אידיל[1] היא עיר מחוז במחוז צירנק בטורקיה.[2] היא ממוקמת באזור ההיסטורי של טור עבדין.
העיר מנתה 30,271 תושבים בשנת 2021 והיא מורכבת מכורדים מהשבטים דומנאן, דוריקאן, הארונאן, ממאן ועומרקן.[3] קיים בעיר מיעוט אשורי קטן.[4]
היסטוריה
אידיל מזוהה כעיירה "אשיחו" בתקופת שלטונו של אדד-ניררי השלישי, מלך אשור.
באימפריה העות'מאנית
מוחמד פאסה ניצל את ההפרעה שנגרמה לאימפריה העות'מאנית כתוצאה מהפלישה המצרית לסוריה בשנים 1831–1832 כדי להרחיב את ממלכתו, וצר על אידיל ב-1834. עם הגעתו של צבא עות'מאני גדול בהנהגתו של רשיד מחמד פאשה הוא נכנע. הכפר הותקף שוב מאוחר יותר על ידי בדיר חאן בג, אמיר בוהטן, בשנת 1847.
בתחילת המאה ה-20 מנה הכפר 1,000 תושבים, והוא היה מיושב על ידי סורים אורתודוקסים ואשורים קתולים דוברי ערבית[5] שחלקם היגרו לברזיל בשנת 1914. במאה ה-20, ברצח העם האשורי ביולי 1915,[5] פליטים מהכפרים אספס, קפשן, קופח, בבקה וחדל ברחו לאידל. הכפר הותקף לאחר מכן על ידי בני שבטים כורדים מאמצע אוגוסט ועד נסיגתם ב-9 בספטמבר.[5] לאחר התקפות, והתקפת נגד אשורית ב-14 בנובמבר, נסוג הצבא הטורקי ב-21 בנובמבר.[5]
הרפובליקה של טורקיה
הכפר הפך למחוז משנה של ג'יזרה בשנת 1924.[6] בשנה שלאחר מכן היגרו מספר כפריים לברזיל וגורשו 100 אשורים מאידיל. בעקבות כישלון מרד סעיד הכורדי, נקטה ממשלת טורקיה צעדי דיכוי ובשנת 1926 הואשמו תושבי אידיל בשותפות למרד ובהחזקת נשק בריטי. השלטונות הטורקיים טענו שאנשי הכפר שירתו בהמגויסים האשורים על סמך גילוי רובים בריטיים והיתרים לשאת נשק באנגלית ובערבית. האוכלוסייה פורקה מנשקה לאחר הגעתם של 1,500 חיילים טורקים, ו-257 או 357 גברים מכפרים באידיל ומכפרים שכנים, כולל בולטים ושלושה כמרים, הואשמו בבגידה, נעצרו ונכלאו בג'יזרה. האשורים באידיל נחשבו כבלתי מתאימים לטורקיציה (אנ') על ידי ממשלת טורקיה, וכתוצאה מכך שאפו להשמיד את אלה ששרדו את רצח העם, ואלה שנעצרו הוכו ונמנע מהם מזון. מאוחר יותר הם הועברו למידיאט, שם שוחררו רובם באוגוסט 1926.
אשורים מאידיל היגרו לעין דיוואר ואל-מאלכיה שבצפון מזרח סוריה בתחילת שנות ה-30 לאחר בניית בסיסים צבאיים צרפתיים.[6] הכפר היה מיושב על ידי 3500 אשורים בשנת 1964. כתוצאה מהמשבר הקפריסאי של 1963-1964 (אנ'), אשורים מאידיל היו קורבן להתפרעויות אנטי-נוצריות. הכפר היה מאוכלס אך ורק על ידי אשורים נוצרים עד אמצע שנות ה-70. הדבר נבע בחלקו מאיסור מכירת רכוש לכורדים מוסלמים על ידי ראש העיר.[7] מאמצי הפגיעה באוכלוסייה האשורית הביאו לבניית דיור סוציאלי לכורדים בכפר, שעלו עקב כך ל-10% מהאוכלוסייה,[7] ולבחירתו של אבדורחמן אביי, ראש שבט הקקאן הכורדי, לראשות העיר ב-1979 בסיוע שלטונות טורקיה.[8] אביי טען כי קיבל ברכות באמצעות מברק מאנואר סאדאת, נשיא מצרים, על "הכיבוש המוסלמי של עידיל".[8] זה הוביל לירידה באוכלוסייה האשורית בשנות ה-70 וה-80.
לאחר גירושם הכפוי על ידי הצבא הטורקי ב-20 בנובמבר 1993, נמלטו מספר פליטים אשורים מחסנה לאידיל. ב-9 בינואר 1994, מלקה טוק, הכומר של מידן, נחטף בזמן שהיה בדרך מאידיל לבסורינו.[9] הכומר שוחרר מאוחר יותר לאחר משא ומתן והעיד כי בעודו בשבי, הוא נקבר בחיים והופעל עליו לחץ להתאסלם.[10] הרצח של ראש העיר לשעבר שוקרי טוטוס ב-17 ביוני 1994 הוביל את האוכלוסייה הנוצרית הנותרת של כמה מאות בני אדם לבקש מקלט במערב אירופה, ואחריו אכלוסו הכורדים מחדש את הכפר.[8] האשורים חזרו מאוחר יותר, אך עד 2015 רק 50 אשורים חזרו לעיר.
התפרצות של אלימות בתחילת 2016 הביאה את כל האשורים מלבד שניים לברוח מאידיל, ועוצר הוטל בעיר ב-16 בפברואר.[11] הצבא הטורקי החל בפעילות בעיר ב-18 בפברואר וטען כי הרג לפחות 47 חמושים של מפלגת הפועלים של כורדיסטן עד 25 בפברואר.[12] העוצר הוסר חלקית ב-31 במרץ והפליטים חזרו לאידיל,[13] כולל לפחות ארבע משפחות אשוריות. בסוף יולי 2019, נכסים אשוריים במחוז נפגעו בפיגועי הצתה.[14] נכון לספטמבר 2020, רק 23 אשורים גרים באידיל.[4]
ממשל
ראשי ערים
ראש העיר מחמט מוהדי ארסלאן וסגן ראש העיר נווין ג'ירסון הושעו ב-20 בספטמבר 2016 בעקבות מעצרם באוגוסט בחשד לסיוע ל-PKK, וקיימקאם (מושל המחוז) ארסין טפלי מונה ל"נאמן העיר" למחרת.[15]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
