הפוליטיקה של אוסטרליה מתנהלת כמונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית. אוסטרליה היא פדרציה, ועל כן, הבוחרים באוסטרליה בוחרים את הפרלמנט ברמת המדינה (הסטייט) או ברמת הטריטוריה, וכן ברמה הלאומית (פרלמנט שמופרד לשני בתי מחוקקים). ההצבעה באוסטרליה היא חובה.[1]
הרשות המחוקקת
הפרלמנט של אוסטרליה מחולק לשני בתי נבחרים:
- בית הנבחרים האוסטרלי - מכיל 150 חברים הנבחרים לקדנציות של שלוש שנים, מאזורי בחירה עם נציג אחד עם שיטת בחירה שבה מדרגים את המועמדים על פי עדיפות.
- הסנאט האוסטרלי - בסנאט חברים כ-76 סנאטורים, 12 מכל אחת משש המדינות של אוסטרליה, שניים מהטריטוריה הצפונית ושניים מטריטוריית הבירה האוסטרלית. הבחירה של הסנאטורים מהמדינות נעשית אחת לשש שנים כך שחצי מהנבחרים מתחלפים פעם בשלוש שנים. הבחירה של הסנאטורים מטריטוריות נעשית אחת לכשלוש שנים.
היחס בין שני בתי המחוקקים
הבחירות לסנאט עברו שינויים רבים בשנת 1948. עד אז בחירות אלה התנהלו בשיטה הרובית ובשיטה שבה המנצח במדינה זוכה בכל המושבים שלה. שיטה זאת אפשרה ניצחון מוחץ למפלגה אחת על ידי שינויים יחסית מינוריים בהצבעות האוכלוסייה, או לחלופין, בסנאט עם רוב של סנאטורים מהאופוזיציה. המעבר לשיטת בחירה כאשר לכל מחוז יש נציג אחד מהווה ייצוג טוב יותר למספר המצביעים של כל מפלגה והרכב מאוזן יותר של בית הנבחרים. ברבע האחרון של המאה שרר איזון בבית הנבחרים האוסטרלי כאשר אף מפלגה לא שלטה בו באופן מוחלט, על כן נאלצו המפלגות הגדולות לפנות למפלגות קטנות כדי להבטיח את השלטון שלהן ואת ולחוקק בהתאם.
הקלות היחסית בה ניתן לזכות לייצוג בסנאט, ביחס לבית הנבחרים, מביא את המפלגות הקטנות למיקוד המאמץ שלהן להיבחר לסנאט. בדרך כלל, המפלגות הקטנות אינן מצליחות להכניס את נבחריהן לבית הנבחרים. (לדוגמה, מפלגת הירוקים זכתה במקום אחד בבחירות של 2002 אך הפסידה אותו כעבור שנתיים בבחירות של 2004). למפלגות קטנות קיים הכוח להשפיע על בית הנבחרים על ידי הכוונת קהל המצביעים שלהם להצביע למפלגה גדולה כזאת או אחרת, עד כדי כך השפעה זאת חזקה עד שיש האומרים שהיא הייתה מכרעת בבחירות של 1990.
מכיוון שכדי להעביר חוק באוסטרליה, יש צורך בחקיקה של שני בתי הנבחרים, במקרה והפרלמנטים השונים אינם מסכימים זה עם זה, תתעכב חקיקת החוק. בחוקה האוסטרלית, סעיף 57 מותיר פתרון לבעיה זאת: בכוחו של המושל האוסטרלי לפזר את שני בתי הנבחרים ולהביא לבחירות כלליות על כל המושבים בשני בתי הנבחרים האוסטרלים. מהלך זה הוא מסוכן פוליטית והוצא לפועל רק שש פעמים מאז שאוסטרליה זכתה לעצמאות, בשלוש מתוכן הממשלה נפלה כתוצאה מהשימוש בו.
הרשות המבצעת
הממשל האוסטרלי מתנהל על פי המסורת הבריטית, בעזרת ממונים על ידי המלוכה מבין חברי הפרלמנט. הממשלה מורכבת מהמפלגה או מהמפלגות שזוכות לאמון מרוב חברי בית הנבחרים. מקובל שראש הממשלה הוא חבר בית הנבחרים. הפעם היחידה בהיסטוריה שבה נבחר סנאטור להיות ראש ממשלה, הוא התפטר במהירות והתמודד על מקום בבית הנבחרים.
רמת המשמעת הגבוהה הניכרת באינטריגות המפלגתיות באוסטרליה ניכרת גם בתחומי הרשות המבצעת. מכלל השרים בממשלה האוסטרלית מצופה להגן על המשרד שלהם, ושרים בודדים אשר אינם מסוגלים לעשות כן אמורים להתפטר לאלתר. מקרי התפטרות כאלו הם נדירים ביותר, אך נדירים אף פחות מסדקים באחידות של הקבינט האוסטרלי. התכיפות הנמוכה של פרצות המתגלות לציבור בקבינט האוסטרלי הן עדות לכמות תשומת הלב והרצינות המוקדשת לפוליטיקה פנים מפלגתית באוסטרליה.
מפלגות מרכזיות
מפלגות לאומיות מרכזיות מאורגנות שלטו במפה הפוליטית האוסטרלית מאז עצמאותה. ניתן לתאר את הפוליטיקה באוסטרליה מאז 1900 כעלייה מוקדמת, מתונה ויציבה של פועלים - מפלגת הלייבור האוסטרלית - והכניסה לקואליציה של קבוצות בעלות אינטרסים אחרים לשתי קבוצות עיקריות: "מפלגת מרכז ימין" בעיקרה בעלת מדיניות סוציאליסטית שמרנית עם בסיס תמיכה חזק בעסקים ובמעמד הביניים ו"מפלגת האיכרים". על אף שישנן מפלגות אחרות הנבחרות מעת לעת במחוז זה או אחר שלוש המפלגות האלה שלטו במפה הפוליטית האוסטרלית. לעיתים רחוקות מאוד נבחרים ממפלגות אחרות לקחו חלק בעיצוב הממשל או בחירת ממשלות
בחירות מקומיות
בחירות מקומיות במדינות השונות באוסטרליה נערכות אחת לארבע שנים (מלבד במדינת קווינסלנד אשר בה הבחירות נערכות אחת לשלוש שנים). בניו סאות' ויילס, ויקטוריה, אוסטרליה הדרומית וטריטוריית הבירה האוסטרלית תאריך הבחירות קבוע בחוק. במדינות האחרות, לראש הממשלה ישנה הזכות לקבוע את תאריך בחירות. בכל מדינה של אוסטרליה ישנן מועצות מקומיות, אך כוחן מועט מאוד יחסית לשלטון המרכזי של המדינה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
