קברו של יוסף אהרונוביץ' בבית הקברות טרומפלדור , בין קבריהם של משה בילינסון ואליהו גולומב יוסף אהרונוביץ' (19 ביולי 1877 , ט' באב תרל"ז – 28 במרץ 1937 , ט"ז בניסן תרצ"ז ) היה עיתונאי , עסקן ומנהיג ציוני , היה בין מייסדי בנק הפועלים ומנהלו הראשון בשנים 1923–1937[ 1] סופרת דבורה בארון .
אהרונוביץ' נולד בכפר קיריבקה שבקרבת העיירה ברשד (Бершадь) בדרום האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה ), נין ונכד למשפחת אדמו"רים . הוא היה אוטודידקט , שלמד בעצמו עד גיל הגיוס. בשנת 1905 , לאחר סיום שירותו הצבאי, פרצה מלחמת רוסיה–יפן . על מנת להימנע מגיוס לשירות מילואים הוא עבר לברודי שבגליציה ושם עסק בחינוך נוער יהודי.
עלה לארץ ישראל בשנת 1906 , בעקבות ה"קול קורא" שפרסם יוסף ויתקין . הוא החל לעבוד כפועל חקלאי פשוט ברחובות . יזם הקמת חנות קואופרטיבית של פועלי רחובות[ 2] לכבוש את עבודת האדמה ורק אז לרכוש קרקעות, בניגוד לדעתו של ויתקין.
בשנת 1907 השתתף אהרונוביץ' כציר בקונגרס הציוני השמיני, שנערך בהאג . בקונגרס זה הוחלט על הקמת "המשרד הארצישראלי " ביפו ועל הקמת "חברת הכשרת היישוב ". הוא נבחר כציר גם לקונגרס התשיעי ולקונגרס האחד-עשר.
כאשר נוסד עיתון "הפועל הצעיר " בשנת 1908 , התמנה אהרונוביץ' לעורכו . הוא עמד בראשו עד תחילת שנת 1923 . אהרונוביץ' היה מדובריה הראשיים של מפלגת הפועל הצעיר . הוא היה הוגה דעות ומראשי דובריה של "מפלגת פועלי ארץ ישראל " (מפא"י), שנוסדה בשנת 1930 מהאיחוד שבין שתי מפלגות הפועלים, "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה ". אהרונוביץ' יזם את הוצאת הספרים "לעם" על۔ידי "הפועל הצעיר", ביחד עם יוסף שפרינצק והמורה ישראל יהודה אדלר . יחד עם ר' בנימין ואז"ר הוא ערך את כתביו של יוסף ויתקין, והיה אחד מעורכי כתביו של אהרון דוד גורדון .
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התעת'מן אהרונוביץ', על מנת להישאר בארץ, והיה המזכיר של "הוועד להקלת המשבר " בראשותו של מאיר דיזנגוף . בחורף 1915 נאסר ביחד עם מנהיגים אחרים ביישוב – ברוך הוז , מרדכי בן הלל הכהן , בצלאל יפה ואחרים. הם הובאו לירושלים , אל המושל, ושוחררו בהשפעת ארתור רופין והנרי מורגנטאו , שגריר ארצות הברית בטורקיה . גם קבלת האזרחות העות'מאנית לא עזרה לו, והוא גורש למצרים יחד עם אשתו דבורה בארון ובתם צפורה אהרונוביץ . במצרים עסק בחינוך ולימד את הגולים.
אהרונוביץ' שימש כנשיא אגודת הסופרים וחבר במועצת עיריית תל אביב . ב-6 בדצמבר 1922 הוא הודיע על פרישתו מעריכת "הפועל הצעיר", ואשתו הודיעה על פרישתה מכתיבה. כחודש מאוחר יותר עבר לנהל את "בנק הפועלים "[ 3] 1937 , ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
תנועת העבודה הנציחה את שמו במושב בית יוסף שבעמק הירדן . את קובץ מאמריו והגותו ערכה אשתו דבורה בארון, ביחד עם אליעזר שוחט , שהיה ידידו הקרוב. נקראים על שמו רחובות בתל אביב , רחובות , חולון , פתח תקווה , קריית חיים וכפר סבא . עוד קרוי על שמו בית הספר היסודי ממלכתי של מועצה אזורית דרום השרון ששוכן בנווה ירק .
כתבי יוסף אהרונוביץ (2 כרכים), תל אביב: עם עובד, 1941.העם והארץ: מבחר כתבים , תל אביב: תרבות וחנוך, 1970.מבחר כתבים (מבוא מאת אליעזר שביד ), ירושלים: הספרייה הציונית, 1983.
דוד זכאי , "תולדותיו", בתוך: כתבי יוסף אהרנוביץ , כרך א'.'אהרונוביץ, יוסף', בתוך: דוד קלעי , ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי , תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 23–24.(הספר בקטלוג ULI)
יעקב מרקל, הפנתאון של תל אביב .[דרושה הבהרה]
