קרני שילב כתיבה עיתונאית, בעברית וביידיש, עם פעילותו כמזכיר מרכז ציוני רוסיה, וילנה, בשנים 1907–1908. כתיבתו העיתונאית כללה שירים, מאמרים, ביקורות ומסות. הוא זכה להכתרה כמשורר עברי מביאליק, שפרסם את שירו "יש נערה תמימה", בחוברת "השילוח", י"ט, 1908.[1] קרני הרבה לפרסם את דבריו בשבועון הציוני "העולם", ועבר יחד עם מערכת השבועון לאודסה, שם שהה זמן קצר, והכיר את חבורת הסופרים העבריים שהתרכזה סביב ביאליק וחבורתו.
בשנת 1921עלה לארץ ישראל. שנים ראשונות עשה בחיפה, ואחר כך עבר לתל אביב. בשנותיו הראשונות בארץ עבד כפקיד. החל משנת 1924 הצטרף לעיתון "הארץ", תחילה ככותב ואחר כך כמשתתף קבוע וחבר המערכת. בין השאר הוא נחשב למחדש המילה "קולנוע" ב-1930 (במשך תקופה קצרה כונו הסרטים הדוברים סרטי שמע-נוע)[2].
בשנות עבודתו ב"הארץ" פרסם קרני אלפי רשימות, תגובות, שירים פוליטיים קצרים, מאמרים ומסות. שירתו הציונית המתלהבת ומתלהמת, שהביא עִמו ממזרח אירופה, עברה בארץ שינוי מעמיק. הוא כתב שירה שנאחזה בנוף הארץ האבני והסלעי. שירי ירושלים תפסו מקום בולט בשירתו. הוא ניסה לאחוז בהוויתה של ירושלים: הארצית והאבנית מצד אחד, והמשיחית יהודית מצד שני. נוסח כתיבתו היה שמרני ומיושן מעט, והוא לא התחבר למהלך החדש בשירה העברית, שהביאו שלונסקי, אלתרמן, גולדברג, רטוש ואחרים. אולי משום כך נשכחו שיריו, ודורות הקוראים שצמחו בארץ ישראל נהו אחרי שירה אחרת ומשוררים אחרים.
משיריו המולחנים התפרסמו: "התרגעות", "צלצל קתרוס" (ללחנים עממיים), "עגבנייה"[א] (ללחנו של יואל אנגל) ו״עם כל אבן מתגוללת״ (בביצועו של יהורם גאון, ללחנו של אודי תורג׳מן)
