יואב מרדכי תיבון[1] (4 במאי 1929 – 29 באפריל 2014) היה ממייסדי קיבוץ צרעה וראש המועצה האזורית גיזו בין השנים 1959–1964.
ביוגרפיה
נולד בירושלים להורים יוצאי הונגריה, וגדל בשכונת מוסררה. אביו, עמנואל פפרמן היה ד"ר לספרות והיסטוריה וממייסדי בית הספרים הלאומי. אמו ד"ר יוֹלָן אֶדליץ-פֶפֶרמן הייתה מרצה לכימיה אורגנית באוניברסיטה העברית.
למד בבית החינוך לילדים עובדים במרכז ירושלים ובגימנסיה רחביה בעיר, והיה חניך ומדריך ב"התנועה המאוחדת". לאחר סיום חוק לימודיו התגייס ל"הגנה" ויצא להכשרה בכפר בלום ולאחר מכן נשלח להדריך מטעם התנועה ברחובות. באותה התקופה פרצה מלחמת העצמאות, והוא שרת בפלמ"ח. ב-7 בדצמבר 1948 עלה עם קבוצת חברי הפלמ"ח בוגרי הכשרות להקמת יישוב משלט בכפר הערבי הנטוש סרעה, החולש על הדרך לירושלים ממערב. משלט זה, שהפך לקיבוץ צרעה עבר לאחר כשנה וחצי למיקומו הנוכחי למרגלות המשלט הגבוה, ותיבון החל לעבוד במשק, במחצבה, בבניין ובתיקון מסילת הרכבת לירושלים. במקביל שירת בתפקידי ציבור בקיבוץ, בהם מזכיר הקיבוץ, גזבר ורכז הבנייה, הפיק את חגיגות העשור לקיבוץ והדריך את חברי הגרעין מבן-שמן שהצטרפו אל הקיבוץ. בהמלצת אביו, אימץ את שם המשפחה "תיבון", בהשראת משפחת החכמים הספרדית-פרובנסלית המפורסמת אבן תיבון.
ב-1955 יצא עם רעייתו עליזה לשליחות מטעם תנועת "הבונים" בדרום אפריקה, ושבו לאחר כמה שנים עם גרעין עולים שהצטרף לקיבוץ. ב-1960 ייצג את תנועות הנוער הסוציאליסטיות בישראל בכינוס הנוער הסוציאליסטי הבינלאומי[2].
בשנת 1959 נבחר לראשות המועצה האזורית גיזו, והיה ממובילי האיחוד עם המועצות הסמוכות ליצירת מועצה אזורית מטה יהודה. לאחר האיחוד ב-1964, שימש כסגן ראש המועצה. לאחר מכן שימש כיו"ר ארגון הקניות של משקי הרי יהודה. עבד גם ב"מפעלי אופניים ישראליים" (ICM) בקיבוץ, וב-1972 היה גזבר המפעל.
ייסד בקיבוצו את המרכז האזורי לאומנויות "יד חריף" על שם תושבי צרעה משה (מוסא), מוריה וחגי חריף, שנהרגו בתאונת דרכים. המרכז תוכנן על פי חזונו של מוסא חריף לקירוב בין חלקי האוכלוסייה באמצעות פעילות אומנותית. על הקמת המרכז זכה באות "יקיר המועצה האזורית מטה יהודה". כמו כן, הקים בצרעה מכון דיאליזה.
חיים אישיים
בשנת 1952 נשא את עליזה, בתו של ורנר קראפט[3][1], אף היא בת הגרעין המייסד של צרעה. לזוג נולדו שלושה ילדים, בהם אלוף במילואים נעם תיבון. כלתו היא הסופרת ד"ר גלי מיר-תיבון, ונכדו הוא העיתונאי אמיר תיבון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
