נכון להיום ידועים שני מינים של טנונטוזאורוס: T.tilletti ו-T.dossi. הראשון הוא המין המייצג של סוג זה שהתגלה במגוון תצורות בארצות הברית, ואילו השני ידוע רק מתצורת הרי התאומים שבטקסס.
תיאור
טנונטוזאורוס בוגר הגיע לאורך שנע בין 6.5 ל-8 מטר ולגובה מקסימלי של 3 מטר בעמידה על שתיים (בעמידה על כל ארבע רגליו גובה המותניים היה בין 1.5 ל-1.7 מטר). הוא היה דינוזאור בינוני-גדול, כאשר משקלו נע בין 900 ל-2,000 ק"ג.
התכונה שייחדה את הטנונטוזאורוס מאיגואנודונטים אחרים הייתה זנבו, שהיה ארוך בהרבה מהרגיל אצל קבוצה זו (אורך הזנב מהווה יותר מחצי מהאורך הכולל של החיה) והיה עבה וקשיח מאוד בנוסף. קשיחות הזנב התאפשרה על ידי סדרה של גידים עבים שעברו לאורכו שהתחילו מגב החיה.
מיני הטנונטוזאורוס היו בעלי מקור קשיח בצורת האות "U", ושיניו היו בעלי משטח זוויתי ששימש לחתיכת חלקי הצמחייה שהם אכלו.
מאובן הטננוטוזאורוס הראשון התגלה במחוז ביג הורן שבמונטנה בשנת 1903 על ידי משלחת של המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע. משלחות נוספות בשנות ה-30 באותו האזור חשפו 18 פרטים נוספים, ומשלחות נוספות בשנות ה-40 חשפו עוד ארבעה. למרות כמות המאובנים הגדולה, החיה לא תוארה רשמית בשנים אלו, אלא רק קיבלה את הכינוי "Tenantosaurus" על ידי ברנום בראון. הכינוי הוא הלחם של המילים היווניות לגיד וללטאה, כאשר הוא מתייחס לגידי הזנב של החיה.
בשנות ה-60, אוניברסיטת ייל ביצעה סדרה של חפירות ממושכות ומקיפות במונטנה ובוויומינג בתצורה שהכילה את המאובנים המקוריים של טננוטוזאורוס (תצורת קלוברלי). החפירות הובלו על ידי ג'ון אוסטרום, שיחד עם צוותו גילה יותר מ-40 פרטים חדשים ותיאר ב-1970 את המין Tenontosaurus tilletti. לימים מחקרים הראו שמין זה היה בעל החוליות הנפוץ ביותר בתצורה, כאשר הוא מצוי פי חמישה מבעל החוליות השני הכי נפוץ, הנודוזאורזאורופלטה.
מאז 1970, מאובנים נוספים רבים של T.tilletti התגלו במקומות רבים ברחבי ארצות הברית, כגון תצורת הקרניים (Antlers Formation) באוקלהומה, תצורת פלאקסי בטקסס, תצורת וואיאן (Wayan) באיידהו, תצורת הר הארז ביוטה ותצורת ארונדל (Arundel) במרילנד. ב-1997 תואר מין נוסף של טנונטוזאורוס, T.dossi, אשר נמצא בתצורת הרי התאומים שבטקסס.
פלאוביולוגיה
תזונה
הצמחים הנמוכים הנפוצים בבית הגידול של מיני הטנונטוזאורוס היו שרכאים, שרכי עצים וציקסאים, ולכן סביר להניח שהיוו את מרבית התזונה שלהם. צמחים בעלי פרחים ראשוניים יכלו גם להאכל על ידם, בנוסף לחלקים קרובים לקרקע של צמחים חשופי זרע גבוהים כגון גינקו ומחטנאים. צורת המקור והשיניים שלהם אפשרה להם לאכול כל חלק בצמח, כגון עלים, קליפת גזע ואף את פירות הצמח.
טורפים
אם טנונטוזאורוס ושלושת גוריה, מותקפים על ידי דיינוניכוס
מאובני שיניים ואף שלדים שלמים יותר של דינוזאורים דרומאוזאוריים טורפים מהסוג דיינוניכוס התגלו מס' פעמים בקרבה רבה לפרטים של T.tilletti- פרטי טנונטוזאורוס נמצאו ביותר מ-50 אתרי חפירה, כאשר 14 מהם הכילו גם מאובני דיינוניכוס. לפי מחקר שפורסם ב-1995, רק שישה מהאתרים שמכילים שרידי דיינוניכוס לא מכילים שרידים של פרטי טנונטוזאורוס, ומאובני דינוניכוס כמעט אף פעם לא מופיעים יחד עם חיות צמחוניות אחרות. כאשר מסכמים את נתונים אלו, כ-20% משרידי הטנונטוזאורוס שהתגלו נמצאו יחד עם שרידי דיינוניכוס, מה שהניע מדענים מסוימים לשער שהסוג דיינוניכוס היה הטורף העיקרי של מיני הטנונטוזאורוס.
עם זאת, טנונטוזואורס בוגר היה גדול בהרבה מדיינוניכוס בוגר, מה שלא אפשר לדיינוניכוס יחיד להרוג טנונטוזואורס בוגר. המדענים שטענו שהסוג דיינוניכוס היה הטורף העיקרי של מיני הטנונטוזאורוס הסתמכו על ההשערה שדרומאוזאוריים צדו בלהקות, אך בימינו נחשבת השערה זו כשנוייה במחלוקת לאור העובדה שעדיין לא נמצאו ראיות ישירות שיתמכו בה במאובנים ושציד בשיתוף פעולה מתואם בין כמה פרטים, אשר כמעט ולא נראית בקרובים בני ימינו של דינוזאורים, כגון ציפורים וזוחלים. במקרה הפרטי של דיינוניכוס, נמצאו ראיות כגון פרטים שנמצאו עם שרידי טנונטוזאורוס, שתקפו ואכלו גם אחד את השני, מה שמעיד על התאספות של כמה פרטים סביב גוויית טנונטוזאורוס כאשר הם תוקפים זה את זה ונאבקים ביניהם על הטרף המת. בימינו סבורים מדענים שדיינוניכוס תקפו טנונטוזואורס צעירים ויכלו לאכול פרטים בוגרים רק לאחר מותם, מה שנתמך על ידי העובדה שפרטי טנונטוזאורוס שנמצאים עם פרטי דיינוניכוס אינם בגודל המקסימלי לסוג זה, כאשר הטורפים העיקריים של פרטים בוגרים היו אלוזאורואידים גדולים שחיו באותו זמן ומקום, כגון אקרוקנתוזאורוס.
גדילה
מאובן אחד של נקבת טננוטוזאורוס נמצא עם שאריות של רקמת מח עצם על הירך והשוקה שלו הנקראת "עצם מדולרית" (Medullary bone). עצם זאת נצפית גם בעופות בנות ימינו ומהווה מקור סידן לנקבות לפני ובמהלך הטלת הביצים לצורך בניית הקליפה. עצמות מודלריות נוספות נמצאו גם במאובנים של אלוזאורוס וטירנוזאורוס, מה שאומר שמדובר בתכונה קדומה שהורשה לאורניתופודים ותרפודים (כולל עופות) מהאב הקדמון המשותף שלהם. גילה של נקבת הטננונטוזאורוס הוערך בשמונה שנים במותה, והיא הייתה קטנה יותר מהפרטים הכי גדולים שנמצאו, מה שאומר שמיני הטננוטוזאוריוס הגיעו לבגרות מינית לפני שסיימו לגדול. כמו כן, הראה מחקר היסטולוגי שנעשה על מאובנים של T.tilletti שהם גדלו מאוד מהר עד להיותם מתבגרים, כאשר הגדילה הפכה איטית יותר עם ההתקרבות להתבגרות עצמה (בניגוד לאיגואנודונטים אחרים).
פלאואקולוגיה
הטנונטוזאורוס הוא בעל החוליות הנפוץ ביותר בתצורת קלוברלי האמריקאית, שם הוא נפוץ פי חמישה מבעל החוליות השני הכי נפוץ (הנודוזאורזאורופלטה). בפרט "אבן בוץ של הכבשה הקטנה" (Little Sheep Mudstone Member) בתצורה הנ"ל הטנונטוזאורוס הוא אוכל העשב היחיד, ונמצאו איתו מאובנים של דיינוניכוס יחד עם שרידי אלוזאור וגוניופוליד (קרוב משפחה של התנינאים המודרניים שנראה וחי כמוהם) שעדיין לא שויכו למין ספציפי. בפרטים נוספים בתצורה המייצגים את גיל האפטיאן האמצעי והלאה התצורה ישנו שינוי במגוון הביולוגי כתוצאה משינוי ניכר באקלים: מאובני טנונטוזאורוס נמצאים יחד עם הפארקוזאור הנדיר זפירוזאורוס, האובירפטורוזאורמיקרוונאטור ושרידים של זאורופודדמויי-טיטאנוזאורואורניתומימי שעדיין לא שויכו למין ספציפי.
מגוון המינים הנ"ל היה דומה לתצורות אחרות בהם נמצא הטנונטוזאורוס כגון תצורת הקרניים המשתרעת מדרום מערב ארקנסו דרך דרום מזרח אוקלהומה עד צפון מזרח טקסס. אף על פי שתצורה זו לא תוארכה רדיומטרית, מגוון המינים הקיים בה תואם לתצורות קרובות שכן תוארכו, מה שהוביל מדענים להסיק שהתצורה מייצגת את גיל האלביאן (110 מיליון שנה לפנה"ס). האזור הנ"ל היה מישור הצפה עם נהר שהתנקז לים פנימי רדוד בתוך היבשת, שיהפוך מאוחר יותר לים הפנימי המערבי. מישור ההצפה הכיל יערות טרופיים וסוב-טרופיים, דלתאות וביצות בדומה ללואיזיאנה המודרנית. המין T.tilletti חי בסביבה הזו יחד עם דינוזאורים כמו הדיינוניכוס, זאורופודים כמו האסטרודון והזאורופוסידון והקרנוזאור אקרוקנתוזאורוס שהיה טורף העל של בית הגידול. גם בתצורת הקרניים הטנונטוזאורוס הוא בעל החוליות הנפוץ ביותר שנמצא בה.
