למד באוניברסיטה העברית. את תואר הדוקטורט עשה רודיק באוניברסיטת חיפה ועבודת הדוקטורט הייתה "ישיבת מרכז הרב – התפתחותה ומגמותיה החינוכיות (תרפ"א–תשמ"ב, 1921–1982)". שימש כמנהל חינוכי של בית הרב קוק בירושלים. זכה בפרס שר החינוך ליצירה, ובפרס הציונות הדתית (הגות יהודית) על עבודתו בנושא ישיבת מרכז הרב.
משמש כיום כמפמ"ר מחשבת ישראל בחינוך הדתי. נחשב למומחה בתחום מחשבת ישראל ואף כתב על כך ספר. מרצה בנושאי חינוך ויהדות בציבור דתי וחילוני.
בעשרות השנים האחרונות חוקר את משנת הציונות הדתית, במסגרת זו פרסם ספרים על ישיבת מרכז הרב ועל שכונת קריית משה.
בנוסף פרסם ספרים שחוקרים את שורשיה האידאולוגים של תנועת גוש אמונים ואת היחס של הציונות הדתית לתוכנית ההתנתקות.
כתב טור קבוע בירחון 'מגד ירחים' בהוצאת בית הרב קוק. בעבר פרסם מאמרים בבמות שונות כגון תחומין ובספרים הקשורים לחינוך הדתי.
בשנת 2015 קיבל ממשרד החינוך אות הצטיינות על פועלו[1].
