המועד המקורי לאזכרת הנופלים בבריטניה היה מאז 1920 יום שביתת הנשק (Armistice Day), שצוין מדי שנה ב-11 בנובמבר, המועד בו נכנסה לתוקפה ב-1918שביתת הנשק בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. לאחר מלחמת העולם השנייה קבעה ממשלת בריטניה כי יום הזיכרון ייערך בעתיד ביום א' השני של חודש נובמבר, הוא יום א' הסמוך ביותר ל-11 לחודש זה.
בשנים האחרונות הוחל שוב באזכור יום שביתת הנשק בנוסף ליום הזיכרון ובקיום טקסים גם במהלכו. כמו כן, מאז 2006 מצוין בבריטניה גם "יום הכוחות המזוינים" (Armed Forces Day) לכבודם של מי ששירתו בהם בעבר ומשרתים בהם בהווה.[1]
טקסי יום הזיכרון
בכל הערים הגדולות בבריטניה ובמרבית היישובים הקטנים יותר בה נערכים טקסים ביום הזיכרון, בהשתתפות ראשי הערים, אנשי דת, אנשי הכוחות המזוינים, חיילים לשעבר, חברי תנועות נוער והציבור הרחב. הטקסים כוללים קיום שתי דקות דומייה בשעה 11:00 בבוקר והנחת זרים לרגלי אנדרטאות המלחמה הניצבות ברבים ממקומות היישוב. בחלק מן המקומות נערך גם מצעד מבית העירייה המקומי אל האנדרטאות. טקסים נערכים באותו יום גם בקתדרלות וכנסיות, שרבות מהן משמשות כאתרי הנצחה לחיילים וליחידות שונים.
טקסים מקומיים בולטים הם אלו הנערכים בחבלים השונים המרכיבים את הממלכה המאוחדת: באתרי אנדרטת המלחמה הסקוטית הלאומית באדינבורו, אנדרטת המלחמה הוולשית הלאומית בקארדיף ואנדרטת המלחמה של צפון אירלנד בעיר בלפסט.
ביום הזיכרון נערכים טקסי זיכרון במתכונת שתוארה גם בבתי קברות צבאיים בבריטניה ומחוץ לה. ארגון הטקסים בבתי הקברות שמחוץ לבריטניה נעשה על ידי ועדת חבר העמים לקברי מלחמה, המופקדת על תחזוקת אתרים אלו. זרי הפרחים בטקסים אלו מונחים למרגלות אבן הזיכרון, הניצבת בכל בית קברות צבאי בריטי.
הטקס הממלכתי המרכזי
הטקס הממלכתי המרכזי של יום הזיכרון נערך בלונדון, למרגלות אנדרטת הסנוטאף שבדרך וייטהול. הוא נערך במעמד המלך, חברים בכירים במשפחת המלוכה, ראש הממשלה ודמויות פוליטיות נוספות, מפקדי הכוחות המזוינים של בריטניה ונציגי כל ארצות חבר העמים הבריטי. סביב האנדרטה ניצבים משמרות של אנשי זרועות הכוחות המזוינים ושל שירותי הביטחון וההצלה האזרחיים. טקס זה נערך באתר האנדרטה מאז שנת 1921.
בחלקו הראשון של הטקס, הקודם לשעה 11:00 בבוקר, מנגנת קבוצת תזמורות צבאיות שורה של מנגינות, על פי תוכנית קבועה הנשמרת משנה לשנה. השיר הפותח תוכנית זו הוא "Rule, Britannia!" ("משלי, בריטניה!").
לקראת השעה 11:00 מתייצבים בני משפחת המלוכה באתר הטקס. בשעה זו מוכרזות שתי דקות דומייה. ראשיתן היא עם צלצול שעון הביג בן ויריית תותח בכיכר משמר הסוסים הסמוכים לסנוטאף; סיומן הוא עם יריית תותח שנייה.
לאחר דקות הדומייה משמיעה קבוצת חצוצרנים את מנגינת האבל Last Post. אז מונחים זרים לרגלי האנדרטה על ידי המלכה ונכבדים אחרים המשתתפים בטקס.[2] זר המלכה (המייצג את האומה כולה) מונח כשהוא נשען אל פאה אנכית של האנדרטה; כל יתר הזרים מונחים אופקית על המשטח שלרגליו.
לאחר הנחת הזרים משמיע הבישוף של לונדון מספר תפילות, כשביניהן משולבים קטעי נגינה ושירה. הטקס מסתיים בנגינת ושירת המנון הממלכה המאוחדת "אלוהים נצור את המלך" (God save the King).
לאחר הטקס נערך בדרך וייטהול מצעד של קבוצות ותיקי צבא ומלחמה מרחבי המדינה, המאורגן על ידי הלגיון הבריטי המלכותי. קבוצות הצועדים השונות מאורגנות לפי שיוך חילי או יחידתי. הצועדים עונדים על בגדיהם האזרחיים את הסמלים והאותות של שירותם. הם צועדים בסך וחולפים על פני האנדרטה, כאשר כל קבוצה מגישה את זרה כדי שיונח למרגלותיה. המצעד נערך לצלילי שירים סמליים ופטריוטיים שונים ובכללם "ארוכה הדרך לטיפררי" (It's a long way to Tipperary).
אתר הטקס פתוח לציבור, הנוכח בו בהמוניו. הטקס משודר בשידור טלוויזיהחי של ה-BBC (הטקס שודר בטלוויזיה לראשונה ב-1937 ומשודר ברציפות מאז שנת 1946).
הפרג האדום
סמלו של יום הזיכרון הוא פרח הפרג האדום. מקורו של סמל זה הוא במרבדי הפרגים שצמחו בשדות הקרב של פלנדריה שבבלגיה, שם לחמו מאות אלפי חיילים בריטים במלחמת העולם הראשונה ורבבות מתוכם נהרגו בהם. הפרגים נזכרים בפואמה המפורסמת בשדות פלנדריה, שחיבר ב-1915 הרופא הצבאי הקנדילוטננט קולונלג'ון מק'קרי. צבעם האדום של הפרחים מסמל את שפיכות הדמים שם. הפרג אומץ תחילה בקנדה כסמל זיכרון. ב-1921 קנה אחיזה גם בבריטניה ביזמת הלגיון הבריטי המלכותי, המוכר מאז פרגי נייר מדי שנה. רבים בבריטניה עונדים פרג נייר על דש בגדם השמאלי לקראת יום הזיכרון ובמהלכו (יש המעדיפים לענוד פרג לבן כסמל של שאיפה לשלום). גם רבים מן הזרים המונחים לרגלי האנדרטאות הם זרים עגולים של פרגים.
הפרג האדום הוא גם סמלו של הלגיון הבריטי המלכותי, שהוא ארגון החיילים הוותיקים המשוחררים, נכי הכוחות המזוינים ומשפחות הנופלים.
יום הזיכרון במדינות חבר העמים הבריטי
כמעט כל מדינות חבר העמים הבריטי מציינות גם הן יום זיכרון לנופלים במלחמותיהן בדומה ליום הזיכרון בבריטניה. המועד שנקבע ליום הזיכרון שונה ממדינה למדינה, אך מרביתן הועידו לכך את יום שביתת הנשק, 11 בנובמבר. בניו זילנד אין מאוזכר יום שביתת הנשק ויום הזיכרון בה חל ב-25 באפריל, הוא יום אנזא"ק. באוסטרליה מאוזכרים שני ימים אלו גם יחד. בחלק מן המדינות מכונה יום הזיכרון "יום הפרג" (Poppy Day).
תוכני הטקסים הנערכים במדינות חבר העמים בימי הזיכרון שלהן נושאים דמיון רב לזה של בריטניה, וכוללים את נגינת המנגינה Last Post ומנגינות נוספות מאלו הכלולות בטקס הממלכתי הבריטי, דקה או שתיים של דומייה בשעה 11:00 והנחת זרי פרגים לרגלי אנדרטאות המלחמה הלאומיות.[3]