מותו הפתאומי של ביאליק ב-4 ביולי1934 עורר אבל כבד ביישוב העברי בארץ ישראל. ביאליק היה מאבות התרבות העברית המתחדשת ודמות אהובה ונערצת. "ימי ביאליק" היה מפעל ההנצחה העיקרי בשנת פטירתו, שנועד לכבד את זכרו באמצעות חגיגת הישגי התרבות והאמנות בארץ ישראל.
מועד המיזם נקבע לתקופה שתכלול את חול המועד פסח, ובסמיכות לנעילת המכביה השנייה (שהתקיימה בין המועדים 2 באפריל - 10 באפריל 1935), על מנת לא לחלק את התעניינות הקהל המקומי בין שני מיזמים גדולים, ולאפשר לתיירי ומשתתפי המכביה מחו"ל להאריך את שהותם ולהגיע גם לאירועי "ימי ביאליק"[4]. בתקופת "ימי ביאליק" במהלך פסח תרצ"ה נערך גם כינוס הפועל הרביעי (14 באפריל - 21 באפריל 1935). רבים ממשתתפי הכינוס הגיעו למחזה "משא ביאליק"[6].
מועדי התערוכה תוכננו להיות בין ה-14 באפריל ל-5 במאי וכך פורסם בכרזת המיזם[1], הפתיחה נדחתה ל-16 באפריל[7][8][9] ועקב הביקוש הרב המיזם הוארך עד 25 במאי[10][11][12].
עוצב סמל "ימי ביאליק" - איור של ספר ועליו נבל ונר, עם ראשי תיבות שם המשורר. לקראת האירועים פורסמה כרזת "ימי ביאליק"[1] וקטלוג "ימי ביאליק – מפקד התרבות העברית"[7]. בעיתונות פורסם מידע מפורט על התערוכות, תכולתן ומיקומן בביתנים השונים של היריד[13].
בחיפה נמכרו כרטיסי הנחה משולבים הכוללים נסיעה הלוך ושוב ברכבת לתל אביב, הסעה בתל אביב אל המתחם, כניסה לתערוכות וכרטיס להצגה[14].
תכולת המיזם
מפעל ההנצחה כלל תערוכות של התרבות הארץ-ישראלית, בנושאי לשון וספרות, עיתונות וכרזות, חינוך, השכלה גבוהה, ציור ופיסול, תיאטרון ומוזיקה, אדריכלות, ארכאולוגיה, ושתי תערוכות ביאליק — ביאליק האיש וביאליק היוצר.
התערוכות הוצבו בביתני יריד המזרח שקושט בדגלים עם סמל "ימי ביאליק"[8]. על עיצוב התערוכות הופקד האדריכל אריה אלחנני[15]. תערוכת הלשון, ספרות, עיתונות וכרזות הוצגה בארמון תוצרת הארץ. הספרייה הלאומית תרמה מאוספיה לתערוכה ותכננה את התצוגה[5]. החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה והאוניברסיטה העברית תרמו מוצגים ודוחות חפירות לתערוכת הארכאולוגיה, בין השאר הוצגו לראשונה ממצאי מכתבי לכיש שהתגלו באותה שנה על ידי ג'יימס לסלי סטרקי[9]. לשכת המהנדסים והאדריכלים שותפה בתכנון תערוכת האדריכלות.
מופע הפתיחה נערך ב-16 באפריל 1935 באמפיתיאטרון, וכלל נאומים של חברי מועצת "ימי ביאליק" ונציגי שלטון המנדט, קונצרט של התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית בניצוחו של מיכאל טאובה והופעה של חנה רובינא בקטעים מהפואמה "מגילת האש" מאת ביאליק[8].
עיריית תל אביב ערכה במהלך התערוכה סיור וקבלת פנים חגיגית לחברי אגודת הסופרים[20], אשר ביאליק היה נשיאה עד פטירתו. כנס של ברית עברית עולמית התקיים במהלך "ימי ביאליק"[16].
במהלך ימי המיזם התקיימו סיורים מודרכים בתערוכות אחת לשעה[21]. לתיירים ניתנו מספר סיורים מודרכים באנגלית וגרמנית[18].
כ-50,000 איש ביקרו בתערוכה[11], בתקופה בה היישוב העברי מנה כ-400,000 איש בלבד[23]. בנאום הנעילה ב-25 במאי 1935 ביקש אוסישקין מעיריית תל אביב להקים מוזיאון ביאליק אשר יבוסס על מוצגי ביתן ביאליק בתערוכה[12].
משא ביאליק
גולת הכותרת של המיזם הייתה מחזה-ההמונים "משא ביאליק" שנכתב על ידי עמנואל הרוסי ובוים על ידי השחקן, הבמאי והמורה למשחק, איש הבימהצבי פרידלנד[4].
המופע הוצג מספר פעמים במהלך "ימי ביאליק"[19], על גבי במה ענקית שנבנתה במיוחד לשם כך באמפיתיאטרון של היריד[13]. תפאורת המופע תוכננה על ידי האדריכל אריה אלחנני. המנצח פורדהאוז בן-ציסי ניצח על האורטוריה הארצישראלית. הכוריאוגרפיה בוצעה על ידי גרטרוד קראוס. קבוצות תיאטרון שונות ומאות חברי תנועות הנוער השתתפו במופע. בסצנת הפתיחה הופיעו מאות המשתתפים בצעדת אבל על מות המשורר הלאומי, בתלבושות מסורתיות של קהילות ישראל מרחבי תבל ובמדי תנועות הנוער. המופע המחיש בקטעים מיצירות ביאליק את היסטוריית העם - חורבן, גלות ופרעות המסתיימים בתהלוכת גאולה של מאות המשתתפים בדמות שבטי ישראל. בין יצירות ביאליק שקטעים מהן הוצגו במופע נכללו: "תיקון חצות", "מגילת האש", המתמיד, "אם יש את נפשך לדעת", "מִי יוֹדֵעַ עִיר לִישְׁטִינָא", "שאני הרוח", "אל השדה תצאה", אל הציפור, בעיר ההרגה, "שמים בקשו רחמים עלי", "אנחנו המעט", "אכן חציר העם", "למנצח על המחולות", "קראו לנחשים", מתי מדבר האחרונים, "פתע פתאום"[6].
