זכות הבחירה לנשים באוסטרליה

קתרין הלן ספנס (1825–1910) הייתה האישה הראשונה שהייתה מועמדת לתפקיד פוליטי באוסטרליה, היא עשתה זאת בשנת 1897 כאשר התמודדה על מקום בפרלמנט של דרום אוסטרליה רק כ-3 שנים לאחר שנשים בדרום אוסטרליה קיבלו את הזכות להצביע.
וידה גולדשטיין (1869-1949) הייתה אחת מארבע הנשים שהיו מועמדות בבחירות הפדרליות של שנת 1903, הבחירות הראשונות באוסטרליה שבהן לנשים הייתה זכות להתמודד.
אדית קוואן (1861-1932) נבחרה כנציגה באספה המחוקקת של מערב אוסטרליה בשנת 1921, היא הייתה האישה הראשונה שנבחרה לאיזשהו פרלמנט אוסטרלי.

זכות בחירה לנשים באוסטרליה הייתה אחת מהמטרות הראשונות של התנועה למען שוויון מגדרי באוסטרליה. חוקים המתירים זכות בחירה לנשים התחילו להיות מחוקקים בסוף המאה ה-19, כשתחילה זה קרה בדרום אוסטרליה בשנת 1894 ואחר כך במערב אוסטרליה בשנת 1899. ב-1902, כשהוקם הפרלמנט האוסטרלי אחד החוקים שקבע הוא ה-Commonwealth Franchise Act אשר קבע כי לנשים יש זכות הצבעה מלאה באוסטרליה וכי הן יכולות להיבחר לפרלמנט האוסטרלי, החלטה זאת סיימה באופן רשמי את האפליה על בסיס מגדר בבחירות לפרלמנט האוסטרלי. עד שנת 1911, שאר המדינות באוסטרליה חוקקו גם הן חוקים המתירים זכות בחירה לנשים בבחירות הפנימיות במדינה.

היסטוריה

לפני המאה ה-19

הנשים הצאצאיות של המורדים מהמרד על הבאונטי שחיו על איי פיטקרן יכלו להצביע מ-1838, זכות זו הועברה להן גם כאשר נשלחו ליישוב מחדש באי נורפוק (עכשיו טריטוריה אוסטרלית) בשנת 1856.[1]

זכות הבחירה לגברים באוסטרליה

הממשל הראשון בסגנון אירופאי הוקם באוסטרליה בשנת 1788. הוא היה אוטוקרטי ונוהל על ידי מושלים. תהליכים פוליטיים התחילו במדינה בעיקר בגלל השפעות של החוק האנגלי במסמכים כמו המגנה כרטה או חוק הזכויות מ-1689 אשר הובאו מבריטניה על ידי המתיישבים. תביעות לממשל נבחר התחילו באוסטרליה מיד לאחר שהאנגלים החלו ביישוב של הקולוניות השונות.[2]

ב-1825 מינה מושל ניו סאות' ויילס את המועצה המחוקקת של ניו סאות' ויילס, הגוף המחוקק הראשון באוסטרליה. בשנת 1840 הוקמו שתי מועצות עירוניות באדלייד ובסידני שבהן הייתה זכות הצבעה לגברים בלבד. הבחירות הפרלמנטריות הראשונות באוסטרליה נערכו ב-1843 ובהן נבחרו הנציגים למועצה המחוקקת של ניו סאות' ויילס. במקרה זה זכות ההצבעה הייתה קשורה למעמד כלכלי ובעלות על רכוש והוענקה לגברים בלבד. זכויות הבוחר לכלל הגברים הורחבו בניו סאות' ויילס בשנת 1850 ובחירות לגופים מחוקקים התקיימו גם בוויקטוריה, דרום אוסטרליה וטסמניה.[3]

עד אמצע המאה ה-19 היה רצון רב לממשל נבחר במושבות של אוסטרליה, רצון זה הושפע מהתנועות הרפורמטיות הגדולות בארצות הברית ובאימפריה הבריטית כמו התנועה הצ'רטיסטית, שרעיונותיהן הגיעו לאוסטרליה על ידי מחפשי הזהב. "חוק הממשל בקולוניות האוסטרליות" (The Australian Colonies Government Act), שנחקק בשנת 1850, היה ציון דרך משמעותי שהבטיח ממשל נבחר בניו סאות' ויילס, בוויקטוריה, בדרום אוסטרליה, ובטסמניה. בעקבות כך, הקולוניות השונות אמצו חוקות אשר יצרו פרלמנטים דמוקרטיים אבל גם שימרו את המעמד של ציבור המתיישבים העשירים ואת האינטרסים הכלכליים והחברתיים של המלוכה הבריטית, שהוכרזה כראש המדינה.[4] ב-1855 הוענקה בדרום אוסטרליה זכות הצבעה לכל הגברים ילידי בריטניה מעל גיל 21. זכות זו הורחבה גם לוויקטוריה בשנת 1857 ולניו סאות' ויילס ב-1858. עד 1896, שאר המושבות העניקו גם הן זכויות דומות, כשטסמניה הפכה לאחרונה להעניק זכות בחירה לכלל הגברים ילידי בריטניה.

התנועה למען זכות בחירה לנשים

התנועה למען זכות בחירה לנשים התהוותה באוסטרליה במהלך המאה ה-19. בין קולוניות שונות היו הבדלים רבים בדרכי הפעולה ובהישגים, כמו גם בארגונים שהשתתפו במאבקים לשוויון.

בשנת 1861 נשים בעלות רכוש בדרום אוסטרליה קיבלו את הזכות להצביע בבחירות המקומיות, אבל לא בבחירות לפרלמנט. רק בשנת 1894 הפרלמנט של דרום אוסטרליה אישר את זכות הבחירה ואת הזכות להיבחר לפרלמנט, והחוק קיבל הסכמה מלכותית בשנת 1895.[5] החוק יושם באופן שווה גם בטריטוריה הצפונית, שהייתה אז חלק מדרום אוסטרליה. בשנת 1897, קתרין הלן ספנס הפכה לאישה הראשונה שהייתה מועמדת לתפקיד פוליטי, כשניסתה להיבחר ללא הצלחה כנציגה לאספה הפדרלית בבחירות בדרום אוסטרליה.[6]

בשנת 1899 העניקה אוסטרליה המערבית זכות הצבעה לנשים בהצעות שעברו ברוב קולות בשני בתי הפרלמנט לאחר מאבק של ה-WCTU (או Women's Christian Temperance Movement) וכתבות חיוביות במספר עיתונים במושבה.[7][8]

בוויקטוריה, חוק הבחירות של 1863 נתן זכות הצבעה לכל מי שהיה רשום ברשימות העירוניות כמשלם מיסים, כלומר בעיקר אנשים בעלי רכוש. ב-1864 היו נשים ששילמו מיסים בוויקטוריה וחלקן הצביעו בבחירות של המושבה. עם זאת, הרשות המחוקקת התייחסה לעניין כטעות בניסוח החוק ותיקנה אותו ב-1865. לאחר מכן בבחירות של 1866 הצביעו רק גברים המשלמים מיסים. בשנת 1884, הנרייטה דגדייל, שתמכה בפומבי בזכות הצבעה לנשים מאז 1868, ואנני לאו הקימו את "האגודה הוויקטוריאנית לזכות בחירה לנשים" (Victorian Women's Suffrage Society), שהייתה הארגון האוסטרלי הראשון שעסק בזכות בחירה לנשים.[9] האגודה קראה לקביעת קריטריונים אחידים להצבעה לגברים ונשים. המאבק נמשך עד 1908 אז נשים קיבלו לראשונה זכות הצבעה בוויקטוריה, ולאחר מכן הצביעו לראשונה בבחירות של המושבה ב-1911. ויקטוריה הייתה המדינה האחרונה באוסטרליה שנתנה זכות בחירה לנשים.[10] האגודה הוויקטוריאנית לזכות בחירה לנשים התפרקה בשנת 1908,[11] אחרי שהנשים במדינה קיבלו באופן רשמי את זכות הבחירה.

בשנת 1889, עזרו רוז סקוט ומרי וינדייר להקים את אגודת הנשים הספרותית (Women's Literary Society) בסידני, אשר עתידה הייתה להפוך לליגה הנשית לזכות בחירה לנשים (Womanhood Suffrage League) ב-1891.

בקווינסלנד, התאחדות הנשים לזכות הצבעה שווה הוקמה בשנת 1894, ועסקה בהחתמה של אנשים על שתי עצומות הקוראות לזכות הצבעה לנשים.[12] על העצומה הראשונה חתמו 7,781 נשים ועל העצומה השנייה חתמו 3,575 גברים. העתירות קראו גם למערכת בה כל הקולות שווים זה לזה מכיוון שבאותה תקופה לגברים עם רכוש רב הייתה זכות להצביע מספר פעמים בהתאם לרכושם.[13]

בשנת 1897 הוחתמה עצומה שלישית על ידי הסניף של ה-WCTU בקווינסלנד שבה הוחתמו 3,869 גברים ונשים שקראו לזכות הצבעה שווה לגברים ונשים.[14] גם אגודות אלה התפרקו לאחר מתן זכות בחירה לנשים במדינה ב-1905.

בשנת 1889 הוקמה האגודה האוסטרלית למתן זכות בחירה לנשים, גוף שאיחד את המאבק בכל אוסטרליה ושם לו למטרה לחנך גברים ונשים על הזכות להצביע ולהיבחר לפרלמנט. דמויות מפתח באגודה היו: בדרום אוסטרליה מרי לי וקתרין הלן ספנס; במערב אוסטרליה אדית קוואן; בניו סאות' ויילס מייבנק אנדרסון, לואיזה לוסון, דורה מונטיפיורי ורוז סקוט; בטסמניה אלישיה אושיי פיטרסון וג'סי רוק; בקווינסלנד אמה מילר; ובוויקטוריה אנט בר-קרופורד, הנרייטה דגדייל, וידה גולדשטיין, אליס הנרי ואנני לאו.

האגודות השונות למתן זכות בחירה לנשים אספו חתימות בעצומות רבות והגישו אותן על שולחנות הפרלמנטים השונים אך התוצאות היו שונות ממקום למקום.

לקראת זכות הצבעה מלאה

בשנת 1901 התרחשו הבחירות הראשונות לפרלמנט החדש של חבר העמים של אוסטרליה. הבחירות האלה היו מבוססות על החוקים האלקטורלים של שש המושבות, כך שלנשים הייתה את הזכות להצביע ולהיבחר לפרלמנט של המדינה אף על פי שלא כל המושבות אישרו זכות כזאת בעצמן. ב-1902, חברי הפרלמנט העבירו את חוק זכות ההצבעה של חבר העמים (Commonwealth Franchise Act 1902), אשר קבע כי נשים מגיל 21 יכלו להצביע בבחירות לפרלמנט הפדרלי. לאחר מכן שאר המדינות שעוד לא נתנו זכות זו נתנו גם הן זכות הצבעה לנשים מגיל 21: בניו סאות' ויילס בשנת 1902, בטסמניה בשנת 1903, בקווינסלנד בשנת 1905, ולבסוף בוויקטוריה בשנת 1908.

עם זאת, חוק זה לא חל על האבוריג'ינים שחיו באוסטרליה, גברים ונשים כאחד. האבוריג'ינים קיבלו זכות הצבעה לממשל הפרלמנטרי רק בשנת 1962, כאשר תוקן חוק ההצבעה מ-1918 תחת ממשלתו של רוברט מנזיס, ולפרלמנטים בכל המדינות רק בשנת 1967.

סיכום

הזמן בו ניתנה זכות ההצבעה לנשים באוסטרליה
זכות הצבעה הזכות להיבחר
לפרלמנט
חבר העמים האוסטרלי
 1902 1902
ברמת המדינה
דרום אוסטרליה 1895 1895
מערב אוסטרליה 1899 1920
ניו סאות' ויילס[15] 1902 1918
טסמניה 1903 1921
קווינסלנד 1905 1915
ויקטוריה 1908 1923

נשים במשרות פוליטיות

רוברט מנזיס (משמאל) הולך ליד חברת הפרלמנט אניד ליונס (מצד ימין שלו) בשנת 1946. מנזיס מינה ב-1949 את ליונס לאישה הראשונה שישבה בקבינט האוסטרלי.
ג'וליה גילארד, האישה הראשונה שכיהנה כראש ממשלת אוסטרליה עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה בחדר הסגלגל ב-2011.

בשנת 1897, בדרום אוסטרליה, הייתה קתרין הלן ספנס האישה הראשונה שהייתה מועמדת לתפקיד פוליטי באוסטרליה,[16] כאשר התמודדה על מקום בפרלמנט של דרום אוסטרליה.

"חוק זכות ההצבעה של חבר העמים" (Commonwealth Franchise Act 1902), שאיפשר לנשים להצביע לממשל הפדרלי, איפשר לנשים גם להתמודד לתפקיד בפרלמנט האוסטרלי. ב-1903, התמודדו ארבע נשים לפרלמנט האוסטרלי: מרי מור-בנטלי ונלי מרטל מניו סאות' ויילס, וכן וידה גולדשטיין מוויקטוריה, שניסו כולן להתמודד על מקום בסנאט, וסלינה אנדרסון אשר התמודדה על מושב בבית הנבחרים של סידני. כולן כשלו בהצטרפות לאחת מהמפלגות הגדולות ולכן רצו כעצמאיות ולא נבחרו. גולדשטיין ניסתה להתמודד לסנאט שוב ב-1910, 1913, 1914 ו-1917, כל פעם ללא הצלחה. אווה סירי השתתפה בבחירות המקדימות במפלגת הלייבור האוסטרלית בשנת 1916, אך גם היא לא נבחרה. היא והנרייטה גרוויל אושרו כמועמדות לסנאט בבחירות הפדרליות ב-1917, אך על בסיס שריון מושבים. אף על פי שגם לאחר שריון זה הן לא נבחרו לתפקיד בפרלמנט האוסטרלי, הן עדיין היו הנשים הראשונה שהתמודדו לפרלמנט האוסטרלי מטעם מפלגה מרכזית.

האישה הראשונה שנבחרה לפרלמנט אוסטרלי כלשהו היא אדית קוואן, שנבחרה בשנת 1921 כנציגה באספה המחוקקת של מערב אוסטרליה. אניד ליונס, בבית הנבחרים האוסטרלי, והסנטורית דורותי טנגניי הפכו בשנת 1943 לנשים הראשונות בפרלמנט האוסטרלי. ליונס מונתה ב-1949 להיות סגן הנשיא של הוועד המנהל על ידי רוברט מנזיס. היא תוארה בתור שר בלי תיק, אבל מינויה נתן לה לשבת בקבינט האוסטרלי. היא החזיקה במעמד זה בין ה-19 בדצמבר 1949 ועד 7 במרץ 1951, והייתה האישה הראשונה אי-פעם להחזיק במעמד זה.

בשנת 2010 מונתה ג'וליה גילארד לתפקיד של ראש ממשלת אוסטרליה, האשה הראשונה המחזיקה בתפקיד זה.

ב-3 במרץ 2018, בבחירות לפרלמנט הטסמני, נבחר רוב נשי לאחד מהבתים בפרלמנט, עם 13 נשים ו-12 גברים.[17] שבע מתוך עשרת החברים ממפלגת הלייבור היו נשים, ארבע מתוך השלוש-עשרה מהמפלגה הליברלית ושתי נציגות של הירוקים.

בשנת 2010 תושביה של סידני, העיר העתיקה באוסטרליה, הונהגו על ידי נשים בכל התפקידים הפוליטיים המרכזיים: קלובר מור כיהנה כראשת העיר, קריסטינה קנילי כראשת ממשלת ניו סאות' ויילס, מארי באשיר כמושלת ניו סאות' ויילס, ג'וליה גילארד כיהנה באותו זמן כראש הממשלה, קוונטין ברייס בתור המושלת הכללית של אוסטרליה, ואליזבת השנייה בתור המלכה של אוסטרליה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זכות הבחירה לנשים באוסטרליה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ EC (13 באפריל 2005). "Votes for Women | Elections New Zealand". Elections.org.nz. אורכב מ-המקור ב-19 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Our Democracy: Democracy timeline — Museum of Australian Democracy at Old Parliament House". Moadoph.gov.au. אורכב מ-המקור ב-29 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Australia's major electoral developments Timeline: 1788–1899 – Australian Electoral Commission". Aec.gov.au. 11 ביוני 2010. ארכיון מ-1 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "The Right to Vote in Australia – Australian Electoral Commission". Aec.gov.au. 26 בנובמבר 2007. ארכיון מ-12 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Women's Suffrage Petition 1894: parliament.sa.gov.au" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-03-29.
  6. ^ "Documenting Democracy". Foundingdocs.gov.au. אורכב מ-המקור ב-3 בדצמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Electoral Milestones for Women – Australian Electoral Commission". Aec.gov.au. 17 בדצמבר 2008. ארכיון מ-12 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Women in WA, www.slwa.wa.gov.au
  9. ^ Audrey, Oldfield (1998). Caine, Barbara (ed.). Australian Feminism A Companion. Oxford University Press. p. 452. ISBN 0195538188.
  10. ^ "Archived copy". ארכיון מ-16 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  11. ^ "Victorian Women's Suffrage Society. (1884–1908) – People and organisations". Trove. ארכיון מ-16 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Oldfield, Audrey, Woman Suffrage in Australia: A Gift or a Struggle? Cambridge University Press, 1992, pp. 116, 119, 121.
  13. ^ Jordan, Deborah (2012). "Leading the call for "one vote and no more": Emma Miller (1839-1917)" (PDF). eScholarship Research Centre, The University of Melbourne. ארכיון (PDF) מ-28 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ McCulloch, John E. S, "From suffragists to legislators", Central Queensland University Press, 2005.
  15. ^ "About us". NSW Parliament. ארכיון מ-21 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Electoral Milestones for Women – Australian Electoral Commission". Aec.gov.au. 28 בינואר 2011. ארכיון מ-12 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ ABC News, 16 March 2018, Tasmania leading the way on female representation in Parliament