדרכה במטה הכללי; מתאם פעולות הממשלה בשטחים;
פעולות ומבצעים
	מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים; מבצע ליטני; מלחמת לבנון הראשונה; האינתיפאדה הראשונה; האינתיפאדה השנייה
תפקידים אזרחיים
	מבקר מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה ומשנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה; יו"ר המועצה הציבורית של עמותת אומ"ץ; חבר הנהלות המועצמ לשלום וביטחון והתנועה לטוהר המידות; חבר וועדת ההיגוי במפקדים למען ביטחון ישראל;

יעקב (מנדי) אור (נולד ב-22 בנובמבר 1946 בתל אביב) הוא קצין צה"ל בדימוס, סיים את שירותו בצה"ל בדרגת אלוף לאחר שכיהן כמתאם פעולות הממשלה בשטחים. לאחר שחרורו כיהן כאחראי על ביקורת מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה וכמשנה למנכ"ל המשרד.

ילדותו

אור נולד בשם יעקב מנדלסון, בן בנימין ועדינה. הוא גדל בתל אביב ובחולון. בריאיון עמו סיפר שבנעוריו צבר "היכרות אינטימית עם בית הדין לנוער".

שירותו הצבאי

אור התגייס ב-1964 לחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר (בהצטיינות) וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס נשאר להדרכה בבה"ד 1 ושב אחר כך לחטיבת גולני, גדוד 13 כמפקד מחלקה וכסמ"פ. במלחמת ששת הימים שירת כסגן מפקד פלוגה בקרבות ההבקעה לרמת הגולן (אזור זעורה ועין פיט). בהמשך מונה כמ"פ הפלוגה המסייעת בגדוד 13 והשתתף בקרבות מלחמת ההתשה בבקעת הירדן (לרבות מבצעי צליחת הירדן ופשיטות בצד הירדני) ובחצי האי סיני (בין השנים 1967–1969). בשנת 1969 יצא מטעם הצבא ללימודי תואר ראשון ולאחר שסיים לימודי המזרח התיכון וגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב, מונה למפקד פלוגה בבית הספר לקצינים ולאחר מכן למפקד סיירת גולני^[1], לרבות מבצעי פעילות ב"פתח'לנד" ומבצע קלחת 4ב' בלבנון (בשנים 1972–1973). בספטמבר 1973 יצא ללימודים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו"מ) ועם פרוץ מלחמת יום הכיפורים הצטרף לחטיבת גולני, כעוזרו של המח"ט אמיר דרורי ובהמשך כממלא מקום מג"ד 17, ונלחם בקרבות הבלימה ברמת הגולן^[2] בקרב על החרמון^[3], ובקרבות לאורך הקו, לאחר ההבקעה עם הסורים. בין היתר פיקד על פשיטה על חניון טנקים סורי בשטח שממזרח למובלעת הסורית^[4].

לאחר המלחמה ירד לאגף המבצעים ובהמשך חזר לבית הספר לפיקוד ומטה, ובהמשך סיים את לימודי הממכלה. באוגוסט 1975 מונה למפקד גדוד 17 - גדוד המ"כים של חטיבת גולני, שהועבר לבית הספר למ"כים עם הקמתו^[5]. בשנים 1977–1978 שימש כמפקד גדוד בבה"ד 1, ובהמשך כראש ענף תורת הלחימה במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי וסגן מפקד חטיבה (כוח ייה) במהלך מבצע ליטני. בתחילת 1979 קודם לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד בית הספר לחי"ר^[6] ולמח"ט חי"ר מילואים (833)^{[דרושה הבהרה]}. ב-1981 יצא מטעם משרד הביטחון לסינגפור והקים מחדש את משלחת צה"ל לסינגפור. בשנת 1983 חזר ומונה למפקד חטיבת חי"ר מילואים 204,^{[דרושה הבהרה]} ולקח חלק בלחימה ברצועת הביטחון בלבנון. בשנים 1984–1986 שימש כמפקד חטיבת יהודה ושומרון^[7]^{[דרושה הבהרה]} ולקח חלק בהקמת יחידת דובדבן, אותה יזם אלוף פיקוד מרכז דאז, אהוד ברק. ב-1986 מונה לעוזר ראש מחלקת מבצעים למבצעים באגף המבצעים במטה הכללי, וב-1987 מונה למפקד אוגדה 80 בפיקוד הדרום.

עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה נקרא על ידי הרמטכ"ל ושר הביטחון לפקד על הכוחות ברצועת עזה והקים ופיקד על אוגדת עזה במקביל לתפקודו כמפקד אוגדה 80. ב-1987 מונה לראש מטה פיקוד הדרום וב-1990 התמנה למפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון. ב-1992 הקים את חטיבת התורה וההדרכה במטכ"ל, בכפיפות לסגן הרמטכ"ל והיה חבר המטה הכללי. במסגרת זאת, הקים את הצוות לכתיבת תורת המערכה וביצוע הקורס המערכתי והוצאת מילון צה"ל. בשנת 1994 היה נציג צה"ל בשיחות במצרים לגיבוש הסכמי אוסלו. מאוגוסט שנת 1996 היה מדריך במכללה לביטחון לאומי ובפברואר 1997 מונה למתאם פעולות הממשלה בשטחים וקודם לדרגת אלוף, תפקיד בו כיהן עד יולי 2001. במהלך תקופה זו היה שותף לשיחות והסכם ואי וועידת קמפ דייוויד ושארם א-שיח'. כמו כן הקים את אזור התעשייה המשותף ב"קרני" ומשנת 2000 התמודד עם פרוץ האינתיפאדה השנייה.

לאחר שחרורו

בספטמבר 2001 התמנה לממונה על ביקורת מערכת הביטחון וארגוני הביטחון במשרד מבקר המדינה. בין הדו"חות שחיבר היו: הדו"ח שעסק בתפקוד העורף במלחמת לבנון השנייה; הדו"ח על שיטת המינויים בצה"ל ומינוי אלופים; הדו"ח על המועצה לביטחון הלאומי שבהמשכו נחקק חוק המטה לביטחון לאומי; הדו"ח על המשט לעזה (2010) ("המרמרה"); הדו"ח על הביקורת בצה"ל שבהמשכו מונה מבקר לצה"ל; דו"ח על קליטת כיפת ברזל ו"שרביט קסמים"; דו"ח על התנהלות משלחת שר הביטחון אהוד ברק בסלון האווירי בפריז; ודו"ח על יחידת "קיסריה" של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ודו"ח על מסמך הרפז^[8]. במאי 2012 ביקש לפרוש אך הסכים להמשיך לעבוד בהתנדבות כראש הצוות שבדק את פרשת מסמך הרפז, עד פרסומו הסופי של הדו"ח בינואר 2013^[9]^[10].