PROFILPELAJAR.COM

טוסקולום
Tusculum
היסטוריה
תרבויות	לאטינים
תקופות	רומא העתיקה
אתר ארכאולוגי
אתר אינטרנט	https://www.tuscolo.org/
מיקום
מדינה	איטליה
קואורדינטות	41°47′54″N 12°42′39″E / 41.798333333333°N 12.710833333333°E
	(למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון טוסקולום

טוסקולום (בלטינית: Tusculum; באיטלקית: Tuscolo) הייתה עיר בלאטיום, האזור החקלאי הסובב את העיר רומא. כיום המקום בו ניצבה העיר הוא אתר עתיקות. מקורות ההתיישבות במקום קדומים ביותר וייסודה מיוחס לטלגונוס, בנם האגדי של אודיסאוס וקירקה. העיר הייתה עיר עצמאית, בת-בריתה של רומא וב-381 לפנה"ס ויתרה על עצמאותה ונכנעה לשלטון רומא. בתקופת הקיסרות הרומית הייתה, כשאר ערי הגבעות הסובבות את רומא, אתר וילות אליו פרשו בקיץ עשירי העיר ונכבדיה. במאה ה-10 וה-11 הייתה העיר בסיס לרוזנות טוקסולום. רוזן טוסקולום היה המנהיג החילוני הבכיר בלאטיום והיה ראש לחבר אצילי לאטיום שאחזו בידיהם את הזכות למנות אפיפיורים, שנבחרו אף הם מתוך בני אותה שכבת אצולה (עד לנטילת זכות זו מידי השלטון החילוני בידי ניקולאוס השני). העיר שקעה במאה ה-12, ננטשה לאחר מלחמתו של פרידריך ברברוסה באזרחי רומא ב-1167 ונהרסה עד היסוד ב-1191. במאה ה-19 החלו באזור חפירות ארכאולוגיות.

גאוגרפיה

אתר העיר שוכן כ-25 ק"מ מדרום-מזרח לרומא, על גבעה ברום של 670 מטר מעל פני הים, אחת מגבעות אלבן המהוות למעשה לוע הר געש כבוי. העיר חוברה לרומא בשתי דרכים רומית, ויה לביקאנה (Via Labicana) וויה לטינה (Via Latina), שנקראה בקטע רומא-טוסקולום ויא טוסקולאנה.

אתר העיר נמצא ליד העיר המודרנית פרסקטי (Frascati).

העת העתיקה

ייסוד העיר אפוף אגדה ונעוץ בשנים שלאחר מלחמת טרויה. ההיסטוריון טיטוס ליוויוס מייחס את הקמתה למלך הלאטיני לטינוס סילביוס. בתקופתו של מלך רומא האחרון, לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס, מוזכרת העיר כעיר-ממלכה עצמאית בעלת אלים משלה ושליט (דיקטטור). העיר, שהייתה העיר הראשה בברית הלטינית, הפכה בת-ברית של רומא משלב מוקדם יחסית לשאר הערים באזור. במאה ה-5 לפני הספירה התחולל ליד העיר אחד הקרבות המכריעים במלחמה בין רומא לברית הלטינית, קרב רגילוס בו הביס המצביא הרומי לוקיוס קווינקטיוס קינקינטוס את ברית הערים הלטיניות. בשנת 381 לפנה"ס קיבלו אזרחי טוסקולום אזרחות רומית והעיר נבלעה למעשה במדינה הרומית. פעולה זו שסעה את לאטיום לשני חלקים ושברה את הברית הלטינית. עם זאת בשנת 340 תמכה העיר בברית הלטינית נגד רומא במסגרת המלחמה הלטינית ולאחר שנוצחה הברית שבה לקבל את זכויותיה כחלק מהמדינה הרומאית. העיר נוהלה על ידי סנאט, אך תוארו של מנהיגהּ היה אידיל ("ראש עיר", להבדיל מראש ישות עצמאית).

במהלך המאה הראשונה לפני הספירה זכתה טוסקולום למעמד בכיר שאתר הווילות של בכירי ועשירי העיר. היא מוזכרת בכתביהם של מרקוס טרנטיוס וארו, סנקה, סטראבון וקיקרו כסמל למעוז עשיר, שמי שחפץ לנפוש בו אינו שוקל שיקולים כלכליים. בין בעלי הווילות בטוסקולום נמנו לוקיוס ליקיניוס לוקולוס, קאטו וקיקרו, שחיבר בה את ספרו "ויכוחי טוסקולום" (Tusculanae Disputationes).

העיר מפסיקה להתקיים כעיר מרכזית במאה החמישית ואולי הופכת לאתר חקלאי. העדות האחרונה לקיום עיר במקום בעת העתיקה היא לוח ברונזה שנמצא בחפירות ארכאולוגיות ומתוארך לשנת 406.

בימי הביניים

רוזנות טוסקולום

לאחר ששמה של העיר נעדר מן המאה החמישית, הוא שב ומופיע במאה העשירית כרוזנות החשובה ביותר בלאטיום. הרוזן הראשון מטוסקולום הידוע בשמו הוא תיאופילקטוס הראשון (Theophylactus I; מת ב-924), הוא מוזכר כפלטין של הקוריה הרומאית (ממונה על חצר האפיפיור; sacri palatii vestararius) וכמגיסטר מיליטום (קצין צבא בכיר). להלכה היה זה תיאופילקטוס שבחר ביוחנן העשירי כאפיפיור, אך למעשה מי שעמדה מאחורי הבחירה ומאחורי כינון הפריווילגיה של בחירת אפיפיורים כנחלת הרוזן הייתה רעייתו, תיאודורה^[1] שכיהנה כסנטורית (senatrix) ופטריצית (patricia). בתם, מרוציה (890 – 936)‏^[2] הייתה אף היא סנטורית. מבקרי התקופה^[3], המכונה "התקופה האפלה" (Saeculum obscurum) בתולדות מינויי האפיפיורים טוענים שהן תיאודורה והן מרוציה היו פילגשיו של האפיפיור סרגיוס השלישי, שהאפיפיור יוחנן העשירי היה מאהבה של תאודורה ושנרצח על ידי מרוציה ושהאפיפיור יוחנן האחד עשר היה בנם של מרוציה וסרגיוס השלישי. מרוציה נישאה לאלבריק הראשון ולאחר מותו נישאה להוגו מפרובאנס. בנה אלבריק השני היה אביו של האפיפיור יוחנן השנים עשר ואף האפיפיורים בנדיקטוס השמיני, יוחנן התשעה עשר, בנדיקטוס התשיעי והאנטי-אפיפיור בנדיקטוס העשירי היו צאצאיה.

גרגוריוס השלישי, רוזן טוסקולום (נכדו של אלבריק השני) היה ידידו של האפיפיור המלומד סילבסטר השני וכיהן כמפקד הצי של אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ושל אוטו השני. בשנת 1000 לערך הקים מחדש את מצודת העיר. ב-1001 מרד כ"מלך הרפובליקה של רומא" נגד אוטו השלישי. בנו תיאופילקטוס היה לאפיפיור בנדיקטוס השמיני ובן אחר שלו לאפיפיור יוחנן התשעה עשר.

ב-1049 לאחר מינויו הכושל של רוזן טוסקולום תיאופילקטוס השלישי המושחת לאפיפיור בנדיקטוס התשיעי, העניקו אזרחי רומא את הזכות למינוי האפיפיורים להיינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ושושלת רוזני טוסקולום החלה לשקוע. ב-1059 נכשל הניסיון האחרון למנות אפיפיור מטעם הרוזנות וב-1062 הפכה טוסקולום לבת-בריתו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה, כנגד הקומונה של רומא (שלטון האזרחים). ב-1167 תקף חיל אזרחי רומא את העיר הקיסרית, עליה הגן כוח נאמן לקיסר בקיץ הגיע לעיר כוח בפיקודו של פרידריך ברברוסה, אך הוא נסוג בשל מגפה. עם זאת, החל משלב זה ננטשה העיר מיושביה ונותר בה רק כוח מגן קטן.

ב-17 באפריל 1191 הרסו אזרחי רומא את העיר בהסכמת האפיפיור סלסטינוס השלישי. חורבות הער כוסו בצמחייה ואבניה שימשו את ערי הסביבה כ"מחצבה" לאבנים בשימוש משני.

ממשפחת רוזני טוסקולום צמחה משפחת האצולה הרומאית, שגם ממנה קמו מספר אפיפיורים, משפחת קולונה.

אפיפיורים משושלת רוזני טוסקולום

אפיפיורים שהיו גם רוזני טוסקולום מסומנים בכתב מודגש

יוחנן התשיעי, אפיפיור מ-931 עד 935
יוחנן השנים עשר, 955-964
בנדיקטוס השביעי, 974-983
בנדיקטוס השמיני, 1012-1024
יוחנן התשעה עשר, 1024-1032
בנדיקטוס התשיעי, 1023-1044; 1045; 1047-1048
האנטי-אפיפיור בנדיקטוס העשירי, 1058-1059

חפירות ארכאולוגיות

ראשון החופרים באתר היה לוסיאן בונפרטה (אחיו של נפוליאון בונפרטה), שאיתר את האתר ב-1806. ב-1825 שלחה מריה כריסטינה, מלכת שתי הסיציליות משלחת חפירות בראשות לואיג'י ביונדי לחפור באתר. ב-1839 ו-1840 המשיך לואיג'י קאנינה את אותה חפירה והמשלחת בראשותו גילתה את התיאטרון העתיק, את מקדש יופיטר, את הנקרופוליס ("עיר המתים", בית הקברות) ואת מתאר העיר. קאנינה פרסם גם את מפת העיר^[4]. ב-1890 חקר את האתר תומאס אשבי, מנהלו של בית הספר האנגלי ברומא, את מסקנותיו בקשר לאזור החקלאי שסבב את רומא והדרכים הרומיות סביב לעיר פרסם ב-1927 בחיבור The Roman Campagna in Classical Times.