ז'ראר דה נרוואל
Gérard de Nerval |
| ז'ראר דה נרוואל, בפורטרט של נדאר סביבות 1854 |
|
לידה |
22 במאי 1808
former 7th arrondissement of Paris, צרפת  |
|---|
|
התאבד |
26 בינואר 1855 (בגיל 46)
former 7th arrondissement of Paris, צרפת |
|---|
|
שם לידה |
Gérard Labrunie |
|---|
|
מדינה |
צרפת |
|---|
|
מקום קבורה |
פר לשז |
|---|
|
שם עט |
Gérard de Nerval |
|---|
|
שפות היצירה |
גרמנית, צרפתית |
|---|
|
זרם ספרותי |
French Romanticism |
|---|
|
יצירות בולטות |
Voyage to the Orient, Aurélia, La Pandora, Les Illuminés |
|---|
  |
ז'ראר דה נרוואל (בצרפתית: Gérard de Nerval; 22 במאי 1808 - 26 בינואר 1855) הוא שם העט של המשורר, הסופר והמתרגם הצרפתי ז'ראר לאברוני (Gérard Labrunie).
ביוגרפיה
הוא נולד בפריז לאב שהיה רופא בצבאו של נפוליאון הראשון. בהיותו בן שנתיים בלבד התייתם מאמו שמתה כאשר שהתה עם אביו בשלזיה. הוא נמסר לטיפולה של משפחת אמו שהתגוררה בכפר מורטפונטן באזור ולואה שבחבל פיקרדיה. ב-1814, כאשר אביו חזר מן המלחמה, הוא שב לפריז אך בילה את חופשותיו באווירה הכפרית של ולואה, מה שמאוחר יותר בא לידי ביטוי בכתביו.
בתקופת לימודיו בקולז' הכיר את תאופיל גוטייה, ומאז התפתחה ביניהם ידידות שנמשכה שנים רבות. הוא הצטרף לחוג ספרותי בפריז שבו השתתפו בין היתר אלפרד דה ויניי,
אלפונס דה למרטין, ויקטור הוגו, שארל אוגוסטן סנט-בב, אלפרד דה מיסה, פרוספר מרימה, תאופיל גוטייה ואלכסנדר דיומא האב. ב-1836 התאהב בשחקנית ז'ני קולון שלא החזירה לו אהבה, ולמרות אהבתו הנכזבת ראה בה אישה אידיאלית, ואחרי מותה דימה אותה בנפשו למרים הבתולה, לאיזיס ולמלכת שבא.
החל ב-1841 היה נתון להתקפים חוזרים ונשנים של שיגעון וטופל בידי דוקטור בלאנש שעסק ברפואת נפש בפריז. ב-1842 ביקר בקהיר ובביירות, ובין 1844 ו-1847 ערך מסעות בבלגיה, בהולנד ובאנגליה. ב-1853 נסע לגרמניה ושוב למזרח התיכון. כאשר היה בסוריה ניסה להיכנס לרזי דתם של הדרוזים, והתעניין בסמלים אלכימיים.
בשנותיו האחרונות חי חיי עוני ומחסור והיה נתון להתקפים של דיכאון, וב-1855 התאבד בתלייה בפריז ונקבר בבית הקברות פר לשז שבעיר. לפני מותו כתב הודעה קצרה: "אל נא תצפו לראותי בערב זה, כי הלילה יהיה שחור ולבן." אחרי מותו נמצא מכתב שבו ביקש 300 פרנק שחשב שיספיקו לו כדי לעבור את החורף.
יצירתו
ב-1828 תרגם לצרפתית את "פאוסט" של יוהאן וולפגנג פון גתה, מה שגרם לפרסומו בציבור של דה נרוואל. גתה עצמו שיבח אותו על תרגומו זה, והקטור ברליוז השתמש בטקסט של דה נרוואל ביצירתו המוזיקלית "קללת פאוסט". הוא המשיך לתרגם את גתה ובשנות הארבעים של המאה התשע עשרה פרסם תרגומים של כתבי היינריך היינה בכתב העת לספרות "שני העולמות". ב-1851 פרסם את ספרו "מסע במזרח" שבו תיאר את מסעותיו במזרח התיכון. אך יצירות המופת שלו נכתבו בשנתיים האחרונות לחייו בעת סבל ממחסור ומדיכאון, ובהן הנובלה "סילבי" (1853), "שירים ואגדות מולואה" (1854), 12 הסונטות "דמיונות שווא" (1854) ו"החלום והחיים" (1855), קובץ שירה ופרוזה המהווה את האוטוביוגרפיה שלו.
דה נרוואל, ששם את הדגש על משמעותם של חלומות, השפיע על התפתחותן של תנועות הסימבוליזם והסוריאליזם בספרות. יצירותיו מלאות סמלים ודימויים סימבוליים המבטאים תחושות או מצבים. מחברים רבים הושפעו ממנו ובהם מרסל פרוסט, רנה דומאל ואנטונין ארטו.
קישורים חיצוניים
