המקרא, בסיפורי יוסף, בספר בראשית, פרק ל"ט, מביא את סיפורה של אשת פוטיפר, שר הטבחים המצרי, שבחצרו גדל יוסף. בכל הפסוקים העוסקים באשת פוטיפר לא נזכר שמה. דמותה של אשת פוטיפר הפכה לסמל האשה המפתה, המנצלת את מעמדה מצד אחד ואת יצריו של יוסף מצד שני.
בעקבות חז"ל הפכה דמותה של אשת פוטיפר לדמות נדרשת בספרות העברית והיהודית לדורותיה. בסוף ימי הביניים, כנראה בעקבות מסורת מוסלמית, החל לצוץ שמה של אשת פוטיפר "זוליכה", שנכתב בכמה צורות. השם חדר לקהילות ישראל, ובצורתו "סוליקה" הפך לשם מקובל בקהילות ישראל בצפון אפריקה. הנערה היהודייה-מרוקאית הרוגת המלכות המפורסמת סול חגואל, שמסרה נפשה על קידוש השם והמיתה עצמה בגבורה כדי שלא להתאסלם ולשמור על יהדותה, היא אולי הנערה המפורסמת ביותר שכונתה "סוליקה". לוי גינצבורג, ב"אגדות היהודים" שלו, מביא כמה אגדות עם המזכירות את שמה של זוליכה.
בספרות העברית החדשה הוזכרה זוליכה ביצירותיהם של אברהם שלונסקי, בשירו "ליל זוליכה", ובסיפוריו של יעקב הורוביץ. והביטוי "ליל זוליכה" הפך לתיאור של ליל פיתויים ארוטי.
