נולד לנעם תיבון, לימים אלוף בצה"ל, וד"ר גלי מיר-תיבון, היסטוריונית העוסקת בחינוך ובחקר השואה.
בהיותו תלמיד תיכון הקים אתר אקטואליה לנוער בשם Legoz, שמאוחר יותר שינה את שמו ל"בריקדה". כיום האתר אינו פעיל.
בשנים 2011–2013 היה תחקירן בתוכנית "עובדה". בדצמבר 2012, בעיצומה של מלחמת האזרחים בסוריה, הסתנן לשטח המדינה יחד עם איתי אנגל, לצורך הכנת כתבה על המורדים הלוחמים נגד משטר אסד. הכתבה נבחרה על ידי פורום היוצרים הדוקומנטריים לכתבת הטלוויזיה הטובה של השנה[2].
במרץ 2014 נשלח למלזיה[4], מדינה מוסלמית שלרוב אינה מאפשרת כניסת ישראלים לשטחה, כדי לסקר את היעלמותה של טיסה 370 של מלזיה איירליינס. תוך כדי הסיקור הוא נעצר בידי המשטרה המקומית, ונאלץ לעזוב את המדינה.
שמו נקשר במספר הזדמנויות לתיק 4000, בו מואשמים ראש הממשלה בנימין נתניהו ואיש העסקים שאול אלוביץ' בשוחד. מנכ"ל אתר וואלה, אילן ישועה, סיפר בעדותו בבית המשפט כי רעייתו של אלוביץ', איריס, דרשה לפטר את תיבון מהאתר בשל כתיבתו על נתניהו, וכי תיבון כונה "העצם" בשיחותיו עם איריס אלוביץ'[6]. העיתונאי החוקר גידי וייץ, שחשף את תיק 4000, כתב כי אלוביץ' תיאר את תיבון בהתכתבות עם ישועה כ"איש ללא תקנה"[7]. בראיון בשנת 2021 אמר תיבון כי עדותו של אילן ישועה בתיק 4000 'לא הפתיעה אף אחד שעבד בוואלה באותן שנים'[8].
ביולי 2014 פרסם תיבון, יחד עם העיתונאי האמריקני בן בירנבאום, תחקיר מקיף במגזין "ניו ריפבליק" שסקר את משא ומתן הישראלי-פלסטיני שניהל מזכיר המדינה ג'ון קרי. כתבתם של תיבון ובירנבאום זכתה בפרס מטעם ה-National Press Club בארצות הברית, המוענק מדי שנה לכתבה מצטיינת בתחום הדיפלומטי. בנוסף, הכתבה הייתה מועמדת לפרס ה-National Magazine Award, הנחשב לפרס היוקרתי ביותר בארצות הברית לעיתונות מגזינית[10]. ברט סטיבנס, הפרשן הבכיר לענייני חוץ של העיתון וול סטריט ג'ורנל, כתב כי הוא ממליץ לנשיאברק אובמה לקרוא את הכתבה[11].
