טירת אגנברג (גרמניתSchloss Eggenberg) היא טירה השוכנת ברובע אגנברג במערבה של העיר גראץ שבאוסטריה. הטירה ידועה בסגנונות הבארוק והרוקוקו בהם היא נבנתה, ובזכות גניה רחבי הידיים. עוד ידועה הטירה במספר אוספים של מוזיאון יואנאום (Universalmuseum Joanneum) השוכנים בה. טירת אגנברג נחשבת לאחד מנכסי התרבות החשובים באוסטריה, ובשנת 2011 הכיר ארגון אונסק"ו בחשיבותה התרבותית וההיסטורית, וצירף אותה להכרזתו את המרכז ההיסטורי של העיר גראץ כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
הקרקע שעליה הוקמה הטירה נרכשה לפני 1460 בידי בלתאזר אגנברג (Balthasar Eggenberger), יזם שעשה בשירותו של פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הוא הקים במקום טירה ובשנת 1470 בנה במרכזה קפלה, שלפי שטר מחילהאפיפיורי מ-30 במאי 1470, זכתה לשם "קפלת הבתולה הברוכה מרים בטירת אקנפרג" (Capella Beate Marie Virginis Sita In Castro Eckenperg). הטירה נבנתה מחדש החל ב-1625 בהוראתו של הנסיך האנס אולריך פון אגנברג (Hans Ulrich von Eggenberg), ששימר רק את המגדל המרכזי של המבנה המקורי, שבו שכנה הקפלה. האנס אולריך שהמיר את דתו לנצרות קתולית, היה מקורב לקיסר פרדיננד השני, ונחשב לאחד המדינאים הבולטים בראשית המאה ה-17 באימפריה הרומית הקדושה. ב-1621 הוא מונה למושל שטיריה ולאחר מכן לנסיך קיסרי ולדוכס קרומאו שבבוהמיה. לשם הקמת הטירה מחדש, שכר אגנברג את שירותיו של האדריכל האיטלקיג'ובאני פייטרו דה פומיס (Giovanni Pietro de Pomis), אשר הושפע מסגנונו של ארמון אל אסקוריאל שליד מדריד. דה פומיס פיקח באופן אישי על עבודות הבנייה עד מותו ב-1633, ואז מונה אדריכל המצודות ההולנדי לורנס ואן דה סיפה (Laurenz van de Syppe) להחליפו. שנה לאחר מכן, ב-1634, הופקד המשך העבודות בידיהם של האיטלקים פייטרו ולנגרו (Pietro Valnegro) ואנטוניו פוצו (Antonio Pozzo), אשר השלימו את המלאכה ב-1646. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-17 המשיך הנסיך יוהאן סייפריד פון אגנברג (Johann Seyfried von Eggenberg) לפאר את הטירה בסגנון הבארוק, ובתקופה זו הושלמו כ-600 ציורי תקרת הפיאנו נובילה. שושלת אגנברג גוועה בתחילת המאה ה-18, עם מותו בלא יורש של הנסיך האחרון, ורכוש המשפחה בשטיריה עבר לידי הרוזן הרברשטיין (Herberstein), בעלה של הנסיכה האחרונה לבית אגנברג. בין השנים 1754–1763 עוצבה הטירה מחדש, הפעם בסגנון הרוקוקו. ציורי התקרות המקוריים לא שונו, אך עיטורי הקירות והריהוט הוחלפו, ותיאטרון הטירה נהרס והפך לכנסייה. לאחר שהטירה אבדה את תפקידה הרשמי במאה ה-19, היא נפתחה לביקור מבקרים החל ב-1830. משפחת הרברשטיין שמרה על הבעלות בטירה עד 1939, מועד בו מכרה אותה לממשלת מחוז שטיריה. הטירה ספגה נזקים במלחמת העולם השנייה, ולאחריה הפכה קומתה הראשונה למוזיאון בניהולו של מוזיאון יואנאום, הוותיק במוזיאוני אוסטריה.
ראשיתם של גני הטירה במאה ה-17, עת עוצבו בסגנון "הגן האיטלקי" המוקפד של הרנסאנס. הגנים עוצבו מחדש בסגנון הרוקוקו הצרפתי במחצית השנייה של המאה ה-18 ונפתחו לקהל הרחב. החל ב-1802 לבש הגן דמות של גן אנגלי, והמבוכים, השבילים הישרים והמזרקות פינו את מקומם לגן נופי טבעי. במאה ה-20 איבדו הגנים את ייחודם והפכו לפארק עירוני גרידא, אך החל ב-1993 הם עוצבו מחדש, וחלקם שונה לחלוטין, דוגמת "גן ההנאה האבודה" שהוחלף ב"גן כוכבי הלכת". בנוסף הובאו לגנים טווסים.
הטירה
תוכנית הטירה
הטירה שוכנת כשלושה ק"מ ממערב למרכז ההיסטורי של העיר גראץ. בהקמת הטירה ביקש הנסיך האנס אולריך פון אגנברג ליצור לעצמו משכן ייצוגי שיפגין את מעמדו הפוליטי העולה, תוך שילוב רעיונות אלגוריים ואוטופיים. כך, לדוגמה, יש בטירה 365 חלונות, כמניין ימי השנה, ו-52 מהם (כמספר שבועות השנה) שוכנים ב-24 חדרי הפיאנו נובילה (כמניין שעות היממה). בכל אחת משתי הקומות האחרות בטירה, שוכנים 31 חדרים, כמספר ימי החודש.
בהשפעת ארמון אל אסקוריאל בספרד, בנויה הטירה בצורת מלבן שאורכו 70 מטרים ורוחבו 65 מטרים, והיא מתנשאת לגובה של שלוש קומות. בארבע פינותיה של הטירה שוכנים מגדלים בני חמש קומות הנושאים גגותרעפים מחודדים, ואלה מייצגים את עונות השנה. פינתו החיצונית של כל אחד מהמגדלים פונה לאחת מארבע רוחות השמיים. במרכז המבנה שוכן המגדל המרכזי וגם הוא נושא גג רעפים מחודד. המגדל הוא השריד היחיד מהטירה הראשונה שהוקמה באתר במאה ה-15. הקפלה השוכנת בקומתו השנייה של המגדל מעוצבת בסגנון גותי מאוחר. מרכז המבנה מחולק לשלוש חצרות פנימיות הערוכות בצורת האות T.
פיאנו נובילה
הפיאנו נובילה על 24 חדריה הייצוגיים, שוכנת בקומה השנייה של הטירה. תקרות חדרי הקומה מעוטרות בכ-600 ציורי שמן בסגנון הבארוק, בעוד שקירותיה, מעשה ידיו של האמן יוזף היבר (Josef Hueber) עוטרו בסגנון הרוקוקו. ציורי התקרה, מעשה ידיהם של אמנים שונים בני המאה ה-17, עוסקים במיתולוגיה היוונית והרומית, בסיפורי התנ"ך ובאגדות אירופיות שונות.
הבולט בחדרי הקומה הוא "אולם כוכבי הלכת", שזכה בשמו על-שום נושא עיטורי הסטוקו שעל תקרתו - שבעת כוכבי הלכת שהיו ידועים בעת העתיקה ושנים-עשר המזלות. האולם הוא מעשה ידיו של הצייר האנס אדם וייסנקירשנר (Hans Adam Weissenkircher) מזלצבורג. שלושה מחדרי הקומה עוצבו בסגנון המזרח הרחוק, ובאחד מהם מתוארת העיר אוסקה על וילונותנייר.
