טוּלְצָ'ה (ברומנית: Tulcea, בטורקית: Tulça, ברוסית: Тулча) היא עיר נמל על גדת הדנובה, במחוז טולצ'ה שברומניה.
היסטוריה
העיר שוכנת על פני שבע גבעות, המכונות "גבעות טולצ'ה". נמצאו סימנים להתיישבות במקום לפני קרוב לחמשת אלפים שנה ולפני יותר מאלפיים ושבע מאות שנה היה במקום יישוב יווני בשם Aegyssus. ב-12 לפנה"ס נכבש המקום על ידי האימפריה הרומית ורומים הרחיבו וביצרו את היישוב, שנודע גם במהלך ימי הביניים בשמו העתיק אאגיסוס. לאחר הפיצול באימפריה עברה העיר לשליטת האימפריה הביזנטית ובמהלך המאה ה-7, תקופת נדידת העמים השנייה נכבשה על ידי שבטים גרמאניים וסלאבים וננטשה. בשלהי המאה ה-7 עברה לשליטת האימפריה הבולגרית הראשונה. לאחר קריסת האימפריה הבולגרית חזר היישוב לידיים ביזנטיות ובמקום הוקמה מצודה. ב-1064 החריבו לוחמים משבטי האוע'וז את המצודה ובסמיכות אליה נותר ישוב קטן. במהלך המאה ה-12 נשלטה העיר על ידי האימפריה הבולגרית השנייה ובשלהי המאה ה-13 עברה לידי דספוטט קארבונה שמרכז שליטתה היה חבל דוברוג'ה. במהלך המאה ה-14 נשלטה העיר על ידי הולאכים.
בראשית המאה ה-15 נכבש המקום על ידי צבא האימפריה העות'מאנית והחל משנת 1506 העיר מתועדת בתעודות עות'מאניות בשמה הטורקי העכשווי טולצ'ה,
העיירה מילאה אותה תקופה תפקיד של מרכז לסחר מעבר.
בסביבות 1848 פעלו בה מספנות קטנות.
ב-1860 זכתה טולצ'ה למעמד של עיר ושל בירת סנג'ק במסגרת הווילאייט סיליסטרה. משנת 1864 סופחה לווילאייט טונה (דנובה).
לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), מתוקף סיכומי קונגרס ברלין הועברה העיר לחזקת ממלכת רומניה. במהלך מלחמת העולם הראשונה בין 1916 ל-1918 נכבשה טולצ'ה בידי צבא בולגריה. לאחר כניעת הבולגרים, הוחזרה העיר לחזקת רומניה. בשנת 2002 היו בטולצ'ה 91,875 תושבים.
הקהילה היהודית
ערך מורחב – יהדות רומניה
בטולצ'ה התקיימה קהילה יהודית שמתועדת בתקופת שליטתם של העות'מאנים על העיר, בעת שהייתה חלק מווילאייט הדנובה של האימפריה העות'מאנית. לפי נתוני הוועדה הרומנית שהוצגו בפני קונגרס ברלין התגוררו בעיר ב-1878 750 יהודים[1]. ב-1882 היו מספר יהודים מבני קהילת טולצ'ה שהיגרו לארץ ישראל ממייסדי וראשוני מתיישבי המושבה זכרון יעקב[2]. ב-1888 נבנה בית הכנסת המרכזי של הקהילה[3]. קהילת טולצ'ה התפללה לפי נוסח אשכנז. בקהילת טולצ'ה נרשמה פעילות ציונית ענפה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הוטל איסור לימודים על בני הקהילה והגברים ובני הנוער נלקחו למחנות לעבודות כפייה. באוגוסט 1944, לאחר כיבוש העיר בידי הצבא האדום חודשה הפעילות הציונית בעיר ובהמשך, החלה עלייה הדרגתית לארץ ישראל חלקה באמצעות ספינות מעפילים[4].
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
